יהודית תירוש נחלה אתמול מפלה קשה בחקירה הנגדית של אלי לוי. תירוש, שבפתח הדיון אמרה שהחקירה תיקח כשעתיים, לא הצליחה לסיים את החקירה גם אחרי יום דיונים שלם ואמרה שיש לה עוד יום(!).
והיא זו שהתלוננה אתמול שההגנה "מבזבזת" את הזמן. איזו צביעות!
***
תירוש הבינה היטב שאחרי החקירה הראשית של לוי היא נמצאת בבעיה קשה. לוי הרי הודה, אחרי חקירה צולבת של השופטים, שפעל ללא צו וללא אישור יועמ"ש באיסוף חומרים לא חוקי על נתניהו, עוד בחקירת בזק רשות ני"ע כשנתניהו לא היה כלל חשוד.
לכן היא בחרה בקו הגנה הזוי: היא אמרה שאת הסוגייה המשפטית על "תקין או לא תקין" היא "שמה בצד" ומשאירה להחלטת בית המשפט (דרך אחרת לאמר, אני מבינה שיש פה בעיה, אבל אני מדחיקה זאת).
התיזה של תירוש הייתה בעיקרה שהחוקרים פעלו "בתום לב". אלא שתירוש לא רוצה לגונן רק על החוקרים, היא רוצה לגונן בעיקר על עצמה, כמי שליוותה את החקירה באופן צמוד וניהלה אותה בפועל.
זה היה מחזה מוזר: שני חברים ומכרים ותיקים, תירוש לוי, שני בעלי עניין, מנסים למלט את עצמם בטיעונים מגוחכים הלקוחים מהז'רגון הידוע של הפרקליטות של פעולות "בתום לב", "תקלות", "טעות" או "שגגה".
כמובן שלוי זרם עם התיזה וטען שמעולם לא חשב או סבר שפעל בניגוד לחוק. נו, באמת! מה אפשר לצפות מלוי? שיגיד שבפעל במודע בניגוד לחוק?
בתיאורים נלעגים תירוש הסבירה לשופטים שהיא נכנסת ל״סטייט אוף מיינד״ של החוקרים, שהיא רוצה לדעת מה היה ״במחשבה שלהם״, כי בית המשפט ״בוחן נפש״ ולכן הם פעלו ״בתום לב״, כי דבר הוביל לדבר, הכול קשור בהכול, ולכן זה ״הגיוני״ להוציא מיילים על נתניהו (באופן לא חוקי).
אני משוכנע שהשופטים לא קנו את הלך ה"מחשבה" וה"נפש" הזה. ובכלל, טיעונים כאלה אולי מתאימים לאזרח מן השורה, ולא לאנשי מערכת אכיפת החוק שאמורים להכיר את החוק ולשמור עליו כעל בבת עיניהם.
אלי לוי הוא עו"ד, הוא היה מנהל מחלקת חקירות רשות ני"ע; תירוש הייתה הפרקליטה המלווה של החקירה. מה, הם לא הבינו שמדובר בחומרים על ראש הממשלה שהוצאו בניגוד לחוק, בלי צו ובלי אישור יועמ"ש?
הבינו גם הבינו, ושום תיאורים פלסטיים על "מחשבה" ו"נפש" לא יכולים להצדיק עבריינות שכזו.
המפלה עם החיטוט בסלולרי של איריס אלוביץ'
המפלה השנייה הייתה כשתירוש ניסתה להזים את הטענה שחיטטו בטלפון של איריס אלוביץ' למרות שלא הייתה חשודה, כחלק מפרשות בזק רשות ני"ע.
היא הביאה צווים מתיק 'בזק רשות ני"ע' על חיפוש בתיבת המייל של אלוביץ' כ"ראיות הזמה", לשיטתה כדי לשכנע את השופטים שמדובר בטענה לא נכונה של ההגנה ולהציג את זה כאילו החיפוש בסלולרי היה מתבקש.
אחרי דין ודברים ארוך (כשעתיים) עם ההגנה שהתנגדה לכך, השופטים אפשרו לה להציג את הצווים ללוי. ואז נחלה תירוש כישלון צורב. לוי לא זכר בכלל את הצווים.
השופט בר-עם: אתה מכיר את הצווים האלה? מזכיר משהו?
לוי: לא.
עו"ד חדד: אז נבקש להוציא אותם מהתיק. אי אפשר להגיש, זה מה שאמרתי מקודם.
תירוש: מבקשת לשאול את השאלות. תקרא את המסמכים, אני שואלת אותך כמנהל חקירה, זה מרענן את זיכרונך? מדוע ביצעו חיפושים כאלה בתיבות המייל של איריס.
לוי (מפוצץ את הבלון של חברתו תירוש): אין לי זיכרון, יכול לשעבר.
השופט בר-עם: תעיד מזיכרון.
תירוש: איריס אלוביץ' הייתה מזכירה של שאול בתקופות מסוימות.
לוי: מזיכרון כזה אני רואה בתיבות המייל.
תירוש: כשאני מראה לך את הדברים האלה, זה משנה התייחסותך לטענה שהוצגה לך שאתם חיפשתם בטלפון של איריס דברים שקשורים לתיק 4000 (כלומר, חיפוש לא חוקי)?
לוי (בתשובה שהורסת לתירוש את כל התיאוריה): לא משנה את תשובתי.
עו"ד חדד: זה היה חשוב מאוד.
כלומר, אחרי כל המאמץ האדיר של תירוש להביא "ראיות הזמה" לכאורה לדברים שאמר לוי, הן התבררו כריקות מתוכן. לוי שמר על תשובתו.
הנזיפה הקשה של עודד שחם בתירוש: כמה אנרגיות אנחנו משקיעים בזה?! כדאי להיות חכם יותר, זה מוביל לשום מקום!
המפלה השלישית של תירוש הייתה לקראת סוף הדיון. הפעם התחילה תירוש "לטפל" בחריגות מאישורי החקירה שנחשפו בחקירות של פילבר, שאול אלוביץ', אור אלוביץ' ואלי קמיר.
תירוש התחילה בחקירת פילבר ושוב ניסתה להביא איזושהי ראיית הזמה מקושקשת כאילו לא היו ממש חריגות (כזכור, שמו של נתניהו הוזכר יותר מ-90 פעם בחקירת פילבר למרות שלא היה כלל חשוד באותה עת).
או אז התפוצץ עליה השופט עודד שחם.
השופט שחם: הייתה אמירה של חדד ואמירות שלכם. המשקל הוא בדיוק כמו שזה אמירות שלכם. זה לא בחומר הראיות ולא הזמה. זה כמו טענה. אנו לא שם! אנו לא בעולם של ראיות הזמה! אלא ניסיון להפיג איזשהו רושם. לא בזה אנו עוסקים, לא נקבל רושם על זה. זה לא יקבל שום ביטוי.
תירוש: אני מבינה את אדוני.
השופט שחם (המשיך לנזוף בתירוש): כמה אנרגיה אנחנו משקיעים בזה. נשב לכתוב את הכרעת הדין, כדאי להיות חכם יותר, זה מוביל לשום מקום… מר חדד מפיק מסמך והעד אומר "לא זוכר" או "לא זכור לי". אנו יכולים לעשות מזה מעט מאוד ופחות ממעט מאוד. פחות יותר ממעט. אני לא רוצה שניפגש עם עוד בקשות על דברים שנאמרו אולי במסגרת חקירה.
