יועצי נתניהו, יונתן אוריך ועופר גולן, ביקשו אתמול (18.02.2026) מבית המשפט לבטל את כתב האישום נגדם בעניין הטרדת פילבר, כביכול, מחמת הגנה מן הצדק, לאור ההתנהלות השערורייתית של הפרקליטות והמשטרה שחיטטו בטלפונים של אוריך, גולן ועוד יועצים בלי אישור כדין.
***
הבקשה חושפת מסכת קשה מאוד של התנהלות פסולה, שלא לומר עבריינית, של החוקרת רינת סבן, שלא רק חיטטה בסלולרים שלא כדין, אלא גם שיקרה לבית המשפט והסתירה בצורה מכוונת את האמת.
להזכירנו, זאת החוקרת שהפרקליטות והיועמ"שית נאבקים כדי לקדמה למרות ניגודי עניינים חמורים.
כך נכתב בבקשה של עו"ד עמית חדד ועו"ד נועה מילשטיין, המייצגים את אוריך וגולן:
"בית המשפט יתבקש לבטל את האישומים בשל חדירה בלתי חוקית, שיטתית וסיטונאית לטלפונים הניידים של נחקרים רבים – ללא צווים כדין, ללא מימוש תנאי 'הסכמה מדעת', ולעתים אף בניגוד לתנאים שנקבעו בצווים שניתנו; וכן נוכח הסתרה מכוונת של מלוא מימדי אי-החוקיות משבע ערכאות שיפוטיות שונות, באופן שהשפיע בפועל על החלטות שניתנו ביחס להמשך החקירה, הצווים שהוצאו ותוצרי החקירה".
הבקשה כוללת סקירה מאוד מפורטת של כל מהלכי החקירה והחיטוט הלא חוקיים, ומתברר שאלו לא נעשו "במקרה" פעם אחת וכ"אירוע נקודתי" (כפי שהפרקליטות טוענת), אלא כאמור באופן שיטתי ורציף – לכל הנחקרים – לא רק אוריך וגולן אלא גם לישראל איינהורן, יוסי שלום ועוד.
וכך נכתב בבקשה:
"כיום, לאחר שהתקבלו (רוב) חומרי החקירה בתיק, עולה בבירור כי הפרקליטות ומשטרת ישראל – ובפרט חוקרת המשטרה פקד רינת סבן – הטעו במכוון את בית המשפט בדבר היקף החדירות הלא חוקיות לטלפונים הניידים של הנחקרים; ובדבר המודעות בזמן אמת של החוקרים לצורך בהוצאת צו חדירה לטלפונים בטרם ביצוע החיפושים".
כזכור, שופט העליון אלרון קבע בזמנו:
"החיפוש המוקדם שבוצע במכשירי הטלפון הניידים של המבקשים נעשה שלא כדין, תוך פגיעה חמורה בפרטיות". השופט אלרון סבר כי אין בידיו די נתונים כדי להכריע בבקשת המשטרה, ובפרט בשאלת קיומה של זיקה בין המידע שהושג בחיפוש המוקדם לבין הבקשה לצווי חדירה.
בשל כך קבע השופט אלרון כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט השלום, לצורך בחינת הזיקה הבקשה להוצאת צווי חדירה לבין החיפושים הלא חוקיים שבוצעו לפני כן בטלפונים של הנחקרים.
אלא שעל פי הבקשה הפרקליטות והמשטרה סיכלו את החלטתו הברורה של השופט אלרון, שהוא הנחה את בית המשפט השלום לבצע:
א. באופן מודע ומכוון לא הובאו בעלי התפקידים אשר לקחו חלק בהחלטה לבצע את החיפוש המוקדם ובהחלטה להגיש את הבקשות למתן צווי חיפוש אלא רק הזוטרה שבהם (הכוונה לרינת סבן).
ב. היחידה החוקרת ונציגיה לא גילו לבית המשפט השלום את מלוא הפסול שנפל בחקירת האירוע, ואף הציגו מצגי שווא לא נכונים – הן ביחס להיקף הפסול והן ביחס למודעות החוקרים בדבר הצורך בהוצאת צווים שיפוטיים בטרם חדרו וחיפשו בטלפונים הניידים של הנחקרים.
בבקשה נכתב:
"כיום, לאחר קבלת חומרי החקירה וביצוע השלמות החקירה, היקף ההסתרה התברר (גם אם לא עד תום) והוא צריך להטריד כל אזרח שומר חוק שאמון הציבור במערכת החוק והמשפט חשובה לו.
המשטרה ונציגיה לא גילו לבתי המשפט כי הפגמים לא החלו והסתיימו בחקירותיהם של אוריך, גולן ויוסי שלום, אלא למעשה התרחשו בכל חקירה וחקירה, ולמעשה היה ברור שמידע שהתגלה בחיפושים המוקדמים הוא שעמד בבסיס הבקשות למתן צווי חיפוש".
את מסכת השקרים וההסתרה הובילה כאמור רינת סבן.
סבן אמרה בדיונים, למשל, ש"התקלה היא נקודתית", אך כיום ברור שלא מדובר בתקלה אישית של סבן, שלא מדובר בעניין נקודתי – אלא מדובר באירוע חמור ומתמשך שבו לאורכה ולרוחבה של החקירה בוצעו חדירות לא חוקיות לטלפונים ניידים של נחקרים.
"גב' סבן לא פעלה כפי שמצופה ממנה, ולא חשפה בפני בית המשפט את ההיקף המלא של הפגמים שנפלו במהלך החקירה… הדבר לא נעשה, ובכך סוכלה האפשרות של בית המשפט השלום – במצוות בית המשפט העליון – לברר האם הבקשה להוצאת צווי חיפוש וחדירה מבוססת על החיפושים הלא חוקיים שבוצעו בהליך אם לאו".
דוגמא לשקרים של סבן
בהתחלה היא טענה כי ההחלטה להיכנס לטלפונים הניידים של הנחקרים ללא החתמה על טופס הסכמה מדעת "היא החלטה שלי ובאחריותי… לא זכורה לי התייעצות לעניין עם צו או בלי… לא הייתה התייעצות עם סנ"צ יורם נעמן" (שמעיד בתיקי האלפים בשבועות האחרונים).
אלא שהבקשה חושפת מסמכים שקיבלה במסגרת ההליך שבו שולחת סבן מייל יורם נעמן בהא לישנא:
"יורם, האם אנחנו מעוניינים שיהיו לנו צווי חדירה למכשירי הסלולר של החשודים כדי נוכל לבצע בדיקה במכשירים שלהם ולהבין עם מי דיברו ו/או שלח את הקובץ שהושמע? או שמסתפקים בחקירה שלהם ללא פעולה נוספת? האם הכוונה לעכב אותם כדי לוודא שהם מגיעים עם הפלאפונים שלהם או זימון טלפוני?"
כמו כן הציג עו"ד חדד את תוכנית החקירה של סבן, שמלמדת על מודעות מוקדמת של המשטרה וכמובן של סבן בצורך בצווי חדירה לטלפונים, ועל היערכות אופרטיבית לתפיסה ומיצוי של מכשירי הטלפון, באופן שסותר חזיתית את גרסתה בבית המשפט.
וכך נכתב בבקשה:
"העדה רינת סבן ידעה ידוע היטב, מבעוד מועד, כי לשם חיפוש בטלפונים עליה להוציא צווים מתאימים. העדה רינת סבן, ידעה ידוע היטב, מבעוד מועד, כי לא הוצאו צווים כאמור. העדה רינת סבן ידעה כי כל החיפושים הפסולים שניהלה בוצעו על ידה בניגוד גמור לדין; העדה רינת סבן בחרה במודע להסתיר את העובדות כהווייתן מבית המשפט ששמע מפי את עדותה, ובכך סיכלה את החלטתו של כבוד השופט אלרון".
ולסיכום כתבו חדד ומילשטיין
"התמונה המצטיירת היא של מהלך מתוכנן שנועד לסכל את הוראתו המפורשת של בית המשפט העליון: במקום להביא לדיון את כל "בעלי התפקידים אשר לקחו חלק" בהחלטות הרלוונטיות, היחידה החוקרת בחרה: לשלוח עדה אחת בלבד, פקד רינת סבן; עדה זו עשתה כל מאמץ אפשרי שלא להעיד עדות אמת; הוצג מצג שווה לבית המשפט כאילו החדירה הלא חוקית לטלפונים תחומה למעורבים שעניינם נידון בפניו".
