עדותו של מיקי גנור במשפט הזוטא שלו בתיק הצוללות. פרק מס' 15 בסדרה 'תיק הצוללות, תיק תפירה'.

***

עו"ד ניר: אז אם אתה כל כך עייף, למה אתה מבקש להמשיך להיחקר עד 4:00 לפנות בוקר?

גנור: כי למעלה יש את הפחד של התאי מעצר שמביאים אותי כל פעם לתא אחר, הפחד הזה הוא איום עוד יותר גדול, כי שם אתה יודע שאתה תפסיק לנשום, שם אתה יודע שאתה תהיה עם כאבי גב מוטרפים שגם על הרצפה אתה לא יכול.
יש בלהב ממ"ד, אני לא יודע זה הממ"ד או לא, הרבה פעמים שכבתי על הרצפה שם, פשוט אתה שוכב על הרצפה נהדר. אז הפחד שלי מלהיכנס לניידת המוסווית ולהתחיל לטייל כמו שהיה עם אריאל, שעד היום אני לא הבנתי גם ברגע זה מה פתאום הביאו אותי לאריאל, נשגב מבינתי מה הרעיון, עד היום אני לא יודע פה לאן נסעתי לאיזה תא כלא, תא מעצר, לא יודע.
אז זה בשבילי היה סיוט עוד יותר גדול, לא משנה איך זה נראה שם, מה זה נראה שם.

עו"ד ניר: או-קיי.

גנור: בשבילי להישאר בלהב, שאני אירדם על הכיסא, יחקרו אותי כמה שהם רוצים, אני אשב על הכיסא, אירדם על הכיסא, ישכב על הרצפה, הרבה יותר טוב.

עו"ד ניר: אנחנו עדיין בחקירה, אתה אומר לו ככה, חוקר מספר 1, חוקר מספר 2 וחוקרת מספר 5 יוצאים מחדר החקירה.
ואז חוקר מספר 3, שזה מר קנר, "כנראה אני" (מילה לא ברורה) "דרך אגב", ואז אתה אומר לו "תשמע, אתה נתת לי טיפול" (מילה לא ברורה) "לא, באמת החלפת הבגדים במקלחת, זה פשוט".
חוקר מספר 3, "אני שם את זה". גנור, "לא יאומן, לא באמת אתה למד להעריך שטות כזאת. בקיצור מה שאני רוצה להגיד ברצינות, אם מוצאים הרי כל הסיפור של זה לפחות שעתיים, 3 בקלות. עכשיו אם הם רוצים ואני אומר אני רוצה להמשיך, כי בזה", הטרי משהו, גם אבל זה לא. או-קיי, בוא נמשיך הלאה.
חוקר מספר 3, גנור, "כמה שאתה יכול אמרתי אין בעיה, אפשר לעשות את זה, אבל אז אני לא יכול לנסוע ולחזור כי ב-10:00 צריך להיות בבית משפט". "נכון, נכון", אתה שואל, "ב-10:00", אתה אומר, ואז החוקר". "ב-10:00 כן". גנור, "אז לצאת מפה לדוגמה ב-9:00 בבוקר לפני 8:00 בבוקר לצאת כבר. נכון? אז אפשר עכשיו להמשיך לעבוד, אני שם פה שעתיים, 3, וזהו והכל טוב".
קנר שואל אותך, "מה, כל כך רע שם בתא"? גנור, "ודאי, אתה באמת שואל, באמת, באמת, אתה שואל, זה בשבילי הגיהינום ובחזרה. ז"א אחד, הם מעשנים ואני סובל מאסתמה, אז אני מתחיל להשתמש במשאף, מה שלא", קנר (מילה לא ברורה). גנור, "ויש לי ברזלים בגב, ואז אתה מתחיל להרגיש הכאבים, אתה נטרף מזה, זה כאבים שאתה לא מבין, זה נטרף, נטרף, נטרף, אז אתה לא נושם כאבי גב, אתה עכשיו זה צירוף של מילים לא ברורות הכל, עכשיו אתה יודע זה חום של 40 מעלות בתאים, זה משהו שאי אפשר לתאר אותו באמת אם רוצים לגרום לצאת".
תראה פה אנחנו רואים שאתה מבקש מרצונך הטוב והחופשי, להמשיך להיחקר. החוקרים אמרו פה הבן-אדם פנתר, הבן-אדם רצה להמשיך, הוא היה יותר, אפילו קנר אמר הוא היה הוא היה יותר חד ממני אפילו.

גנור: לא יודע, כתוב את, אני חושב שתיארתי במילים בזמן אמת הכי טוב את הפחד שלי. אני לא יודע אי אפשר להוסיף על זה.
מה שכתוב פה נטרף ונטרף, הכל כתוב. פחד אלוהים. אני יכול עכשיו להוסיף מילים אבל זה, אני חושב שמה שהיה בזמן אמת כתוב, הכי, הכי, הכי פשוט. יש מטרה. המטרה היא מרחפת מעל הכל.

עו"ד ניר: או-קיי. נתקדם. עכשיו בהמשך ככה, חוקר מספר 3, "אתה בתור יזם", הוא מתחיל להגיד, ואז אתה אומר עכשיו, "יותר מזה אפשר לעשות" (מילה לא ברורה).
"שנייה איפה שהייתי, כל פעם באיזה חדר אחר, זה 18 ערבים שם, שלאט-לאט מתחילים לזהות אותך". "שלאט-לאט מתחילים לזהות אותך והיה אחד שכבר אתה רואה שאתה האווירה מתחממת סביבך, כי אתה עזוב, אתה מופיע בטלוויזיה כל הזמן. הפרצוף שלך שם, אני לא ראיתי אבל הבנתי מהחבר'ה".
אתה יכול להסביר את מה זה האווירה מתחממת סביבך? ככל שאתה זוכר היום.

גנור: יש שם מסדרון, יש את התא שבו נמצאים כל העצורים, אסירים. ויש מסדרון, שבמסדרון יש צג טלוויזיה שרואים את החדשות. אני לא ראיתי את זה, הגעתי מאוחר, אני לא יודע, אני לא ראיתי הצג אבל האחרים אמרו הנה, רואים אותך פה, רואים אותך פה, רואים אותך פה, רואים אותך פה.
אני חושב שחלק גם הסתובבו במסדרון, אני לא זוכר את הסיבה, אבל אני הייתי צריך להיות בתא ולא להסתובב במסדרון. אין לי מושג מה הייתה, אין לי מושג מה הייתה הסיבה. לאט-לאט מתחיל לחץ מי אתה, מה אתה. זאת אומרת.

עו"ד ניר: בסדר, אז שואלים אותך מי אתה, מה אתה.

גנור: לא, מתחילים בוא נאמר, המרחק בין גוף לגוף נעשה יותר קטן ויותר קטן ויותר קטן. לא דוחפים אותך או משהו כזה, אבל אתה יושב על איזה מיטה כזאת, לא יודע איך לקרוא לזה, אז מתיישבים לידך, אתה רוצה לשכב שתי דקות, לא, מתיישבים לידך משני הצדדים.
אז אתה לאט-לאט בלשון המעטה לא נעים. אתה לא רוצה להגיע לשם, אתה לא רוצה להגיע לשם. אתה גם לא יודע מה הם רואים, אתה לא יודע מה, זאת אומרת אין לך מושג מה הדבר הנורא שהם רואים שגורם להם להתחיל להתחמם. אתה לא יודע.