בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי הביטוי "גונן הסוטה", בהקשר של עו"ד גונן בן יצחק, הוא הבעת דעה בתום לב, זאת אחרי שבן יצחק פרסם שורה של ציוצים מבחילים על חיי המין של אישי ציבור ופוליטיקאים.

בן יצחק הוא אחד מאנשי המחאה המתוקשרים, הדוחים והמטונפים במיוחד.

***

וזה סיפור המעשה: גונן בן יצחק תבע את חני וייזר, מנהלת הרשתות החברתיות של עמית סגל, בגין סדרת ציוצים ברשת הטוויטר בהם כינתה אותו "סוטה", ואף איגדה את הפרסומים בהאשטאג "גונן הסוטה".

לטענת גונן, חני וייזר ייחסה לו סטיות מיניות ובעיות נפשיות. התביעה בסך של כ-39 אלף שקל הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות.
וייזר טענה ל"אמת בפרסום" ו"תום לב" וכן שזו תביעת השתקה.

הרשם הבכיר דוד ארמון קבע בפסק דינו:

"אין מחלוקת כי גונן בן יצחק פרסם ציוצים רבים העוסקים בחיי מין של אישי ציבור, פוליטיקאים, עיתונאים ואחרים. פרסומים אלה כללו רמיזות, עקיפות יותר או פחות, בדבר זהות אותם אישים, וכן כללו איומי חשיפה.
על פרסומים אלו הגיבה וייזר בציוצים משלה בהם כינתה את בן יצחק "סוטה", ראתה בציוצי בן יצחק "פרקטיקה מגונה של עיסוק אובססיבי ומציצני" בחיי המין של אחרים, ממנה הסיקה כי בן יצחק בעל "אובססיה בלתי נדלית לחיי המין של אחרים".

ארמון קבע אמנם כי לא עומדת לווייזר הגנת ה"אמת בפרסום", אבל קיבל את טענת ההבעת דעה של וייזר על התנהלות בן יצחק בתפקידו הציבורי.

וייזר טענה:

"בן יצחק הוא עו"ד ודמות ציבורית ובעברו איש שב"כ… שזוכה לבמה נרחבת בכלי תקשורת שונים וידועים, והוא מתראיין מעת לעת לערוצי טלוויזיה שונים, דבר המגדיל עוד יותר את הפרופיל הציבורי הנרחב לו הוא זוכה ממילא".

וכך כתב ארמון בפסק דינו:

"הפרסום 'גונן הסוטה' משקף בהקשרו הבעת דעה של וייזר בקשר למעשיו של התובע שהתגלו בפרסומים מטעמו.
פרסומים אלו אינם מנותקים מההקשר ומאפשרים הבחנה בין הצגתם כדעה ולא כעובדה.
הפרסום, כתגובה לציוצי התובע וכסקירה להם, מעניק משקל לסיווג הפרסום כהבעת דעה, ולא כעובדה. הדעה מנומקת על ידי וייזר, ומודגמת.
משפורסמה הדעה באותה הבמה בה בחר בן יצחק לפרסם את ציוציו, אין לומר כי הפרסום חורג מהסביר באותן הנסיבות או שהכוונה הייתה לפגוע במידה גדולה מהסביר. ובוודאי לא באופן השולל מהנתבעת את תום הלב.
לפיכך, אני סבור שקמה לווייזר הגנת "הבעת דעה" לחוק לשון הרע בקשר עם הציוצים".

יחד עם זאת, הרשם הבכיר סבר כי ניסוח תג ההקבצה (האשטג) חרג מהנדרש:

"וייזר יכולה הייתה לבחור לנסח אחרת את התג, אך היא בחרה דווקא בצמד המילים "גונן הסוטה" ובכך קיבעה כעובדה את דעתה.
בכך ערבבה בין דעה לעובדה ובעניין זה לא קמה לה הגנת תום הלב. בניסוח דעה באופן המציג אותה כעובדה, נטולת הקשר, ניטלת גם ההגנה".

בשורה התחתונה קבע ארמון:

"יש לומר כי וייזר פרסמה לשון הרע אודות בן יצחק. הדברים לא הוכחו באמת, אך קמה לה הגנת תום הלב ביחס להבעת דעה אודות התנהגות בן יצחק כפי שהתגלתה בפרסומיו.
יחד עם זאת, אין לה הגנה לגבי ניסוח תג ההקבצה, אשר לו חיים מקוונים משלו".

בעקבות עניין ההאשטג פסק הרשם לגונן בן יצחק פיצויים פעוטים של 900 שקל בלבד – "זאת בשים לב לאופי הפרסום הלא מוגן, שאיגד פרסומים מוגנים.
ללשון הרע שפורסמה כהבעת דעה על התנהגות בן יצחק בפרסומיו המתועבים… לא הוכח בפניי שבכוונת וייזר היה לפגוע, אלא יותר להפסיק את רצף פרסומים מהסוג הזה של בן יצחק. ולראייה, שלא הוסיפה לצייץ בעניין לאחר שהפרסומים פחתו, או פסקו מצד בן יצחק".

בעקבות פסק הדין מיהרו חבורת הנוכלים ופורעי החוק מאתר "העין השביעית" (שוקי טאוסיג, אורן פרסיקו ואיתמר בן זקן) להציג את פסק הדין בצורה מעוותת כהרגלם, כדי ליצור את הרושם שבן יצחק ניצח.

ככה זה בחונטה המשרתת את הפרקליטות העבריינית: ציפוף שורות באמצעות שקרים, כזבים ועיוותים מגמתיים.