המשך הציטוטים הרשמיים מהעדות הדרמטית של דובי שרצר, לשעבר חוקר מח"ש. והפעם, הפנייה שהגיעה אליו על פעולות פסולות ולא חוקיות בתיקי נתניהו מחוקר בצוות.

***

מי שמרחה את הנושא היא קרן בר מנחם, ראשת מח"ש (מינוי של שי ניצן), בטענה מגוחכת שהשוטר חייב למסור עדות גלויה ולהיחשף.
שרצר אומר בפירוש שזה דבר חריג והמטרה הייתה לא לחקור.

עו"ד מילשטיין: תספר בבקשה על מידע ככל שהגיע בקשר לתיקי נתניהו ומה הקשר שלך לזה?

דובי שרצר: למידע? אני מקבל מידע.

עו"ד מילשטיין: אבל אתה צריך לספר את הסיפור.

שרצר: פנה אלי מישהו מצוות החקירה (של תיקי נתניהו) שהיה אז וביקש… הגיע מישהו, פנה, לא הגיע, מישהו מצוות החקירה אלי מתוקף תפקידי, כמו שקיבלתי הרבה פעמים פניות מכל מיני אנשים, וביקש לומר ש… אני לא זוכר את הניסוח, הוא אמר 'התנהלו פעולות פסולות לא חוקיות בתיק', הוא אמר לי ככה, הוא אמר לי 'אני לא חשוד בשום דבר פלילי, אין לי שום אירוע פלילי, אני לא קשור לזה, אני מבקש להפנות אותך' – אותך, הכוונה את מח"ש, כן? – 'לדבר מסוים. אני לא רלוונטי לאירוע הזה. לא כלום'. אמרתי לו 'עצור',

השופט עודד שחם: זה היה בשיחת טלפון?

שרצר: אני לא רוצה להגיד איך זה היה. באמת, אני לא חשפתי גם את שמו למרות כל מה שהיה. אני לא נכנס למקום הזה.

עו"ד חדד: לבקש מבית המשפט לחייב אותך לחשוף את שמו.

שרצר: יכולים לחייב אותי. אני לא אגיד את השם שלו. לא אמרתי אותו אז, לא אמרתי אותו למומי, אני לא אגיד אותו.

השופט שחם: שאלתי באיזו דרך זה נעשה.

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן: במכתב, בטלפון, בעל פה?

שרצר: אני מבקש לא להגיד, תראו…

עו"ד חדד: אתה רוצה לכתוב לבית משפט בכתב שלא ידעו, או איסור פרסום, לסגור דלתיים?

שרצר: הבן אדם הזה שם את נפשו בכפו. באמת. עשה מעשה שרוב האנשים לא היו עושים.

השופט שחם: לא שאלנו מי הבן אדם. באיזו צורה זה נעשה.

שרצר: מה זה קשור לאיך זה הגיע אלי? אם אני אגיד איך זה הגיע אלי, אפשר יהיה…

השופטת פרידמן-פלדמן: שואלים אותך איך זה הגיע, בטלפון, בכתב, פנים מול פנים, בדואר?

שרצר: אם אני אגיד איך אפשר יהיה לנסות להתחקות אחרי השם שלו ומאחר ולא קרה עם זה כלום בזמן אמת ולא קרה בזמן אחרי זה למרות כל הבדיקות שעשו, אז עכשיו אני בטח לא אגרום לחשוף אותו. באמת, אני לא מסתיר כלום.

השופט משה בר-עם: מתי הוא פנה?

שרצר: מתי הוא פנה?

השופט בר-עם: זה אפשר לומר?

שרצר: כן. זה היה ב-2018. אני יכול להגיד ככה, זה היה לפני כל הבלגן שהיה עם ניר חפץ. זה בוודאות. עכשיו, אני התחלתי להגיד, ברשותכם אני אנסה להשלים. אמרתי לו 'עצור', אני לא רוצה לשמוע אפילו מה הוא אומר כי צריך לחשוב לראות מה עושים. כי בכל זאת מדובר במידע בתיקים שנוגעים לחקירות שמתנהלות בענייני ראש הממשלה.
ושוב, כל תיקים, תיקים שיש להם רגישות ציבורית משמעותית קל וחומר תיקים שקשורים לראש הממשלה, לסביבתו או לשרים, לחברי כנסת, זוכים לטיפול מסוג אחר, טיפול יותר רגיש עם יותר מחשבה.
בקיצור, אני הלכתי למנהלת מח"ש, היא התמנתה לתפקיד לא לפני הרבה זמן, סליחה, אני הלכתי קודם כל למשה סעדה ולקצין המודיעין עמרי נבות. ככה זה היה.
עמרי נבות, קצין המודיעין, אמר לי במילים אחרות 'שחרר אותי', 'לך למשה וקרן', משה אמר לי 'אני ממודר מחקירות, קרן קבעה, לך לקרן'. אז הלכתי לקרן.

השופטת פרידמן-פלדמן: שהייתה ראש מח"ש.

שרצר: שהייתה ראש מח"ש.

עו"ד מילשטיין: הייתה ועדיין.

שרצר: עדיין ראש מח"ש. כן. הייתה ראש מח"ש. אמרתי לה את זה את הסיפור הזה, סיפרתי לה, ואז קיבלתי את התשובה האלמותית של 'שוטר חייב חובת דיווח ולכן שיפנה אליך בכתב עם ציון שמו ודרגתו ואנחנו נטפל'. או במילים אחרות 'לא רוצה לשמוע, לא רוצה לראות'.
זה כבר פרשנות שלי. אבל זה בדיוק המסר שאני קיבלתי. בחושיי קלטתי אותו.

עו"ד מילשטיין: עד כמה זו הנחייה?

שרצר: שנייה, אל תפריעי לי. באותו רגע אני חזרתי לבן אדם ואמרתי לו 'לא יקרה'. 'לא יקרה. לא יקרה'. וזהו, והעניין נשכח. ובאמת הוא נשכח.

עו"ד מילשטיין: שנייה. עד כמה התשובה של ראש מח"ש היא תשובה מקובלת שכך קיבלת וכך נהגתם במידעים אחרים משוטרים?

שרצר: אמרתי. מי שרוצה לא לקבל מידע ולא רוצה לשמוע, ככה נוהג. מי שרוצה לשמוע מידע, מוצא את הדרך לשמוע אותו.

השופטת פרידמן-פלדמן: השאלה הייתה עד כמה נהגתם כך במקרים אחרים, שמי שלא מציין פרטים, תלונה מאלמוני.

שרצר: אתה מוצא דרך מודיעינית, אתה מוצא דרך שמפנים אותה, יש דרכים ופועלים בדרכים רבות כדי לקבל מידע מהסוג הזה, כי בטח ובטח בענייני שוטרים, מי רוצה "להלשין" על החברים שלו? מי רוצה את זה?
אגב, גם בארגוני פשיעה, בסוף זה הדרכים לקבל מידע. אתה רוצה לשמוע, תשמע. תחשוב מה עושים. אתה רוצה לעצום את העיניים ולטמון את הראש בחול, זה מה שיקרה.
בוא נאמר ככה, אף אחד לא יכתוב מכתב עם שמו ודרגתו ויכתוב את מה שעכשיו אני אמרתי.

השופט בר-עם: אנחנו מדברים על שוטר שהוא נמנה על חוקרי נתניהו בתקופה הרלוונטית?

שרצר: ברור. אני לא אמרתי 'חוקרי', קשור לצוות. עוד פעם, אני לא רוצה להסגיר. עמדתי בניסיון בדבר הזה עם פרקליטות המדינה.

השופט בר-עם: שוטר אמרתי. לא אמרתי.

שרצר: שוטר. שוטר.

עו"ד מילשטיין: למה אתה מסרב למסור את השם שלו?

שרצר: כי אם בזמן אמת לא רצו לטפל בזה ולא רצו לבדוק את זה, אז היום אני אקריב אותו קורבן לעולה? למה שאני אעשה את זה? הוא פנה אלי כי הוא סמך עליי.
בואו, שלא יהיו אי הבנות. זה קרה בהרבה תיקים, הוא סמך עלי ברמה האישית.

השופט בר-עם: הוא לא מעוניין לפנות באופן…

שרצר: אם היה אולי.

השופט בר-עם: לא, גם היום. בכל זאת, חלפו שנים.

שרצר: סברתי שאולי יש סיכוי שהוא ירצה לדבר, יכול להיות. זה לא המצב. אני התבקשתי שנים אחרי, שנים אחרי, לחשוף את השם שלו לפרקליטות המדינה, ואני לא הסכמתי. אמרתי 'איפה הייתם בזמן אמת? קודם שיקרתם, אמרתם 'לא היה', אחרי זה הבנתם שכן היה התחלתם לעשות חפירות, לא מתאים'.

עו"ד חדד: מר שרצר, קודם כל, עד כמה קרה לך אי פעם בקריירה שלך שבאת עם מידע על התנהלות פסולה של חוקר, של צוות חקירה, רצו למסור לך את המידע הזה ואמרו לך 'אתה יכול לקבל אותו רק בדרך הזו של שם פרטי, שם משפחה, מספר דרגה, נייר כתוב' עד כמה אי פעם קרה לך דבר כזה, אם קרה?

שרצר: לא קרה. אמרתי. לא קרה.

השופט שחם: הוא כבר נשאל והשיב מר חדד.

חדד: לא, עכשיו הוא אמר. בכל מקרה. עכשיו תשמע, אם אנחנו נארגן דלתיים סגורות…

שרצר: אני לא אומר את השם שלו, זה לא משנה מה יקרה, גם אם העולם יתהפך אני לא אומר את השם שלו.
בוא, חבל על הזמן. עמית, אל תלך לכיוון הזה, לא אומר את השם הזה, לא משנה מה יקרה, לא אומר את השם הזה. לא אמרתי אותו בזמן אמת, לא אמרתי אותו שנים אחרי, לא חשפתי אותו בוויכוחים.

עו"ד חדד: אבל אתה מבין שזה דבר שהוא קריטי וחשוב להגנה.

שרצר: זה לא מעניין אותי עמית. לא מעניין אותי.

השופט בר-עם: אבל זו גם עמדתו שככל שאתה יודע, שהוא לא?

עו"ד חדד: אתה יכול לבדוק איתו להגיד לו שבית משפט רוצה לשמוע את הדברים?

שרצר: עמית, שחרר אותי מהאירוע הזה, לא יקרה, לא אגיד את השם הזה, לא משנה מה יקרה.

עו"ד חדד: אתה מבין אבל שהתביעה …

שרצר: בוא, גם פה, אמרתי לך, … לפני שאתה מוציא צו, אתה יודע שלא מתאים לי להיות פה, נכון? אז לא יקרה. לא אגיד את זה. לא אגיד את זה.
סליחה, אני באמת, לא מזלזל באף אחד, אני את השם הזה לא אומר. בזמן אמת, אחרי זה לא… אני לא אגרום לבן אדם נזק.

עו"ד חדד: אתה מבין אבל שהתביעה תטען…

שרצר: מה מעניין אותי מה התביעה תיטען. לא מעניין אותי בכלל.

השופטת פרידמן-פלדמן: עו"ד חדד, הלאה. הוא לא מוכן.

שרצר: לא מעניין אותי מה התביעה תטען. אני אומר לך בפירוש. זה לא מעניין אותי. יכולים להגיד מה שהם רוצים.

עו"ד חדד: אני יכול לבקש משהו…

שרצר: תבקש מה שאתה רוצה.

עו"ד חדד: אתה רוצה לכתוב לשופטים?

שרצר: לא.

עו"ד חדד: כבודכם אפשר לבקש לחייב אותו בצו?

שרצר: אתה לא מבין? אני מדבר עברית. לא יקרה. לא משנה מה יקרה.

עו"ד חדד: לך זה לשמור על חבר.

שרצר: לא שומר על שום חבר.

עו"ד חדד: לנו זה בכל זאת תיק, יש שוטר שיודע… שייתן צו שיחייב אותו.

שרצר: אני אמרתי חבר?

עו"ד חדד: כבודכם אני גם מבקש אפשרות בעניין הזה לחקור אותו בחקירה נגדית. אני ישבתי איתו בהכנה, ביקשתי, הוא לא מסכים. אני לא מקבל את זה, אני חושב שיש לו חובה.

שרצר: אין לי שום חובה לאף אחד. בטח לא לך. איזו חובה יש לי?

השופט בר-עם: מר חדד, אם אתם רוצים להגיש בקשה מסודרת ולבקש תגובה מהמדינה, אפשר לפעול בדרך הזאת.

עו"ד חדד: המשפט הפלילי הוא בעל פה, הוא לא ב…

השופט בר-עם: אדוני כמובן צודק, מה שאדוני אומר כאן מעלה על פניו שאלות לא פשוטות ורצוי לתת על כך את הדעת. אבל לפני כן, מר שרצר, אדוני שמע את אותו גורם. מדובר במידע מפורט? מדובר במידע שאדוני על פי ניסיונו…

שרצר: אמרתי, חוץ מהעובדה שמדובר בפעולות פסולות, אני לא ידעתי מה המידע.

השופט בר-עם: הוא לא נכנס לפרטים?

שרצר: אמרתי 'חכה, בוא נחשוב איך עושים את זה, נלך למנהלת מח"ש'.

השופט בר-עם: אז לא קיבלת פרטים.

שרצר: לא. אמרתי, לימים, כשהתפוצצה פרשת חפץ, אנחנו אמרנו, אני ומשה ועומרי 'עלא בחאתי', אבל אני לא יודע מה המידע, אני לא יודע. לא יודע.
אבל דבר אחד ברור לי, זו הייתה הכוונה, זה מה שרצו לעשות ולא רצו לחקור. אני אגיד יותר מזה, אחרי שכבר הסתבר שיש את הבלגן הזה, בוא, המדינה הרי בקטע הזה אפילו שיקרה.

עו"ד מילשטיין: אני רוצה בדיוק את הנקודה הזאת.

שרצר: איך את יודעת מה הנקודה?

עו"ד מילשטיין: אני משערת.

שרצר: הדבר הזה פורסם.

השופט שחם: הדבר הזה?

שרצר: העובדה שקיבלנו את המידע הזה פורסמה בתקשורת. עכשיו, אני התבקשתי לתגובות, אני כמובן הייתי אז בשירות המדינה, לא דיברתי עם אף אחד, לא אמרתי לאף אחד כלום, וקיבלנו איזה טלפון ומייל בהול לדבר הזה.
עכשיו אני מדבר, דיברתי עם הדוברת של משרד המשפטים ואני אומר לה 'זה נכון, זה היה', עשינו שיחת ועידה, אני לא זוכר מי עוד היה בה, אני אומר 'תקשיבו הדברים האלה היו מעולם, אל תכחישו את זה, אל תשקרו. אל תשקרו, אל תעשו את זה'.
ולמרות שאמרתי להם את זה והדוברת, אפרת הייתה הדוברת של מח"ש אז, אמרתי לה 'תקשיבי אתם משקרים, אל תפרסמו, תגידו 'אין תגובה', אל תשקרו'. הם בחרו לשקר. המשיכו לשקר.

השופט בר-עם: איך אתה יודע שמדובר בפעולות פסולות אם לא קיבלת פרטים? אז הוא אמר רק 'פעולות פסולות' וזהו?

שרצר: אני אמרתי, אני לא יודע מה הפעולות. אני חלילה לא אמציא, לא אזוז מילימטר מהאמת. זה מה שהוא רצה למסור, הוא אמר את המילה 'פעולות פסולות'. מה אותן פעולות? אין לי מושג. אני לא יודע, עד היום אני לא יודע וכנראה אני גם לא אדע.

עו"ד חדד: אני בעד לחייב אותו.

שרצר: אתה לא יכול לחייב אותי.

עו"ד חדד: אני לא יכול. בית משפט יכול לחייב אותך.

השופט שחם: את ההתייעצויות האלה אולי לא לעשות במעמדנו?

עו"ד חדד: כי זה רלוונטי לשאלות אדוני. אז, לשאלה של אדוני זה פשוט רלוונטי, זה מה ששאלה עו"ד מילשטיין.

שרצר: אני אגיד, בשלב יותר מאוחר פרקליטות המדינה החליטה שמה שמעניין אותה זה לא לטפל בתיק, זה לדעת מה השם של הבן אדם הזה, ואני לא הסכמתי להגיד אותו לא למומי ולא לשי ניצן, לא הסכמתי להגיד את השם הזה כי אני לא אגיד אותו באמת.
אמרתי כן שאני מוכן ללכת לפוליגרף, שמשה מוכן ללכת לפוליגרף, ש… מוכן ללכת לפוליגרף על זמן אמת מה היה, שלושתנו הסכמנו. להגיד את השם – לא.
אגב, הדבר הזה עד היום לא נפתר כי, טוב, בעצם…