כשיאיר לפיד נדחק שוב ושוב לפינה ע"י עו"ד עמית חדד על השינוי בגרסאותיו ועל אמירותיו בתקשורת, לפיד ניסה לצייר תמונה מעוותת בין מה שהוא אומר בבית המשפט לבין מה שהוא כותב או אומר בתקשורת:
"אני לא אכנס לסימפוזיון בין מה שאני כותב בפוסטים לבין מה שאני אומר בבית המשפט"
למעשה אומר לפיד: מה שכתבתי בפוסטים הוא שקר ומה שאני אומר בבית המשפט הוא אמת, כי זה תחת שבועה.
***
יאיר לפיד אמר את הדברים האלה לשאלה הנוגעת לדיווח הלא קיים שלו על ניגודי העניינים עם מילצ'ן.
בהתחלה (בתקשורת) אמר שהוא דיווח, אחר כך גמגם וטען שלמיטב זכרונו הוא אמר זאת בשיחה עם היועץ המשפטי של משרד האוצר.
כשעו"ד חדד הציג לו מסמכים של האוצר ושל משרד המשפטים שהוא לא דיווח כלל על ניגודי עניינים פוטנציאליים עם מילצ'ן, לפיד היה חייב להמציא תשובה אחרת.
אז ככה: יפה שלפיד אומר שהוא משקר בפוסטים ובראיונות שלו – לא שזה מפתיע. אלא שהשופט בר-עם אמר לו שהדיון הזה הכרחי כדי לבין מה עומד מאחורי שינוי הגרסאות שלו.
או אז אמר לפיד דבר מדהים: שהוא לא יכול לדבר בשמם של משרד המשפטים ושל משרד האוצר.
כלומר, לפיד שוב התחמק מתשובה עניינית. מה, הוא פתאום לא סומך על משרדי הממשלה, אחרי שהוא מנהל קמפיין לטובת "אנשי המקצוע" כפי שהם נקראים?
יפים דבריו של השופט בדימוס הרן פינשטין, בתוכניתי ב"גלי ישראל".
פינשטין לא נכנס כלל לפרטי הפרטים של עדות לפיד, אלא הסתכל עליה מלמעלה, דברים שגם כתב בחשבון הפייסבוק שלו:
"עדותו של לפיד אינה קרדינלית אלא לגמרי בנלית. שנית, אין מקום להתייחס של עד הדובר 'שתי שפות' ומספק גרסאות שונות לגבי אותם אירועים.
למען האמת, איני יכול לתאר לעצמי מצב בו בית המשפט ייחס משקל כלשהו לעדות כזו משום שאין לדעתי אפשרות להתייחס לעדויות קודמות במשפט נתניהו אשר ניתנו לאחר לחצים בלתי חוקיים על נותני עדויות".
מה שאומר פינשטין, והוא אומר זאת פעם אחר פעם, שאי אפשר להתייחס לעדות של עד שמזגזג בין גרסאות.
הרי מה שקרה עם לפיד הוא חסר תקדים: עדותו במשטרה היתה קצרה יחסית, הוא לא נדרש לעדויות חוזרות. למרות זאת, הוא התכנן ארוכות לעדותו ועשה סימולציות עם עורך דינו כי על ראש הגנב בער הכובע.
הפרקליטות, בצורה פסולה, העבירה לעורך דינו את הודעתו של לפיד במשטרה למרות שמותר רק להציגה בריענון העד ולא למסור אותה.
כלומר, היה ללפיד את כל החומרים כדי להתכונן כראוי וכיאות לעדותו, הוא אכן התכונן ובכל זאת כשל בלשונו מהטעם הפשוט: כשאתה מנסה לשפץ שקר אחד בשקר שני, אתה מסתבך בגרסאות. להגיד את האמת, הרי, זה הכי פשוט.
