הדס קליין נזכרה לפתע בהשלמות החקירה שלה בשלושה סיפורים על תכשיטים שקשורים לכאורה לשרה נתניהו לכתב האישום.
משום מה, בכל האירועים האלה שרה נתניהו לא נחקרה כלל, אבל השופטים החליטו שהסיפורים האלה יישמעו בבית המשפט.

על הסיפור הראשון כתבנו אתמול: שרשרת שלטענת קליין הוחלפה על-ידה בשביל שרה נתניהו, והיא נאלצה משום להעביר את התכשיט על שמה, בביקור בחנות בירושלים יחד עם בעלה.

הסיפור השני יסופר היום, כרגיל במשותף עם אבי וייס: עגילים שהוכנו לטענת קליין לשרה נתניהו בסטודיו ברמן לפני שנים.

***

גם זה סיפור מוזר: אין חשבונית, אין תיעוד להעברה כספית, אין שום עדות להעברה לשרה נתניהו וקליין מעיפה סכומים שונים לאוויר. והדבר הכי מוזר: בחלופת המיילים בין קליין לסטודיו היא כותבת שרעייתו של מילצ'ן אהבה מאוד מאוד את התשורה וכך גם מילצ'ן. הטיעון הקבוע של הדיסקרטיות והחשש פן יגלו שמדובר בשרה נתניהו, לא מחזיק פה מים. קליין לא נשאלה עבור מי העגילים והיא כתבה זאת מיוזמתה. למה לכתוב מיוזמתך שקרים למרות שאיש לא ביקש ממך?

בחקירתה הראשית שטחה קליין את השתלשלות העניינים עם סיפור התכשיט וחידדה עוד יותר את התמיהות בלשון המעטה. אבי וייס ריכז את עיקרי התמיהות, או שמא הבדיות. הפרקליטות צירפה לחומר החקירה שורה של התכתבויות בין קליין לבין סטודיו ברמן, שעיצב את התכשיטים.

• קליין טענה שהעגילים הוכנו לבקשת שרה נתניהו והטיפול בעיצוב ובהזמנה היה של אלינור מילצ'ן, בתו של מילצ'ן מאישתו הראשונה. לשרה נתניהו אין שום זכר במסמכים, אבל כאמור יש בהחלט איזכור לאמנדה מילצ'ן ולארנון מילצ'ן.
• הטיפול מול סטודיו ברמן, לפחות לפי ההתכתבויות שקליין הגישה למשטרה, היה כולו של קליין עצמה. אין זכר למישהו אחר – בוודאי שלא לאלינור מילצ'ן, שלדברי קליין נטלה חלק מרכזי בעיצוב. תזכורת: אלינור מילצ'ן הייתה ממקימי "יש עתיד" של יאיר לפיד, שהוא עד תביעה נגד נתניהו בתיק 1000 למרות שהוא היה זה שצריך היה לקבל כתב אישום.
• בפניה מוקדמת של קליין לסטודיו, ברור מהפניה, שהמזמין הוא גבר ולא מעורבת בהזמנה אישה, כי קליין כתבה לסטודיו: "… מה בדיוק ירצה" (כלומר: מה ירצה הגבר המזמין).
• הנהג יונתן חסון מוזכר כמי שמביא סקיצות לסטודיו וכמי שלקח והעביר את העגילים לשרה.  אולם, אין לזה כל זכר בתכתובת ולא סביר שהוא היה נוסע לסטודיו ברמן במושב היוגב ליד עפולה, בלי תיאומים מראש להגעה, ואין לתיאומים הללו כל זכר בתכתובות. 
• בתגובת עורכי הדין של נתניהו לבית המשפט יש בכלל סיפור אחר הנובע מעדות אלינור מילצ'ן – שאת העגילים קיבלה אלינור מהסטודיו ולא הנהג, והיא זו שמסרה אותם או לקליין או לנהג חסון.
• הנהג יונתן חסון מספר דבר אחר – שהוא נשלח לסטודיו עם סקיצות ולא מספר שהוא נשלח שוב לסטודיו לקחת את העגילים.
• קליין מדברת על סט עגילים אחד שהזמינה וזה נמסר ליום ההולדת של שרה נתניהו שהיה ב-5.11. אולם, מהתכתובת שמסרה למשטרה עולים שני דברים שונים לגמרי:  הייתה הזמנה אחת של עגילים שהחלה באוגוסט 2016 והסתיימה ב-27.10.16 עם מסירה ותודה מאמנדה וארנון, וזה מאוד קרוב ליום ההולדת של אמדנה (22.10). יודגש שהכנת העגילים התעכבה המון בגלל שינויי הדרישות התכופים של קליין וההצעות לסוגי אבנים שונות של הסטודיו, ולפי התכתובות נראה, שהיה לחץ של קליין לעמוד בלו"ז של 22.10 – יום הולדת של אמנדה ולא ה-5.11, יום הולדתה של שרה נתניהו. קליין לחצה בסוף (בתאריך 25.10.16) שהעגילים יהיו מוכנים עד יום חמישי, כלומר עד 27.10.2011 והסטודיו עמד במועד הזה והעביר העגילים ב-27.10.  יום ההולדת של שרה היה רק שבוע וקצת אחרי כן – 5.11, כך שלא היה צורך בלחץ כזה.
•  הייתה הזמנה נוספת ושנייה בנובמבר 2011 שנמשכה לתוך דצמבר 2011. אין רישום מועד מסירה מדויק, אבל ברור שזה אחרי 12 בדצמבר – בו מופיע דיווח מהסטודיו לקליין, שהעגילים עומדים בפני גימור.

כלומר: קליין מסתירה שהוזמנו 2 סטים של עגילים במועדים שונים בפער של כחצי שנה – מאותו סטודיו במושב יוגב.

ואחרי ההסברים על הסתירות אנחנו מביא כאן את התמליל המלא של עדות קליין בנוגע לעגילים. שימו לב שהשופט בר-עם לא מרפה מקליין ומבקש לדעת בדיוק איך היא יודעת שהעגילים של שרה נתניהו ולא מצליח לקבל תשובות ברורות. הכל סיפורים מוזרים, כדרכה של קליין.

גילדין: גב' קליין, אני מחזיר אותך לדיון שהיה לנו ביום רביעי ובעצם היינו בשלב שדיברנו על מתנות, דברים שניתנו על ידי מר מילצ'ן, אחרי שסיימנו לדבר על סיגרים ושמפניות את סיפרת לבית המשפט על תכשיט מחנות בשם 'אגס ותמר', ואני רוצה לשאול אותך, לבקש ממך לספר לבית המשפט אם היה מקרה כזה על איזה שהוא תכשיט נוסף, אם היה כזה, שניתן על ידי מר מילצ'ן לגב' נתניהו. תספרי, למיטב ידיעתך את מידת המעורבות שלך ומאיפה את יודעת את הדברים.

קליין: אנחנו מדברים על השלמות החקירה?

גילדין: כן.

קליין: בסדר גמור. אז כן, ממר מילצ'ן ניתנו בשנת, אם אינני טועה סביב 2011, מסטודיו שנקרא סטודיו ברמן במושב היוגב בעמק יזרעאל, עגילים שניבנו במיוחד, זאת אומרת עוצבו, סליחה. עוצבו, לא ניבנו, עוצבו לבקשת הגב' נתניהו. לבקשתה, וזה נרכש ועוצב וטופל על ידי הבת של ארנון אלינור מילצ'ן,

השופט בר-עם: לא הבנתי. אפשר להתחיל מהתחלה?

עו"ד עמית חדד: אני רוצה איזו שהיא התנגדות כללית לפני כן. עדויות שמיעה, כבודכם החליט את מה שהחליט בהחלטה, אנחנו כמובן כרגיל מקבלים כל החלטה בהכנעה.
אבל עדויות שמיעה ביחס לדברים ששרה עשתה, שרה אמרה או שרה ביקשה, אני חושב שזה דבר שההרכב הזה כבר פעם אחר פעם החליט שהדברים לא יישמעו, אנחנו מבקשים שההחלטה הזו תחול גם כאן. אני מבקש אם שרה אמרה או שרה ביקשה או שרה אמרה למישהו אחר משהן, אלה דברים שלא נוכל לבדוק אותם גם כאן בבית המשפט.

השופטת פרידמן-פלדמן: עו"ד גילדין, תכוון ל-,

גילדין: בוודאי, בוודאי. כבר בשאלה כבודכם, אני כמובן אכוון, גם העדה יודעת. היא מיד תספר מה היא יודעת, הרי יש לה גם מעורבות אישית, אז מה היא יודעת ממי היא יודעת ומה היא עשתה בהתאם לכך.

השופטת פרידמן-פלדמן: עו"ד חדד ההתנגדות נרשמה והיא תקפה.

השופט בר-עם: נקפיד עליה במהלך הדיון.

עו"ד עמית חדד: אני חושב שמעבר לעובדה שיש התנגדות, גם שוב, הרכילות היא אינהרנטית לסוג הדברים שאנחנו מדברים בהם ואני לא עם עור דק מדי, אבל אני חושב שבית המשפט צריך פה להיות רגיש גם לדבר הזה ולעצור כשאפשר וכשצריך.

גילדין: גב' קליין היית באמצע.

קליין: להשיב?

גילדין: לא להשיב לעו"ד חדד.

קליין: לא, להשיב לשאלה.

גילדין: התחלת לספר, תספרי מה קרה.

השופט בר-עם: מה שגבירתי יודעת מידיעה אישית.

קליין: כמובן, במיילים האישיים שלי, בתיבת מייל שלי כשאני שלחתי מייל לסטודיו ברמן, וסטודיו ברמן החזירו לי בחליפת מכתבים את הקונסטרוקציה,

השופט בר-עם: מה ביקשת?

קליין: עגילים. תכשיטים. את הסוג המסוים הזה, מכיוון שהוא היה ללא חורים בתנוך האוזן, אז בנו איזו שהיא קונסטרוקציה לתנוך אוזן שאין בו חורים, תחלופת אימיילים בין סטודיו ברמן היא אצלי במייל שלי, לא בשמיעה. אני התכתבתי, הם התכתבו. נכון שאלינור מילצ'ן היא זו שהייתה איתם בקשר ראשוני לעצב את הדבר, לומר על איזה,

השופט בר-עם: את פנית לגלריה לבקש שיעצבו לך עגילים?

קליין: אלינור מילצ'ן, הבת של ארנון לבקשתו פנתה, ואני ניהלתי את הדבר הזה כי הם היו איתי בקשר כי הם ידעו שזה עבורנו. אני לא הכרתי אותם מעולם, את סטודיו ברמן, אני כן שלחתי את יונתן הנהג שלנו להביא שרטוטים וסקיצות (תהייה: למה צריך לשלוח נהג בשביל סקיצות אם אפשר להעביר אותם במייל?)

השופט בר-עם: גב' אלינור מילצ'ן פנתה, ביקשה לרכוש עגילים בגלריה ואת,

קליין: וארנון ביקש מאלינור, מכיוון שהיא אמנית, אלינור בכלל בתחום אחר, הוא ביקש ממנה אם היא יכולה לעזור לנו בזה, לסייע בזה, אלינור סייעה. משם והלאה אני טיפלתי בזה ושלחתי גם את יונתן להביא סקיצות, ואני בסופו של יום גם שלחתי את התכשיטים האלה, הייתה שם בחורה שעבדה בזמנו בלשכת ראש הממשלה, סליחה, במשרד של שרה נתניהו,

השופט בר-עם: מה הקשר לשרה נתניהו?

קליין: התכשיט הזה נרכש עבור שרה נתניהו. העגילים האלה.

השופט בר-עם: זה את יודעת כי?

קליין: כן.

השופט בר-עם: מה כן? כן מה?

קליין: שנרכש עבור שרה נתניהו. אני שוב אומרת, זה גם היה מיוחד, עוצב לבקשת שרה נתניהו, אלינור, ארנון פנה לאלינור, ביקש ממנה ליצור קשר עם סטודיו, אנחנו לא הכרנו, גם אלינור לא הכירה, היא חיפשה אותם, מצאה איזה סטודיו שמצא חן בעיניה, נתנה להם קצת הנחיות מה רוצים ואחר כך כבר כל חליפת המכתבים והאימיילים הם אצלי במייל, ואני גם הגשתי אותם למשטרה.

גילדין: אנחנו עוד רגע נראה. התחלת להגיד לבקשתה, מי ביקש את התכשיט הזה?

קליין: שרה נתניהו, שרה ביקשה.

השופט בר-עם: באיזו צורה?

קליין: שרה שוחחה עם ארנון.

השופט בר-עם: זה את יודעת כי?

קליין: כן. כי ארנון סיפר, ארנון אומר לנו. הוא לא יודע להוציא לפועל את הדברים האלה, הוא עצמו לא יילך וידבר עם הסטודיו.

גילדין: כבודכם, ארנון מילצ'ן יעיד פה.

עו"ד עמית חדד: אבל ארנון מילצ'ן לא נחקר על זה.

השופטת פרידמן-פלדמן: היא תעיד מה שהיא יודעת.

גילדין: היא מעידה מה שהיא יודעת, ארנון מילצ'ן יעיד על מה שהוא יודע.

עו"ד עמית חדד: אבל גבירתי, יש בעיה עם זה שהיא מעידה על מה שמר מילצ'ן מספר שהגב' נתניהו סיפרה לו. יש עם זה קושי.

השופטת פרידמן-פלדמן: אבל עוד אין לעו"ד גילדין עדיין הזדמנות לשאול אותו. הוא ישאל אותה, ונראה מה…

עו"ד עמית חדד: לא אבל בית משפט שאל, לא עו"ד גילדין. וקיבלנו את התשובה.

גילדין: אני אומר על זה שני דברים כלליים. האחד,

עו"ד עמית חדד: שהנושא לא נחקר.

גילדין: אני אומר שני דברים לכבודכם. האחד, אלה דברים שהיא שמעה מעד תביעה שיבוא ויספר על הדברים.

השופטת פרידמן-פלדמן: אז צריך להבהיר שהיא שמעה מעד תביעה.

גילדין: ודאי כבודכם, אני אמרתי. א. היא אמרה, ואם היא לא תגיד אני אחדד. כבודכם ביקש ממני, אני אעשה את זה. גם העדה שמעה והיא מבהירה ואם משהו לא יהיה בהיר, אם במקרה אני אפספס משהו, ואני אעשה כל מאמץ שלא, חברי יעיר לי.

השופט בר-עם: מה שאני מבקש מאדוני, הפרטים מאוד חשובים. אי אפשר להגיד משהו כללי ולהתקדם. זה מאוד חשוב.

גילדין: אני מבין. אדוני, אני מבין, אין שאלה. אבל קצת קשה להרגיע ככה.

עו"ד עמית חדד: זה לא עניין של קשה או לא קשה. כי העדה סיפרה שעד התביעה סיפר לה שמי שלא עדת תביעה ולא יכולה להיות תביעה, שרה נתניהו, דיברה איתו. יותר מזה אני אומר כבודכם, שעד התביעה הזה לא נחקר בנושא הזה.

השופטת פרידמן-פלדמן: אבל היא יכולה להעיד על זה שהוא סיפר לה.

עו"ד עמית חדד: אבל זו עדות שמיעה כי הוא סיפר לה ששרה דיברה איתו.

השופטת פרידמן-פלדמן: אבל זה לא עדות שמיעה שהוא סיפר לה. התוכן,

עו"ד עמית חדד: אבל כבודכם, יש החלטות שלכם בעניין הזה. זה החלטות שלכם פעם אחר פעם, בכל מה שקשור לדברים שקשורים לשרה נתניהו, הרי היא לא עדה בתביעה, אז הוא מספר לה ששרה סיפרה לו, שזו עדות שמיעה קלאסית, היא לא נכנסת, לפי החלטות שלכם. אתם החלטתם בדברים האלה פעם אחר פעם אחר פעם, ולא יכול להיות, עם כל הכבוד כבודכם, שמה שאתם החלטתם פעם אחת ביחס לשרה נתניהו, הרי פה בהרבה מובנים לטעמי.

השופטת פרידמן-פלדמן: מילצ'ן הוא עד פה?

עו"ד עמית חדד: אבל הגברת נתניהו היא לא עדה פה.

השופט בר-עם: השאלה אם עצם אמירת הדברים אין לזה שום משמעות ראייתית, אנחנו יכולים לקבוע את זה מראש? לא יודע.

עו"ד עמית חדד: לדעתי לכל הסיפור אין לו משמעות ראייתית. הוא לא סותר שום דבר. אנחנו לא יודעים.

גילדין: כבודכם שני דברים. האחד, לעצם אמירת הדברים ששרה נתניהו מבקשת מארנון מילצ'ן, ארנון מילצ'ן תושאל, גם אם הוא לא נחקר, הוא כן תושאל בנושא הזה, והוא יספר את הדברים.

עו"ד עמית חדד: הוא לא תושאל בנושא.

גילדין: הוא תושאל בנושא. זה חלק מחומר החקירה. אבל 2. כאשר יש דברים שעל בסיסם העדה פעלה, בוודאי הם חומר רלוונטי שבית המשפט צריך לשמוע אותם. ולכן אני חוזר אליך, כב' השופט בר-עם ביקש שנדבר על הפרטים, אז נעבור שלב-שלב. בשלב הראשון, סיפרת כבר לבית המשפט, את שומעת מארנון מילצ'ן ששרה נתניהו ביקשה תכשיט.

קליין: נכון.

גילדין: עכשיו בשלב הזה תספרי רגע מה הייתה המעורבות, למיטב זיכרונך כי זה אירוע מ-2010,

קליין: 2010-2011.

גילדין: למיטב זיכרונך ועוד רגע נראה את המיילים, מה הייתה המעורבות של אלינור מילצ'ן, מה הייתה המעורבות שלך ותסבירי עוד פעם לבית המשפט מה חלקו של יונתן, אני מבין שיונתן חסון.

קליין: נכון. יונתן חסון. שוב אני רק אומר שזאת דרך העבודה שלנו, זאת אומרת כשארנון מספר לי, אין לו ברירה אלא לספר לנו כי הוא עצמו לא ילך ויעשה, הוא לא יודע איך לעשות את זה, לכן מרבית הדברים פה הם דברים שאני מקבלת הוראות מארנון. נכון. והדבר הוא שארנון אומר ששרה פנתה, היא רוצה תכשיט, הוא מדבר גם עם אלינור (בתו של מילצ'ן) ואומר לה שהוא סומך עליה.

השופט בר-עם: גבירתי יודעת מה הוא אמר לאלינור או לא אמר לאלינור? גבירתי …

קליין: לא, הוא מנחה את אלינור.

גילדין: תעני לבית המשפט, מאיפה את יודעת שארנון מילצ'ן דיבר עם אלינור?

קליין: כי ארנון אומר לי שאלינור תטפל בדבר, בעיצוב של התכשיט, בהזמנת התכשיט, הוא סומך על אלינור מבחינת ה-, היא אמנית, הוא סומך עליה, והוא ביקש ממנה לעשות את זה. ואכן אלינור מוצאת את הסטודיו הזה. אני לא הכרתי, גם היא אמרה לי שגם היא לא הכירה אותו אז בזמנו והיא מסבירה להם, מנחה אותם, לפי מה שאלינור מספרת לי, היא מנחה אותם מה בערך רוצים. התנאי הוא שיהיה עגיל ללא חורים כיוון שאין, אין חורים אז צריך לעשות משהו אחר, זה משהו כמו טיפה כזאת, מאבן קוורץ מסויימת. ומשם והלאה אנחנו מתכתבות, אני וסטודיו ברמן, ובאיזה שהוא שלב גם יש איזה שהן סקיצות ויונתן נוסע לקחת אותן משם, מסטודיו היוגב.

השופטת פרידמן-פלדמן: את שולחת אותו?

קליין: כן. אני שולחת אותו. כן. כן. יונתן, כן. הוראה ממני, יונתן לוקח סקיצות. וזהו, והדברים, והם שולחים לי, תראו, אנחנו מדברים באמת אחורה שנת 2011, אני לא אומרת עכשיו דברים בזיכרון חד וחלק שזה היה ביום כזה ויום אחר, אני כן יודעת את ה-, אני פעלתי בנושא הזה, אני התכתבתי, אני גם חיפשתי את החומרים במייל כדי לחזק את הדברים, ושוב אני אומרת, נכון, זה זיכרון של שנת 2011. כמו כולנו, זה כבר 11 שנה אחורה. אז אני לא אסתור את עצמי ולא אגיד דברים מדויקים, אבל זה סיפור המעשה והם הודיעו לי שזה מוכן, ואנחנו מקבלים את העגיל הזה.

השופטת פרידמן-פלדמן: מי זה אנחנו?

קליין: יונתן נוסע ולוקח, ואני מקבלת אותם.

גילדין: מה את זוכרת ממסירת התכשיט? מה חלקך בעניין?

קליין: למיטב זכרוני, אני לא רוצה שיגידו שאני אומרת דברים בחדות ולא מדייקת. למיטב זכרוני, יש בחורה בשם כרמל שעבדה עם גב' נתניהו. באחת הפעמים, אני חושבת שזה התכשיט הספציפי הזה, ויונתן נוסע לשם, או אחד הנהגים שלנו, היו לנו גם כמה נהגים. בתקופה הזאת אם אני לא טועה זה יונתן, אני לא רוצה, אני באמת אומרת שוב זה שנים אחורה. הגב' נתניהו הייתה בעבודה והיא הנחתה את כרמל לשים…

גילדין: ממה שאת יודעת.

קליין: אני דיברתי עם כרמל ואמרתי לה שאנחנו רוצים לשלוח משהו לגב' נתניהו וכרמל אמרה לי שהיא בעבודה והיא תבדוק איתה.

השופט בר-עם: גבירתי תתרכז בדברים שגבירתי עשתה. לא שאחרים עשו.

קליין: כן, לא אחרים עשו. אני דברתי עם כרמל. אני מספרת את סיפור המעשה.

השופט בר-עם: … שגבירתי מעורבת, לכן רק מה שגבירתי, החלקים

קליין: אני מעורבת. אני דיברתי עם כרמל, אמרתי לה שאני רוצה לשלוח נהג עם משהו לשרה. לא אמרתי כמובן מה זה. והיא אמרה לי שהגב' נתניהו בעבודה ושהיא תבדוק איתה אם היא מוכנה לקבל את זה עכשיו כשהיא איננה. והיא חזרה אלי ואמרה לי שזה בסדר, שהגב' נתניהו אמרה לה לשים במגירה בחדר. זה מה שאני אומרת, שאני ביצעתי את השיחה הזאת.

גילדין: בואי נראה רגע את תכתובות המייל (עם סטודיו ברמן). מי הביא את תכתובות המייל האלה?

קליין: אני. אני הוצאתי. ושוב אני אומרת, כיוון שזה שנת 2011, והדברים…

גילדין: רק לפני שאני שואל על המיילים, סיפרת על שיחה עם כרמל. באיזו מידה את יודעת, האם ביקשת, האם הייתה לך מעורבות לשליחת התכשיט הזה, האם את יודעת אם התכשיט הזה באמת הועבר לירושלים, האם שלחתם אותו?

קליין: כן. כרמל אמרה, שלחנו אותו, כמובן.

גילדין: מי ביקש לשלוח אותו? מי אומר לנהג לשלוח אותו?

קליין: אני. כמובן.

גילדין: עכשיו בואי נסתכל רגע על המיילים. מי מתכתב במיילים האלה?

קליין: זו אני עם סטודיו ברמן.

גילדין: זכור לך מה הייתה עלות התכשיט הזה?

קליין: סביב ה-6,000, 8,000 שקל. משהו כזה.

גילדין: בחקירה זכרת סכום אחר.

קליין: נכון. אני זכרתי, כי היו כמה תכשיטים. אני זכרתי סכומים גבוהים יותר כי התשלום הועבר לאלינור מילצ'ן. אלינור טיפלה בזה ואנחנו העברנו אחר כך מארנון לאלינור. ולכן אני זכרתי סכומים הרבה יותר גבוהים… אבל אני לא מצאתי את ההעברה שביצענו לאלינור שיכלה לסייע לי בסכומים שאני זכרתי בעשרות אלפי שקלים, אז לכן אני באתי ואומרת את מה שאני זוכרת.

גילדין: במייל מה-27 באוקטובר 2011 את כותבת 'רעייתו של ארנון מאוד מאוד אהבה את התשורה וגם הוא מאוד אהב'. את יכולה להסביר את זה רגע?

קליין: כן. כי סטודיו ברמן לא ידעו למי מיועדים התכשיטים. כמו בהרבה דברים אחרים, אבל גם בזה.

השופט בר-עם: יש במיילים התייחסות לגבי מי יכול לקבל את אותה תשורה, את אותו עגיל?

גילדין: לא.

כב' השופט משה בר-עם:   אין כלום.

קליין: לא, אני רוצה לומר משהו, אם אני יכולה לומר.

השופט בר-עם: בהקשר הזה כמובן, לא משהו אחר.

קליין: כן בהקשר הזה, אבל לא, אתה שאלת אותי בפעם הקודמת על דיסקרטיות או אם אמרנו משהו על שמות. אפילו כשהיו פותחים את הבגז' ושאלו אותנו 'למי זה מיועד אמרתם, למי קניתם את זה', תמיד, מעולם, תמיד, אמרנו 'לא', מעולם לא. אז לכן גם זה כמובן, לא הרגשתי בנוח, לא ארנון ולא אני לרשום במייל שזה הגברת נתניהו, זה ממש לא, גם היום אם תגיד לי לא הייתי כותבת את זה. ממש לא (שימו לב: אף אחד לא ביקש מקליין לכתוב למי מיועדים התכשיטים, היא התנדבה לעשות זאת לכן ההסבר שלה בהכרח מנותק מהמציאות).

השופט בר-עם: איך אנחנו יודעים לגבי מי שאמור לקבל בסופו של דבר את העגיל, רק מהשיחה עם ארנון?

קליין:  אני מניחה שזה תומך,

השופט בר-עם: לא, לא מניחה. מה שאת יודעת.

קליין: אה, כמובן. אני, ויש את אלינור, אני לא יודעת אם היא תעלה לעדות, ואת ארנון מילצ'ן. או יונתן.

השופטת פרידמן-פלדמן: ואת שלחת את העגילים בסוף.

קליין:נכון. אני אמרתי.

גילדין: במייל מה-25.10, עוד שניה אני אמצא את זה אבל אני כבר אשאל את השאלה, את כותבת 'היי נירית, מאוד מאוד חשוב לי לקבל את העגילים עד יום חמישי לכל המאוחר'. השאלה שלי אם את יודעת מתי יום ההולדת של שרה נתניהו?

קליין: כן. שרה נתניהו, בתחילת נובמבר, בשנה ספציפית זו, בנובמבר 2011 אנחנו מסיימים לבנות את הבתים של ארנון מילצ'ן בבית ינאי ושרה ביקשה שנארגן לה יום הולדת בבית ינאי. אני רק אומר משהו בקצרה. זה היה ביום שישי, אם אינני טועה זה ה-3 לנובמבר, סביב התאריכים האלה. ביום חמישי, יום קודם, לכן אנחנו באמת התארגנו מאוד עם שפים ועשינו באמת, הזוג נתניהו הזמין חברים שלהם ואנחנו עשינו באמת ארוחה לצהריים מאוד יפה ביום שישי, אבל לצערנו ביום חמישי, זה היה סיום העבודות שלנו שם וארנון בארץ כבר כמובן, מתארגנים מאוד, הייתה איזו מכת ברק איומה בבית, אין הרקה, וכל הבית, כל מערכות החשמל, הבית החכם הכל פסק, ארנון מאוד נלחץ כי ידענו שביום שישי אנחנו מארחים את הזוג נתניהו עם חברים ובאמת רצינו שזה יהיה הכי יפה שיש כפי ששרה ביקשה. כל הצוות שלנו כולנו עד לפנות בוקר באמת עבדנו וחשבנו אפילו לעשות את זה בחוץ כי אין חשמל בבית ובאמת הצלחנו וארגנו ארוחת צהריים מאוד מכובדת ושרה הייתה מאושרת ומר נתניהו, היה אירוע, ואני, זה בסמיכות ליום ההולדת.