עדותו של מיקי גנור במשפט הזוטא שלו בתיק הצוללות. פרק מס' 24 בסדרה 'תיק הצוללות, תיק תפירה'.

***

עו"ד עמית ניר: או-קיי. ואז אתה אומר ככה, "ברגע זה אני לא יודע אם זה האופי או מה, ברגע זה אני". ואז אורי קנר אומר לך, "אם אתה חושב תשמע, אם אתה חושב שבאיזושהי דרך הכספים שקיבלת" (מילה לא ברורה), "נשארים אצלך, אתה טועה טעות גדולה, לא יישאר לך שקל. 10.5 מיליון יורו שקיבלת הכל ייקחו. הכל יקחו לך וה-3 מיליון יורו שנמצאים עדיין בחוץ-לארץ גם ייקחו אותם. אין לך כסף, ואם אתה תתחיל מנקודת המשוואה הזאת יהיה לך הרבה יותר קל לספר את האמת, אין לך כסף.
לא משנה מה תגיד, תכחיש, תשמור על זכות השתיקה או תגיד כל האמת. סכום אפס. אין לך כסף, נלקח הכל הוקפא. אין לך. ואם אתה תתחיל מהנקודה הזאתי להבין את הנקודה איפה אתה נמצא, אני אמרתי אתה אין לך בעיה להגיד כן, עשיתי פה קצת עבירות מס, פה וקצת עשיתי וזה, למרות שהעונשים שם מאוד-מאוד כבדים, אתה לא יודע כמה". אתה אומר, "אין לי מושג".
קנר, "אתה יומיים במעצר, אתה כבר זה, אמרתי לך זה טירונות לקראת הסדיר. אני אומר לך זה טירונות לקראת הסדיר, וזה לא ענישה ולא שום דבר, זה לפעולות חקירה, אבל אם אתה תמשיך ככה בקו הזה, אם אתה ממשיך בקו הזה, אתה תחטוף חבל על הזמן, לא ממני, אני לא מעניש".
ואז אומר לך, "אתה צריך למזער נזקים עכשיו". אנחנו פה לפני, אנחנו בתחילת יום 13/07, לפני שמוטי לוי נכנס. מה התגובה שלך לדברים האלה?

גנור: את יודעת השופטת, הלילה כמעט לא ישנתי. למה לא ישנתי, כי כל אירוע כזה פה, אתה חוזר אחורה למה שהיה. שחזור אונס. בקיצור זה שחזור אונס. במושגים הכי פשוטים וזה חוזר וחוזר. וכל פעם להיות פה, ואתה חוזר למה שהיה, אתה חוזר למה שהיה, הכי מטורף בעולם באמת.

עו"ד ניר: טוב.

גנור: 70 שנה אתה לא ידעת את זה המדינה, בקיצור לא היית מודע לזה 70 שנה, עכשיו פה, מה שיש לך זה שוב פעם האיומים, איומים, קוראים לזה נדמה לי השתמשו בביטוי, נדמה לי זה גם אורי קנר השתמש בביטוי שיקוף המציאות. ביטוי מדהים.
אני משקף לך את המציאות, בסך הכל מסביר לך כי אתה דביל, אתה אחבל, אתה אפס. אתה לא מבין אז אני מסביר לך. בלתי נתפס.

עו"ד ניר: רגע, וכשהוא אומר לך, "עשיתי פה קצת עבירות מס ופה קצת זה, למרות שהעונשים שם מאוד מאוד כבדים, אתה לא יודע כמה". ואתה אומר אין לי מושג.
אתה יכול להסביר איך אתה מתייחס לזה?

גנור: זה נדמה לי היה אחרי שכבר נאמר שעבירות המס שלי הם פצצות אטום. היה לנו את זה אתמול או שלשום, אני לא מחבר את הימים, אני מצטער הימים בסלט.
אבל זה כבר היה שהוא הסביר לי שזה בעולם המושגים שלי נדמה לי אמרתי, פצצת אטום זה סופני. זה נגמר.

השופטת טלי חיימוביץ': אגב, העו"ד באיזה יום בשבוע אנחנו נמצאים?

עו"ד ניר: ביום חמישי. אומר לך, "בסדר כן לא יודע מה היה בחדשות". ואז אתה אומר, "אני פשוט מרגיש שאני חצי נרדם למרות שהיה לי מלון 7 כוכבים". ואז קנר, "אתה רוצה להפסיק"? גנור, "לא, קפה ומים יעירו אותי, לא, לא, למה אני דרך אגב אני מה שעשינו אתמול כד 4:00 בבוקר או 3:00, 4:00, אין לי בעיה לעשות גם היום, אני רציני לגמרי". קנר, "אני יש לי בעיה".
ואז אתה שוב פעם אומר, "אני רציני לגמרי". למה אתה שוב פעם מוכן עד 3:00, 4:00, מרצונך הטוב והחופשי?

גנור: לא להגיע לתא מעצר, לא להגיע לתא מעצר. אני מוכן לא לעבור עוד פעם את האונס הזה. אני מוכן להישאר בה בממ"ד בלהב, לישון על הרצפה שם, לישון עם מזרון, בלי מזרון. שיחקרו אותי עד הבוקר, מה אכפת לי, העיקר להגיע, עכשיו אני גם שוב פעם בזיכרון ואולי הוא לא מדויק, אני כמעט לא הייתי אף לילה באותו מקום, זאת אומרת, הריטואל של מעבר, אני לא יודע אם זה חלק מלא יודע מה. כל פעם דאגו שתהיה במתקן אחר, במקום אחר. אין לי מושג למה. אין לי מושג למה.
אגב, את שאלת אותי אולי זה לא המקום, אבל את שאלת על התרופות. היו 3 בזמנו, 3 סוגי תרופות שקיבלתי. תרופות לחץ דם לרוב היו, סליחה לרוב היו אצלי, תרופות ללחץ דם שזה קבוע אתה לוקח רגיל כמו. תרופות נגד כאבים ותרופות, ומשאפים, היו עוד פעם בדיעבד נראה לי פשוט אחד מכלי העבודה שלהם להשתמש בהם, התאים או לא התאים, היו עליי או לא היו עליי. לא היה בזה שום

השופטת חיימוביץ': אז אתה אומר שאתה לא זוכר אם היו עליך התרופות נגד כאבים או לא היו?

גנור: אז לפעמים כן, לפעמים לא. לחץ דם תמיד היה עליי או נתנו לי את זה תמיד בזמן הנדרש. תמיד הקפידו, על תרופות לחץ דם מאוד הקפידו, ככה היה לי את התחושה.
ותרופות של כאבים או משאפים, זה שיחקו, ככה נראה לי שיחקו לפי ארגז כלים של הצרכים וכו'. כמו המעברים מתאי מעצר או כלא, או אני לא יודע איך לקרוא לזה אפילו. כי אני לא יודע אם זה היה תחנת משטרה, בית כלא, להב.