החקירה הנגדית של ניר חפץ בתיק 4000 הסתיימה השבוע ובשבוע הבא תתחיל חקירתו הנגדית בתיק 1000 ובתיק 2000, כאשר עו"ד עמית חדד ינהל זאת מטעם נתניהו ועו"ד נווית נגב מטעמו של נוני מוזס בתיק 2000.
השורה התחתונה של עדות ניר חפץ בתיק 4000 היא, שהפרקליטות לא הצליחה לבסס שום דבר מהחשדות נגד נתניהו ובהרבה מקרים עדותו הפוכה לתזה וללו"ז של כתב האישום.
סיכמתי 12 הוכחות לכך שאין בעדותו של חפץ דבר וחצי דבר נגד נתניהו.
1. גרסאות מומצאות: בעיית הזיכרון הקשה של ניר חפץ
מעבר על עדויות ניר חפץ במשטרה וגם בחקירתו הראשית והנגדית מלמדת על עובדה אחת בלתי מעורערת – אי אפשר לסמוך על זכרונו של חפץ.
הוא אומר זאת בעצמו והשבוע אף הדהים בבית המשפט ואמר שמה שאמר במשטרה בנוגע לנושא מסיים זו "אמת לשעתה", המושג המפורסם בפסק הדין בעליון של אילנה דיין וסרן ר'.
הווה אומר, שם אמרתי אמת אחת (במשטרה) והיום אני אומר אמת אחרת (על דוכן העדים).
חמור מכך: בחלק מהעדויות ניכר היטב לא רק את היעדר זכרונו, אלא את רצונו לייצר גרסאות שימצאו חן בעיני החוקרים ויתיישרו על פי תזת התביעה. זה, בתורו, רק חשף את האבסורד והסתירות שמתרחשים בכל כך הרבה נושאים – כמו הגרסה שנוצרה לגבי הפגישה של אלוביץ' עם נתניהו בקשר ללחץ של אלוביץ' לכאורה – בשל פקיעת אישור הממונה על ההגבלים העיסקיים במרץ 2015.
השורה התחתונה: מדובר בעד מדינה שמעיד על עצמו שזיכרונו גרוע ואשר סותר את עצמו יום אחרי יום, גם במשטרה וגם על דוכן העדים, עד כדי כך שהוא מבקש לא להעיד על אותו עניין פעמיים שכן זה "מסוכן" לדבריו.
מעבר לכך, כל אימת שגרסאותיו המומצאות אינן הגיוניות, הרי ש"צף" לו מעשה קסם – זיכרון חדש שאמור ליישר את קודמו, אלא שכדרכם של זיכרונות מומצאים זה רק מסבך את העד בסתירות.
2. הצירים המקבילים מאחורי גבו של נתניהו
עדותו של חפץ על הקשר שנרקם בינו לבין אלוביץ' והיותו איש קשר המחבר את הצירים השונים – הינה עדות מזכה.
זה מחזק את עובדת היסוד בתיק ולפיה מאחורי גבו של נתניהו היו צירים שונים כמו ציר חפץ-אלוביץ', ציר חפץ-פילבר, ציר חפץ-עו"ד איתן צפריר ועוד.
המשותף לכל הצירים הללו שהם לא היו בידיעת נתניהו והם נבעו, בחלקם, מרצונו הלגיטימי מאוד של אלוביץ' לנסות ולשפר את מצבו הקשה במשרד התקשורת, לאחר שהמשרד החליט להתעלל בו רגולטורית ולא להשיב לפניותיו בנושא מיזוג בזק-יס.
אלוביץ', כאמור בצדק רב מבחינתו, ניסה לשטוח את צרותיו בפני חפץ, מתוך תקווה ככל הנראה שזה האחרון יזכיר משהו בפני נתניהו.
חפץ ידע היטב כי נתניהו אינו מסוג האנשים שמנהל שיח מהסוג הזה, לא העז להעלות את הדברים בפני נתניהו מלבד טענתו בדבר הפגישה ב-28.11.2014 שנעמוד עליה בהמשך.
חשוב להדגיש: אלוביץ' אינו בקשר שוטף עם נתניהו – מלבד קשר שנוגע למפגשים חברתיים, לשיחות כלליות או לבקשות של נתניהו להתאמה בין הקו המערכתי של וואלה לבין השקפת עולמו של אלוביץ' והשקפות הציבור – כולן לגיטימיות.
אלוביץ' יודע שאינו יכול לשוחח עם נתניהו על ענייני בזק והרגולציה, ולכן הוא מחפש את האדם המקורב אליו שאולי "יזרוק מילה" לנתניהו, דבר שלא נעשה, לפי הודאת חפץ עצמו, לבד מאותה פגישה.
הרי אם היתה לאלוביץ' יכולת לשוחח על כך עם נתניהו – והרי ידוע שנפגשו באותה עת לפחות 3 פעמים (פעם בנובמבר 2014, פעמיים בינואר 2015) – הוא לא היה צריך לחזור לחפץ שוב ושוב ושוב כבמעין ריטואל שאינו משתנה ובכולן חזר על אותם דברים כריטואל.
יתירה מזו, אלוביץ' ביקש שחפץ יהיה מרוצה ומתוגמל. גם רצון זה אינו מתיישב עם ההנחה כי חפץ הינו רק אדם שנדרש לצרכי נגישות, וזה גם אינו מתיישב עם קשר שוחדי בין אלוביץ' לבין נתניהו.
זה רק מוכיח את הקשר העצמאי בין אלוביץ' לחפץ ואת האינטרסים הכלכליים העצמאיים של חפץ בשימורו ותיחזוקו של קשר זה, שפי שחפץ הודה (היו שורת הצעות למיזמים בקבוצת בזק שלא יצאו אל הפועל בסופו של דבר).
השורה התחתונה: אלוביץ' וחפץ ניהלו קשרים עצמאיים ועסקיים בלי כל קשר לנתניהו – וחפץ עשה זאת אף מאחורי גבו.
3. פרשת ה"פתק" של חפץ: הוכחה לציר מאחורי גבו של נתניהו
הפתק שנמצא בביתו של חפץ ואשר מתייחס לפגישה בינו לבין אלוביץ', שבמסגרתה ביקש אלוביץ' לעגן הסכמות לדבריו הגיע אליהן עם פילבר (באותה פגישה שהמשטרה הדביקה להן את הביטוי "פיסגת התאנים והיין".
לא מפתיע שהפרקליטות העלימה והדחיקה זאת, לאחר שפוצצה זאת ברעש גדול בתקשורת (גיא פלג). הרי אם היתה עסקת שוחד – כאן היה אמור להיות שברה.
כל השיח זה סביב פרשת ה"פתק" נותר בגדרו של הציר שהתקיים בין חפץ-אלוביץ'-פילבר, ללא שאיש מהם עדכן את נתניהו. לא זו אף זו – דבר ממה שביקש אלוביץ' לא ארע.
זה גם סותר את כל התיזה שנבנתה על "שיחת ההנחיה" כביכול שהיתה בין נתניהו לפילבר.
אם, כגרסת כתב האישום פילבר פועל תחת השפעתה של "שיחת ההנחייה" ואם פילבר נשלח לסייע לאלוביץ' ולרצות אותו ואם לאלוביץ' יחסי שוחד עם נתניהו, וקשר ישיר עם פילבר – מדוע אלוביץ' מוצא לנכון לפנות בעניין זה דווקא לחפץ, דובר נתניהו ומשפחתו שאין דבר וחצי דבר בינו לבין משרד התקשורת או רגולציה של התקשורת?
מה פגישת ה"פתק" מוכיחה בכל זאת? שני דברים: האחד, שבין אלוביץ' לבין חפץ התנהלו יחסים עצמאיים, רוויי אינטרסים, ולכן אלוביץ' חשב שהוא יוכל להיעזר בחפץ להשגת מטרותיו (שוב, לגטימי לחלוטין).
השני – שיחסי השוחד הנטענים בין אלוביץ' לנתניהו לא היו ולא נבראו.
כזכור, בסופו של דבר חפץ טען כי פילבר הסביר לו כי הכל תקוע בשל בדיקת מבקר המדינה ועל כן הוא הותיר את הפתק בידיו ולא פנה מעולם לנתניהו. והנה, על פי התיזה של העסקה השוחדית נועדה בדיוק על מנת לאפשר לאלוביץ' לקבל יחס מועדף. אז מדוע לא להודיע על בקשתו לנתניהו?
זאת אף זאת, התירוץ ההגיוני של חפץ הינו תירוץ ולא יותר מכך, שכן עיון במסמך מעלה שהוא כלל לא נערך במועד של בדיקת מבקר המדינה, שבוצעה לאחר מרץ 2016, אלא קודם לכן.
השורה התחתונה: לא רק שחפץ אינו שליח לעסקה שוחדית, אלא שהוא מקיים קשר עצמאי; לא רק שחפץ אינו מעדכן את נתניהו, אלא שהוא מסתיר זאת ממנו; לא רק שנתניהו אינו נענה לבקשות אלוביץ', הוא כלל אינו מוכן לשמוע פניות בנושא רגולציה.
4. חפץ שולל את התיזה שגלעד ארדן הוזז מתפקידו כדי להיטיב עם בזק
עדות חפץ שוללת לחלוטין את התיזה לפיה נתניהו הזיז את ארדן מתפקידו כשר התקשורת בעקבות טרוניות אלוביץ'. הסיבה לכך שנתניהו רצה בתפקיד שר התקשורת אינה קשורה כהוא זה לאלוביץ', בניגוד לרוח הדברים מכתב האישום, אלא להיבטים שונים לחלוטין הקשורים לרצונו של נתניהו לגוון את התקשורת ("שאול אלוביץ' הזיז להם את קצה הציפורן", אמר חפץ).
כמו כן חפץ הבהיר כי העברת ארדן למשרד הפנים היתה מחויבת המציאות הפוליטית נוכח פרישת גדעון סער.
כזכור, נתניהו גם נענה לבקשת ארדן להארכה של תפקידו כשר התקשורת, ארכה שנוצלה לשם התקנת התקנות שקבעו את מחירי השוק הסיטונאי מחירים אלו לא שונו מעולם, לא בתקופת פילבר ולא לאחריה.
מעדות חפץ בעניין עולים הדברים המדהימים הבאים: הנושא אכן הטריד עד מאוד את אלוביץ' והוא שוחח עליו בהרחבה בציר שקיים עם חפץ, אך בניגוד גמור למשתמע מכתב החשדות חפץ לא העז להעלות את הדברים בפני נתניהו.
השורה התחתונה: ארדן עזב את משרד התקשורת בגלל סיבות פוליטיות, בלי כל קשר לטרוניות של אלוביץ'.
5. חפץ שולל את תזת כתב האישום בנוגע לאיתן צפריר והמעורבות שלו במשרד התקשורת
כתב האישום מייחס לעו"ד איתן צפריר, לשעבר ראש המטה של נתניהו במשרד התקשורת, שורה של פעולות במשרד וזאת, כביכול, בהנחיית נתניהו.
הדבר נסתר לא רק ע"י צפריר עצמו, שעבר חקירה ברוטלית, אלא גם עומדים בסתירה מוחלטת לעדותו של חפץ. האחרון הבהיר פעם אחר פעם כי צפריר נוטרל לחלוטין ע"י אבי ברגר, שהיה אז מנכ"ל משרד התקשורת וצפריר פשוט טיפס על הקירות ולא היה קשור בכלל למהלכים כאלו או אחרים הקשורים לקבוצת בזק.
חפץ העיד שצפריר נבלם בכלל מלהיכנס לפעילות השוטפת של המשרד ותיאר בפניו שהוא רוב היום יושב בחדרו ומחפש לעצמו מה לעשות.
השורה התחתונה: צפריר נוטרל לחלוטין ולכן לא היה מעורב כלל במהלכים רגולטוריים הנוגעים לבזק.
6. חפץ שולל את תזת כתב האישום שברגר הוזז ע"י נתניהו בעקבות דרישות אלוביץ'
בניגוד לתזת כתב האישום, חפץ רק מחזק את גרסת ההגנה שסיום תפקידו של אבי ברגר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת, הוא מהלך לגיטימי שאינו קשור לחוסר שביעות הרצון של אלוביץ'.
חפץ אמר במפורש כי מעולם לא דיבר עם נתניהו על הפיטורים של ברגר, לא לפני ולא אחרי. יתירה מכך: חפץ תיאר פגישה משולשת, איתו, עם ברגר ועם עדן בר-טל (שהיה גם מנכ"ל משרד התקשורת) בה מתחנן ברגר להישאר בתפקידו ומוכן לעשות כל מה שמבקש נתניהו.
חפץ, לדבריו, לא התרשם מהאיש והתרפסותו וכלל לא העביר את רשמיו לנתניהו. כמו כן, חפץ היה זה שהעלה את שמו של שלמה פילבר כמועמד להחליף את ברגר וזה אכן מה שקרה.
השורה התחתונה: סיום תפקידו של ברגר – מהלך שגרתי של סיום משרת אמון.
7. ציר חפץ-פילבר: נתניהו לא שוחח עם חפץ על רגולציה ולא שלח אותו להעביר מסר כלשהו לפילבר
כאמור, חפץ היה זה שהמליץ על מינויו של פילבר, ונהג להיפגש עמו באופן תדיר יחסית. חלק גדול מהפגישות לא נגעו כלל לענייני בזק אלא לנושאים אחרים שעניינו את חפץ, שכן חפץ ניצל קשר זה לענייניו האישיים (למשל, מפגש שבו הביא חפץ את הפרסומאי אייל חומסקי).
חפץ אף אמר בעדותו כי מכלל הפגישות האמורות, ישנן רק 2 פגישות שהוא זוכר בענייני בזק, ואף אחת מהן לא היתה בידיעתו של נתניהו. אחת קשורה לבקשה של שרה נתניהו, שחפץ מעולם לא יידע את נתניהו בענייניה, והשנייה קשורה לפרשת ה"פתק", מסמך הנקודות שכתב בפגישה עם אלוביץ'.
חפץ הבהיר שלא גילה על הפתק דבר וחצי דבר לנתניהו וגם הבהיר שוב ושוב כי מעולם לא דיווח לנתניהו גם על שיחתו עם שרה נתניהו.
ובכלל, חפץ אמר חזר ואמר כי נתניהו מעולם לא שוחח עמו על ענייני רגולציה ולא ביקש ממנו להעביר מסרים, לא לאלוביץ' ולא למאן דהוא.
השורה התחתונה: חפץ מבטל לחלוטין את הקשר הרגולטורי בין נתניהו לאלוביץ' או אחרים (דרכו).
8. פגישת ה"גריסת המסמך" והוזזת התאריכים – סימני אמת שהפכו לשקר
לב עדותו של ניר חפץ היתה אותה פגישה בין אלוביץ' לנתניהו בלשכתו בבלפור, והוספת הפרט על ה"גריסה" (גריסת המסמך שהעביר לו לכאורה אלוביץ'), פרט שלא הופיע בכל החקירות ובריענון העד שלו.
חפץ לא רק הזכיר זאת לראשונה בחקירתו הראשית אלא גם "שכח" לציין שזו פעולה אוטומטית ושגרתית שנתניהו עושה עם כל מסמך.
חמור מכך: חפץ העיד בתחילה שהפגישה התקיימה סמוך למועד הבחירות (17 למרץ 2015), פעם גרס שזה לפני ופעם גרס שזה היה אחרי.
כתב האישום מייחס לאותה פגישה את התנעת תהליך מיזוג בזק-יס, כאשר נתניהו נפגש עם אלוביץ' בתיווכו של חפץ כדי להציג לנתניהו את הצורך של אלוביץ' באישור עסקת בזק-יס בלוחות זמנים קצרים, נוכח המועד שבו צפוי היה לפקוע אישור הממונה על ההגבלים העסקיים לעסקה.
לפי הנטען, עוד קודם לפגישה חפץ הציג לנתניהו את אישור הממונה על ההגבלים העסקיים לעסקה, כפי שנמסר לו על ידי אלוביץ', והעביר לנתניהו את בקשת אלוביץ' לפגוש את נתניהו על מנת לדון בנושא זה. נתניהו, מצידו, הנחה את לשכתו לתאם את הפגישה עם אלוביץ' בנושא אישור העסקה באופן מיידי.
אלא שהאירוע הזה מוכיח עוד כשל חקירה חמור. כאמור, הסיפור שחפץ נזכר בו התגלה כשקר. זאת מן הטעם שראייה חפצית – איכון מכשירי טלפון – הוכיחה כי הפגישה שהוא מתאר לא יכולה הייתה להתרחש בתאריכים הרלבנטיים לסיפורו של חפץ, פשוט מן הטעם שחפץ, אלוביץ' ונתניהו לא שהו בבלפור באף אחד מן המועדים האפשריים, וממילא כל הסיפור קרס.
או אז כוננה לה חקירה נוספת ובמסגרתה נעשה ניסיון בלתי כשר "לשפץ" את עדותו של חפץ ולשתול לו זיכרון חדש.
התאריך היחיד שעלה כמתאים לאיכונים הוא 28.11.2014 שהוא מועד שקדם בכלל להכרזת הבחירות. גם טענתו של חפץ כאילו באותו יום היה תדרוך עיתונאים נסתר מלוח הפגישות של נתניהו שהעלה שבאותו יום לא היה כל תדרוך עיתונאים לא בבלפור ולא במשרד ראש הממשלה.
ועוד: חפץ טען כי אלוביץ' סיפר לו שהגיש בקשה לארכה מן הממונה על ההגבלים העסקיים או שתי ארכות, דבר שלא היה ולא נברא – לא ארכה אחת ולא שתיים.
יתירה מזו, כאשר מוצג לחפץ אישור הממונה על ההגבלים העסקיים שכביכול הוא הוא המסמך שהעביר לאלוביץ' לנתניהו הוא כלל לא מזהה אותו. אלא שהמסמך אותו זהה חפץ לאחר מכן הוא "הודעה לעיתונות" שדיווחה על אישור הממונה.
אז מה קרה פה? במסגרת ציר חפץ-אלוביץ' משתף חפץ את אלוביץ' בקשייו סמוך למועד הבחירות וכדי שחפץ יבין במה המדובר – הוא מדבר אל חפץ בשפתו – והוא מציג לו הודעה לעיתונות.
אך חפץ כדרכו – לא מעז להציג את הדברים לנתניהו (כפי שלא העז להציג את הפתק הידוע) וכל סיפור הפגישה נוצר במוחו הקודח והפורח – אלא שהראיות האובייקטיביות הוכיחו את ההיפך הגמור.
כאמור, לאחר שהחוקרים הבינו את גודל הפיאסקו, הם החליטו להזמין את חפץ כדי "להשתיל" במוחו זיכרון שהפגישה התקיימה ב-28.11.2014.
ואחרי כל אלה – גם הגרסה בכתב האישום אין בה ממש. שכן, אם אכן היתה פגישה כזו, וכאמור הראיות מלמדות ההיפך מכך, הרי שלאחר פגישה זו דבר אינו מתרחש.
נתניהו לא מנחה אף אחד בעניין זה, ועסקת בזק יס לא מקודמת, עד כדי כך ששורת מכתביו של מנכ"ל יס מינואר ופברואר 2015 (שלושה חודשים לאחר הפגישה הנטענת בכתב האישום) כלל לא נענו. אפילו תחילת הבדיקה של מועצת הכבלים והלויין אינה מתרחשת, אלא רק לאחר 4 חודשים ורק בזכות צירים מקבילים שאינם קשורים לנתניהו.
השורה התחתונה: הומצאה פגישה כך שתתאים לתזת כתב האישום.
9. הסכם עד המדינה – גם כתוצאה מלחצים וכבדים וגם כתוצאה מעבירת השיבוש שלא קשורה לתיק 4000
חפץ הוחזק במעצר 15 ימים תמימים, כאשר לאורך כל הדרך טענה המשטרה בפני בתי המשפט כי יש להחזיקו במעצר כה ארוך נוכח חשדות כבדים ביותר נגדו, למרות שזה היה חסר פרופורציות.
במהלך המעצר הופעל על חפץ מכבש לא אנושי, חלקו לא חוקי, כדי שיחתום על הסכם עד המדינה וכדי שייתן את ראשו של נתניהו, כולל "המלצה" להחליף את עורך דינו. איימו עליו כי ירדו לרכושו, יפרקו את משפחתו, תוך שימוש בתרגילי חקירה לא חוקיים.
חפץ לא עניין את החוקרים, ואף לא אשמתו או זכאותו – עניין אותם דבר אחד ויחיד – שימסור להם כאמור את ראשו את נתניהו. עד כדי הבין חפץ את האינטרס והמניע של החוקרים, כך שאף לאחר שחתם על הסכם עד המדינה ציין כי בעניין מסוים אינו יכול ליתן את ראשו של נתניהו, וברור לו שבכך הוא "מאכזב את החוקרים" ("צר לי לאכזב אתכם, נשלחתי על ידי שרה").
בסופו של יום הניבה חקירה פסולה זו הסכם עד מדינה, שהיה חסר משמעות מראש, שכן חפץ העיד – שוב ושוב – שזכרונו אינו טוב, אין לסמוך על דבריו, והתנהלותו בחקירה מלמדת שעיקר דבריו אינו שיקוף של זכרונו אלא של רצונו לרצות את חוקריו ולהשלים את הדברים לא מתוך זכרונו אלא מתוך "היגיון".
וחשוב מכך: חפץ אמר במפורש שחתם על הסכם עד המדינה בעיקר בגלל עבירת השיבוש שיוחסה לו (בפגישה הלילית עם אלוביץ' – שיבוש הוא יזם) ואחרי שהוקרן לו סרטון מתוך העימות של אלוביץ' עם אילן ישועה שבה אלוביץ' מדבר על כך. הוא שב ואמר כי גם עורכי הדין וגם הוא חשבו שאין בעבירת התיווך לשוחד שום דבר והוא חושב את זה עד היום.
השורה התחתונה: חפץ חושב שתיק 4000 הוא הזוי ואף נועד להפיל את נתניהו.
10. ההדלפות הפליליות – נועדו להפיל את נתניהו מהשלטון
הגילוי הכי דרמטי במהלך המשפט לא קשור אמנם לכתב האישום בפועל, אבל קשור ללחץ שהופעל כדי שיוגש בליווי הדלפות מגמתיות בתקופה הכי רגישה – תקופת בחירות. חפץ, כאיש תקשורת ותיק, תיאר את מערכת היחסים בין הפרקליטות לתקשורת, את שיטת ההדלפות ולשאלת ההגנה אמר במפורש כי ההדלפות טרום הבחירות ב-2019 (שני מועדים) היו "קטסטרופה" עבור נתניהו ולמעשה נועדו להשפיע על דעת הקהל ותוצאות הבחירות.
חפץ התכוון להדלפות לגיא פלג, אמנון אברמוביץ', רביב דרוקר, ברוך קרא, אביעד גליקמן, גידי וייץ, מוטי גילת – שאת כולן הוא ייחס למערכת אכיפת החוק – פרקליטות ו/או משטרה.
יתירה מזו: חפץ אמר כי ההתקפות הארסיות על שרה נתניהו היו חלק מהמאמץ להפיל את נתניהו מהשלטון כי זו היתה הבטן הרכה של נתניהו. כמו כן, את חלק מההדלפות שנגעו גם אליו אישית כינה חפץ "מעשה נבלה".
השורה התחתונה: הפיכה שלטונית, זה כל הסיפור.
11. הפנייה של חפץ לאלוביץ' – כחלק מפנייה רוחבית לכל הבעלים של כלי התקשורת
חפץ ביסס את גרסת ההגנה שנתניהו נוהג, כדבר שבשגרה, במיוחד בתקופת בחירות, לפנות לבעלי כלי תקשורת ובכללן, בעל ישראל היום, בעלי מעריב, בעלי עיתון הארץ, בעלי ערוצי חדשות בטלוויזיה ואפילו נוני מוזס, כדי להתרעם על סיקור בלתי הוגן, במיוחד על בני משפחתו. לכן, הפנייה של חפץ לשאול אלוביץ', כפי שהודה חפץ היתה כחלק ממהלך רוחבי שבו נתניהו רואה בצדק\, את האיש החזק בכל כלי תקשורת, ככתובת לפניות.
שורה תחתונה: הפניות לאלוביץ' – שיטת העבודה של נתניהו בתקשורת.
12. וואלה לא עניין את נתניהו, והוא ראה בו אתר חסר משמעות – לבד מתקופת הבחירות
בניגוד לתזת כתב האישום שפרסה את תקופת השוחד לכאורה על ארבע שנים, חפץ מיקד רק את תקופת בחירות 2015 (3-4 חודשים) כתקופה שבה נתניהו כן לקח בחשבון את וואלה כ"ספירת ראשים" ובשאר הזמן חפץ אמר שהחשיבות של האתר בעיני נתניהו ובעיניו היתה "אפס".
אלא שמעבר על כל פרטי הנספח על ה"היענות החריגה" שבהם היה מעורב חפץ הוכיח שמדובר היה בהודעות לעיתונות שגרתיות שהעביר חפץ לאלוביץ' ולישועה במקביל, הן של נתניהו והן של אשתו שרה.
בחלק מהמקרים, למרות שזה פורסם בכלי תקשורת אחרים, ה"היענות החריגה" לא רק שלא נענתה אלא סורבה וחפץ לא ידע על כך בכלל לדבריו.
חפץ גם נחשף לראשונה לתכתובות שניהל ישועה עם יצחק הרצוג ולא חסך שבטו מהקשרים הצפופים בין השניים, במיוחד בתקופת הבחירות: "זה דבר חריג מאוד, זו התרפסות מביכה" וחמור מכל: "וואלה פרסמה את דף המסרים של הרצוג".
השורה התחתונה: לא סיקור אוהד, לא היענות חריגה, אלא שירותי תקשורת ליצחק הרצוג.
