חיים רמון על הצביעות של איילת שקד, ח"כ גלית דיסטל אטבריאן על ההתנהלות כלפי מזרחים באולפנים, כנרת בראשי על רביב דרוקר וברוך קרא, עו"ד אייל בסרגליק על הצורך בפיצול תפקיד היועץ המשפטי, אבי וייס על הדרמות במשפט נתניהו, עו"ד משה קריף על שוד הקרקעות הגדול שגלום בהסכם הקואליציוני.
ציטוטים נבחרים
חיים רמון על הצביעות של איילת שקד: "את מטיפה לנתניהו על ביטחון ישראל בקשר לחוק איחוד משפחות? אז את בעצם אומרת שעשית קואליציה עם מנסור עבאס שהוא נגד ביטחון ישראל!"; "אני אומר לליכוד: אל תהפכו לרשת הביטחון של הקואליציה. ההבטחה הליבתית שלכם היא להפיל את הממשלה בכל דרך ואתם צריכים להתנגד גם אם יגישו הצעת חוק לסיפוח מלא. הייתי שר הפנים, נושא איחוד משפחות לא יוצא לדרך כל כך מהר ואפשר לתקן זאת".
ח"כ גלית דיסטל אטבריאן על ההתנהלות כלפי מזרחים באולפנים אחרי מקרה דנה וייס ודודי אמסלם והראיון שלה עם דפנה ליאל: ״הדור החדש ירש את הגזענות מההורים שלו ומממש אותה עד תום בצורה בלתי מודעת"; "המזרחי לעולם יוצג כוולגרי, ברברי ואלים. הם לא יכולים לשאת מזרחים. יש פה מאבק בין שני שבטים – בין הציבור הלאומי והמסורתי שרובו מזרחי – לציבור הפוסט ציוני".
כנרת בראשי על רביב דרוקר וברוך קרא: "הם חלק מהפרשה של תיקי נתניהו, הם חלק מההתנעה של הפרשה, הם חלק מהשחרת נתניהו, הם חלק מהבלוף, הם חלק מהשיסוי והקיטוב. אם הם יסקרו את הדרמות במשפט נתניהו הם ייאלצו להודות ששיקרו"; "אביעד גליקמן? הוא בסך הכל קלדנית של הפרקליטות".
עו"ד אייל בסרגליק על הצורך בפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ("הוא האיש החזק במדינה ויש לו כוח מסוכן") ועל משפט נתניהו ("מחדלים קשים של הפרקליטות").
אבי וייס על הדרמות במשפט נתניהו ועל האפשרות שישועה היה למעשה סוכן שהופעל שנים ארוכות על-ידי המשטרה והפרקליטות ("צריך לחקור את ישועה על שורה של עבירות").
עו"ד משה קריף על שוד הקרקעות הגדול שגלום בהסכם הקואליציוני של העבודה: תוספת קרקעות לקיבוצים ולמושבים בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים ("זה ממשלת שינוי? זו ממשלה של פריבלגים").
המונולוג השבועי
לא עושה חשבון גזענות של דנה וייס ודפנה ליאל
ווייס ניסתה השבוע לחנך את דודי אמסלם. דפנה ליאל ניסתה לחנך את חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. שתיהן עשו זאת מתוך אדנותיות, מתוך התנשאות, מתוך התגזענות. מתוך כוונה ברורה להשפיל, ללעוג ולבזות את מי שלא משלנו.
בכמה דקות בודדות של שידור דנה וייס ודפנה ליאל המחישו לציבור את הבעיה הגדולה של התקשורת. האפרטהייד לדעות, האפרטהייד לתובנות האפרטהייד למי שאינו פריביליג, האפרטהייד למי שמעז לפרגן לנתניהו. חוסר סובלנות מוקצן למי שלא מיישר איתן קו. מבחינתן, אמסלם ודיסטל אטבריאן אינם נחשבים, הם לא מבינים דבר, הם עדר עיוור, חסיד שוטה של מנהיג שהן מתעבות ורוצות לסלק בכל מחיר.
רק הן קיימות, השבט הנאור, מחנה יפי הנפש, עם הערכים הנשגבים, שצריכות להעביר סדרות חינוך את הברברים האלה שקפצו בטעות לאולפן – ולכן צריך לחתוך אותם.
הבעיה היא שאלו שמטיפות לנו על ערכים אינן מסוגלים לעמוד בהן בעצמם. וייס נתפסה פעם אחר פעם בנימוסים גרועים במיוחד ולא מכבדים, ליאל נתפסה מתגזענת, וייס צחקקה עם חיים סבן ש"הוא חתיך", ליאל הפכה למסלקת הודעות לעיתונות של יהיר לפיד.
לרגע הן לא עוצרות, מסתכלות במראה ושואלות את עצמן: מי שמנו, לעזאזל, להעביר סידרות חינוך לאחרים? עד כדי כך הפריביליגיות חזקה מהן.
