עדותו של מיקי גנור במשפט הזוטא שלו בתיק הצוללות. פרק מס' 31 בסדרה תיק הצוללות, תיק תפירה.

***

עו"ד ניר: עכשיו יש זכ"ד מאותו יום, ככל שאתה זוכר, כותב ב-14/07 בלילה כנראה, בסדר אנחנו שנייה חוזרים ליום חמישי אבל הזכ"ד נכתב ב-14/07 שזה יום שישי, אני מניח בלילה, בסדר.
מניח שזה נכתב בלילה. זכ"ד של אדיר מג'אר, שהוא אומר שאתה אמרת למפקד היחידה כי אין טעם לחיים האלה. הוא אומר, "איני יודע מה כוונותיו ולמה התכוון ובאיזה הקשר אמר את המשפט הזה".
עכשיו תראה, יש לנו את התיעוד שלך שאתה אומר לעזוב את החיים אתה לא אומר אין טעם לחיים. השאלה היא האם, ככל שזכור לך אמרת באיזשהו שלב למוטי לוי, אין טעם לחיים. זכור לך דבר כזה?

גנור: אמרתי אני לא יודע אם המילה אין טעם או לשים סוף לחיים. זה הכל פלפולים משפטים. בשורה התחתונה מה שאני הרגשתי. בראש שלי היה ואני חושב שזה מופיע באיזשהו מקום, שאין טעם להמשיך את החיים. זה נשמע, זה פשוט מאוד. אתה הגעת לנקודה, אתה כבר לא ילד בן 40 או בן 50.

בהמשך:

השופטת חיימוביץ': העובדות עכשיו אישרנו את העובדות, העניין הוא שאתם שואלים עכשיו את הנאשם את זה.
האם, אני מזכירה לאדוני את השאלה שלו. אתה שואל אותו האם גם ביום שישי אמרת ולמי אמרת שאתה רוצה להתאבד. זאת הייתה השאלה. אם הנאשם זוכר אז הוא ישיב על זה.

עו"ד ניר: כן זאת הייתה השאלה.

גנור: אני חושב שהמחשבה, אני רוצה, פה בבית המשפט זה נשמע בינארי 1 או אפס. זה לא הולך ככה, אנחנו בני-אדם, עם גלימות, בלי גלימות.
אתה מתחיל לחשוב, אתה מתחיל לראות את, לא יודע, את הסרט של החיים. אתה כבר אחרי 4 או 5 ימים, אתה מבין שיש לך פצצת אטום בנושא מיסוי, אתה מבין את "התחקירי דרוקר" שעכשיו רוצים ליישם את זה, שאתה אמור להיות התליין, או תקראי לזה אך שאת רוצה כבוד השופטת בהצגה.
אתה אומר או-קיי, אני בגיל 70 כבר כמעט אז, בריא חצי-חצי, מה אני, מה אני עושה פה, מה האלטרנטיבות שלי. אז המחשבה הזאת של לסיים את החיים, אם ביטאתי אותו פעם, פעמיים, 3, 4, 5, אני לא זוכר. אבל ביום חמישי, שישי, ברור שהמחשבה הזאת התחילה לקבל בראש שלי עור וגידים, או-קיי, צריך לסדר גם צוואה שתהייה מעודכנת, כי עברו כמה דברים, איך נארגן צוואה מעודכנת שאתה שם, איך נעשה את זה בצורה חכמה. אתה חושב כבר בשלב הזה.

השופטת חיימוביץ: מה שאתה אומר, מה שאתה אומר.

גנור: בצורה מעשית.

השופטת חיימוביץ: שאתה לא יכול לשלול את זה שאמרת את זה גם ביום חמישי וגם ביום שישי, אבל אתה לא זוכר מתי?

גנור: או-קיי. עכשיו כשהגעתי למה שהם קוראים חללית, אני לא יודע אם זה חללית, זה צוללת, משהו, זה מין החדר אטום לחלוטין, לחלוטין, לחלוטין, שאין בו, אין בו שום דבר. הוא חדר אטום, אני מתכוון משהו קופסה אטומה שיש בה ריפוד שלא תוכל לפגוע בעצמך. אין בה שום דבר, לא מיטה, לא שמיכה.

השופטת חיימוביץ: ושם היית יום אחד? לילה אחד אומרת הסניגורית.

גנור: אני לא יודע, אני חושב שיותר. אני שוב פעם אחד אני זוכר, האם יותר אני לא זוכר.

עו"ד ניר: אני אסביר לבית משפט.

גנור: לדעתי יותר אבל אני לא יודע.

עו"ד ניר: לנו יש תיעוד שאומר את זה מר גנור ב-15 אגב אורחא, בסדר, זה לא שיש, כשהוא אומר דרך אגב הייתי הלילה בחללית מישהו, הכל סגור כי מישהו אמר שהוא רוצה להתאבד.

השופטת חיימוביץ: שזה היה בין חמישי לשישי?

עו"ד ניר: לא, זה היה, זה הוא אומר ביום שבת.

השופטת חיימוביץ: או-קיי. אז אנחנו יודעים שהוא היה בין שישי לשבת. בסדר.