יום העדות ה-93 של נתניהו ויום החקירה הנגדית ה-8 של תדמור היא משעמם באופן קיצוני, בהמשך לניסיונות הנואשים של תדמור להוכיח סוג של "הבנות" בין נתניהו למוזס על סיקור אוהד – והפעם באמצעות מעבר על השיחה המוקלטת השנייה בין השניים שנערכה אחרי פיזור הכנסת ובלימת חוק "ישראל היום".
התיזה המופרכת של הפרקליטות: נתניהו הגיע ל"הבנות" בדבר חוק מרוכך שאולי יעלה אחרי הבחירות כחלק מאותו רצון לקבל סיקור אוהד ב"ידיעות אחרונות".
כמובן שזו תיזה מופרכת ושקרית, כי אם נתניהו היה רוצה בסיקור אוהד אצל מוזס הוא לא היה נאבק ובולם את חוק "ישראל היום" עד כדי פיזור הכנסת ויציאה לבחירות.
היו שני דברים מעניינים בכל זאת בדיון: הראשון, שהסאגה המשעממת הזו לקראת סיום. תדמור אמר שנותר לו עוד זמן קצר לסיום חקירתו הנגדית בתיק 2000 – פחות מדיון מלא.
המשמעות: ביום שלישי הבא אמורה להסתיים חקירתו הנגדית. היום, ד', וביום ראשון ושני בשבוע הבא לא יתקיימו דיונים בגלל נסיבות של השופטים.
הדבר השני היה "פיצוץ" בין עו"ד עמית חדד לשופטת רבקה פרידמן פלדמן: עו"ד חדד דרש שהפרקליטות תציג קטעים משיחת מוזס-נתניהו באופן מלא בלי להעלים קטעים, דבר שהפרקליטות נוהגת לעשות כדי להפיל את נתניהו בפח – לא בהצלחה יתירה.
השופטת פרידמן-פלדמן "זרמה" עם הפרקליטות ואז עו"ד חדד "התפוצץ" עליה: "את סניגורית מצויינת, את יכולה לשבת פה ולהיות סניגורית של התביעה".
פרידמן-פלדמן, שבדרך כלל שומרת על איפוק, יצאה מכליה ואמרה לעו"ד חדד: "אתה חצוף, אדוני חצוף, ולא בפעם הראשונה, אבל זו פעם ראשונה שאני אומרת זאת. תשמור על כבודו של בית המשפט".
עו"ד חדד השיב לה: "אני חושב שמגיעה לי התנצלות", השופטת ביקשה שיישב ויעיין בפרוטוקולים.
הסיום הצפוי של החקירה הנגדית בתיק 2000 בשבוע שבא מהווה הזדמנות מצויינת להזכיר עד כמה האישום פה הוא מופרך, כפי שהסביר עו"ד חדד בנאום הפתיחה שלו בפרשת ההגנה.
האישום המופרך
טענת הפרקליטות בתיק היא שנוני מוזס הציע במסגרת שיחות שהוא קיים עם ראש הממשלה שוחד לנתניהו בדמות סיקור חיובי, זה כמובן מופרך (לא היה מעולם סיקור אוהד), מוזס מעולם לא הציע שוחד אבל נתניהו בכלל לא מואשם בקבלת שוחד.
הפרקליטות המציאה אישום מוזר, כך בלשונה: הגם שלא ביקש ממוזס שוחד ולא התנה שוחד הוא לא חדל מהשיח עם מוזס נטע אצל הנאשם מוזס את הרושם לפיו ישנה אפשרות של ממש שנתניהו ייקח שוחד.
כך העביר נתניהו "מסר" לפיו הצעות שוחד הן כלי שניתן לעשות בו שימוש לשם קידום אינטרסים ההדדיים של נבחרי ציבור, בכירים ואנשי עסקים וכי אין פסול בעסקאות שוחד.
כלומר, עסקינן ב"נטיעת רושם" ובהעברת "מסרים" ובסירוב לקבלת שוחד שהפכו לאישום של הפרת אמונים.
הסתירה
עו"ד חדד עמד בנאום הפתיחה שלו על האבסורד: רגע, נתניהו הסכים לפי האישום בתיק 4000 לקבל שוחד מאתר "וואלה", אתר זניח ופחות משמעותי מקבוצת "ידיעות אחרונות" ואצל נוני מוזס ו"ידיעות אחרונות" הוא סירב לקבל שוחד?!
איך זה מסתדר עם ההיגיון הבריא והשכל הישר? זה לא מסתדר, אבל הפרקליטות הרי חיפשה להפליל את נתניהו בכל מחיר והמציאה בשבילו "פטנטים" ו"חידושים".
עבירת הפרת האמונים
התנהלות הפרקליטות ממחישה עד כמה זה סעיף מיותר בחוק כיוון שהיא מנסה לדחוף אליו כל מיני התנהגויות של "מסרים" ו"נטיעת רושם" בחוכמה שבדיעבד – תוך העלאת שלל טענות שונות במהלך גיבוש כתב האישום.
פעם אחת הטענה היא שנתניהו ביצע עבירה של מרמה והפרת אימונים הגם שלא ביקש או התנה שוחד, כיוון שלא חדל מהשיח עם מוזס.
טענה שנייה היא שנתניהו ביצע עבירה של מרמה והפרת אימונים כי הוא נטע במוחו של מוזס את הרושם לפיו ישנה אפשרות של ממש שנתניהו ייקח שוחד, הגם שהוא לא התכוון לקחת שוחד (שזו סתירה בפני עצמה).
במופע השלישי יש טענה שנתניהו ביצע עבירה של מרמה והפרת אימונים בכך שהוא ניצל את המשך השיח במטרה לגרום למוזס להשפיע על אופן סיקורו בכלי התקשורת של "ידיעות אחרונות".
שלושה טיעונים לא אפויים שאף סותרים את עצמם.
הפשרה המפא"ינקית
סוד גלוי הוא שמנדלבליט רצה לסגור את תיק 2000 ואז שי ניצן וליאת בן ארי לחצו עליו להגיש כתב אישום, למרות שרז נזרי חשב שאין בסיס לאישום בתיק 2000 ולאישום השוחד בתיק 4000, כי נכנסים לשדה תקשורתי שמעולם לא נכנסו אליו.
הפשרה הולידה אישומים עקומים ומופרכים וגם לא סימטריים בין נתניהו למוזס.
סוגי העבירה
גם בהצעות החוק של מרמה והפרת אמונים וגם לפי פסיקות עבר בנוגע לעבירה אין כאן שום מקרה שאפילו דומה לזה של תיק 2000: מצד אחד סירוב לקבל שוחד אבל טרוניה שנתניהו לא עושה את זה מספיק מהר והצד השני אולי חושב שאתה כן מסכים הגם שאתה לא מסכים.
זה פשוט לא היה קיים בשום מקרה בעבר ושוב הפרקליטות המציאה תקדים "לכבודו" של נתניהו.
