הסיפור השלישי והאחרון שלא נכנס לכתב האישום בנוגע לתכשיטים של שרה נתניהו הוא הסיפור של תכשיט ששוויו עשרות אלפי דולרים, שהדס קליין "נזכרה" בו פתאום אחרי הגשת כתב האישום.

***

הפרקליטות הציפה את התקשורת בהדלפות פליליות עם סיפורי הצמיד עוד לפני שהחומרים נמסרו לצוותי ההגנה (אילנה דיין, אביעד גליקמן, ברוך קרא, תמר אלמוג ועוד). למרות הבטחות של ליאת בן ארי שהנושא ייבדק, הפרקליטות מרחה את הבדיקה ועמית חדד עתר לבג"ץ – עתירה שממתינה לתשובת המדינה.

בכל מקרה, גם הסיפור של התכשיט בעשרות אלפי דולרים משונה.

קליין לא ידעה לספר מידיעה אישית האם התכשיט ניתן לבסוף לשרה נתניהו ובאילו נסיבות, אך היא העריכה שהעוזר של פאקר, איאן מוריס, שרכש את התכשיט, מסר אותו לפאקר והוא זה שמסר התכשיט לשרה נתניהו.
מוריס סיפר בהשלמת חקירתו כי הוא התבקש על ידי פאקר לרכוש תכשיט ואמר שהניח, ככל הנראה בהמשך לדברים שמסרה לו קליין, שהתכשיט מיועד לשרה נתניהו.
למיטב זכרונו של מוריס, הוא נתן את התכשיט לפאקר או לקליין אך הוא לא נכח במועד מסירת התכשיט לשרה נתניהו ככל שנמסר.

כלומר, אין שום הוכחה שהתכשיט הגיע לשרה נתניהו (היא הרי לא נחקרה) ובוודאי שלא נטען שבנימין נתניהו ביקש את התכשיט, לא נטען שהוא קיבל את התכשיט ואף לא נטען שהוא ידע שפאקר רכש תכשיט לאשתו.

קליין, בדיעבד ובאיחור רב, טוענת ששרה נתניהו אמרה לה כי נתניהו התייחס לצמיד ואמר לה שהתכשיט לא לטעמו (שהוא "רומני").
חשוב מאוד לשים לב, כפי שהגיב חדד לבית המשפט בנושא: קליין לא טענה ששרה נתניהו אמרה לה שבעלה מודע לכך שהצמיד נרכש ע"י פאקר או מילצ'ן לבקשת שרה נתניהו. קליין טוענת כי שרה נתניהו טענה בפניה שבעלה לא אהב את הסגנון של התכשיט, וזאת בלבד.
בהמשך החקירה קליין אף ציינה שהיא בכלל לא יודעת האם הדברים אכן נאמרו על ידי נתניהו – כלומר מדובר בעדות שמועה.

וחשוב מכל: הן שרה נתניהו והן בנימין נתניהו לא התבקשו למסור את גרסתם לנושא ולכן אין כל משמעות לעדות של קליין, לבד מלייצר אווירה. גם פאקר לא נחקר וספק אם בכלל יגיע לעדות ולכן נשארנו כרגיל עם סיפורי קליין שבהם "נזכרה" באיחור רב בלי שום הוכחה לכך.
תזכורת: מנדלבליט הוא זה שהחליט לקטוע את הסיפור הזה, לא להכניס אותו לכתב האישום ולא לחקור כלל את בני הזוג נתניהו. גם הוא, בשלהי כהונתו, הבין שחוצים פה קווים אדומים.

התמליל המלא של עדות קליין בנושא התכשיט

גילדין: בסדר. נעבור רגע, סיימנו חלק של טובות הנאה ממר מילצ'ן, עכשיו נדבר על טובות הנאה ממר פקר. תתייחסי באיזו מידה ניתן מכספו של מר פקר תכשיטים, נהיה ממוקדים ככל הניתן.

קליין: כן. שני מקרים. מקרה ראשון הוא בפברואר 2015 אם אינני טועה, או פברואר 2016, סליחה. שרה נתניהו התקשרה אלי ואמרה שהם נוסעים לוושינגטון, מר נתניהו והיא נוסעים לוושינגטון, זה די בצמוד, בסמיכות ליום הנישואין שלהם, אינני יודעת מתי יום הנישואין חל, אני חושבת שבסביבות התאריכים האלה.
סליחה, אני חושבת שזה פברואר 2015 אם אינני טועה. סליחה. על כל פנים היא מבקשת מתנה יפה, שאני אגיד לארנון שהיא מבקשת מתנה, הם מבקשים, זה יום נישואין לא יודעת אם עגול אבל כבר מרשים במספר, והיא מבקשת משהו יפה ואני מתקשרת לארנון, ארנון לא בארץ, בארצות הברית, ואני אומרת לו שזו הבקשה של שרה, שרה ביקשה שנרכוש משהו יפה וארנון אומר 'בואי נרים טלפון לג'יימס פקר גם, נחלוק'. ואנחנו מתקשרים לג'יימס פקר וארנון אומר לו.

גילדין: אנחנו מתקשרים?

קליין: אני מחייגת והם בשיחת ועידה, שלושתנו על השיחה. אני גם פעילה בשיחה, זאת אומרת אני לא רק מתקשרת אלא אני בשיחה.
ארנון אומר לי 'תספרי לג'ימס' ואני אומרת לג'יימס ששרה ביקשה, היא מגיעה לוושינגטון. אגב באותו ביקור ג'יימס מגיע גם להיפגש עם הזוג נתניהו בוושינגטון.

גילדין: שאת זה את יודעת מפאקר עצמו?

קליין: מאיאן, העוזר שלו, אנחנו מארגנים, מקבלים אישורי נסיעה, מקבלים, הייתה בחורה בשם ג'ורדנה אצל דרמר (רון דרמר, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב) ואנחנו מקבלים אישורים. כן. היא יודעת, תיאמנו את כל הדברים.
אינני זוכרת אם ארנון הגיע לשם או היה אמור, אבל אני לא חושבת שארנון הגיע. על כל פנים ארנון מבקש שנרכוש, ג'ימס ישר אומר 'כן בטח מה שתגידו, אז נקנה איזה תכשיט ב-10,000 דולר', אמרתי לו 'ממש לא. זה המון כסף. לא'.
אז ארנון אמר 'תקנו משהו קטן שם ואנחנו נחלוק'. חשבנו משהו סביב ה-5,000 דולר שיחלקו כל אחד, ומתקשר אלי למחרת היום איאן מוריס שהוא היה העוזר שלו והיה נמצא איתו פיזית שם.

גילדין: עוזר של מי?

קליין: עוזר של ג'ימס פקר, ואומר לי 'תשמעי, קניתי תכשיט לגב' נתניהו מדהים, את לא מבינה' והוא מתאר לי ואומר לי את הסכום ואני מאוד נרעשת ואמרתי לו 'זה מטורף'.

גילדין: איזה סכום הוא אומר לך?

קליין: הוא אומר לי, בהתחלה הוא אמר 50 אבל הוא אמר לי 'קיבלתי הנחה זה 42,000 דולר'. הוא נקב את בית הגלריה שהוא קנה בו, אני לא הכרתי אותו. בכל מקרה הצמד הזה ניתן לגב' נתניהו, אני לא הייתי פיזית לדעת שניתן, אבל לימים כשביקרתי אצל גב' נתניהו היא ביקשה ממני שאני אקח ואחליף אותו כי מר נתניהו אמר לה שזה רומני.

עו"ד עמית חדד: שוב כבודכם, אני מתנגד לעדויות שמיעה. עוד פעם, שכבודכם יראה, סיפור שלם, אם אפשר שהעדה תצא רגע.

גילדין: כבודכם, אני באמצע,

השופטת פרידמן-פלדמן: לא צריך להמשיך עם זה. אם זה עדות שמיעה אז,

גילדין: מה שחשוב כבודכם, זה שתדעו,

קליין: שתדעו.

גילדין: אני לא יכול ככה כבודכם, אני לא מפריע מילה כשחברי מדבר גם כשהוא קופץ באמצע שהעדה מדברת. אני מבקש בכל זאת שיתנו לאנשים לסיים משפט. מה שחשוב כבודכם, וזה עולה כבר לכל האורך וזה יעלה בהמשך וזה עולה תמיד, בית המשפט צריך לדעת מה מקור המידע כשהוא שומע עד.

עו"ד עמית חדד: לא.

השופטת פרידמן-פלדמן: עו"ד חדד.

גילדין: וכאשר גב' קליין, עוד רגע נגיע, כי היא קצת דילגה קדימה, אני רגע רוצה להבין למה היא נסעה ומה היו טעמי הנסיעה, היא תגיד לכם שמישהו אמר, אני לא צריך, אתם כבר יודעים כבודכם מה מקור המידע שהעדה אומרת.

השופטת פרידמן-פלדמן: זה שיודעים מה מקור המידע לא מכשיר את העדות.

גילדין: אני כבר אמרתי כמה פעמים, כיוון שיש פעולות שגב' קליין עושה, צריך להבין אותן. עדות שמועה היא קבילה, פשוט לא ניתן להסיק ממנה חלק ממצאים עובדתיים מסוימים. ניתן להסיק ממנה ממצאים עובדתיים נגיד לעצם השיחה, ולא ניתן להסיק ממנה ממצאים עובדתיים לגבי אמיתות תוכן למעט חריגים הקבועים בדין.

השופט בר-עם: שיחה זה לא עדות שמיעה, זה עניין של טרמינולוגיה. עדות שמיעה היא פסולה כאשר היא נאמרת כראייה לאמיתות, עצם אמירת הדברים, אז היא כבר לא עדות שמיעה, לכן אולי…

גילדין: אדוני צדק, אולי לא ניסחתי כהלכה. אני לא יודע אם זה, היא מספרת מה היא שמעה ומה היא עשתה. אחרי זה שלעצם אמיתות התוכן, אנחנו לא נבקש, בית המשפט גם בבירור יקבע מסקנות עובדתיות במשפט הזה כמו בכל משפט אחר בהתאם לדין. אבל מה שחשוב, וזה מה שבית משפט ביקש ממני לכל אורך הדרך ואני מקפיד על זה, וכשאתם שומעים את זה כך, אין צורך, זה שבית המשפט ידע מה מקור המידע לכל חלק שהעדה שומעת. אם העדה שומעת ממישהו שמבקש, זה חשוב, אחרי זה זה שקנו, היא שומעת, עדות שמועה, אבל אחרי זה מביאים לה את החשבונית, עוד מעט נשמע, והיא נוסעת פיזית. זה כבר מעשה שלה.

עו"ד עמית חדד: אתה לא יכול להגיד את הדברים האלה כשהעדה פה.

גילדין: בסדר. אני לא אגיד, אבל אם היא עושה איזו שהיא פעולה, ככה בנויים החיים. אנשים, מישהו מתקשר אליהם, אומר משהו, הם עושים פעולה בעקבות זה, אז המכלול בפני בית המשפט, בית המשפט מסיק את מסקנותיו בהתאם לדין. אנחנו גם לא נבקש להסיק מסקנות בניגוד לדין.

השופטת פרידמן-פלדמן: כל מה שקשור לפעילות שהיא עושה בהמשך, אם היא הולכת ואומרת כי זה וזה אמר לי ללכת, אוקיי.

גילדין: זה העניין.

השופטת פרידמן-פלדמן: אבל ברגע שמתחילים להרחיב…

גילדין: לא, רגע, אנחנו שם גבירתי. קודם כל אנחנו באירוע שהיא הלכה. נכון? זה מה שהיא … זה ממש… מה שבית המשפט אומר. אם זה קשור לדברים שהיא עשתה, זה בדיוק דברים שהיא עשתה עכשיו. אני רק אחזיר אותה עוד רגע אחורה, כי קצת הגענו מהר מדי לבלפור. אנחנו צריכים להבין איך הגיעה לה חשבונית ליד ודברים כאלה.

בשלב זה קליין יוצאת ומתקיים דיון על קבילות עדותה.

השופטת פרידמן פלדמן: … לפעמים היא (קליין) זורמת בעצמה. צריך להכניס אותה לאיזו שהיא מסגרת. אדוני יודע את המסגרת, היא לא יודעת את המסגרת והיא.

השופט עודד שחם: הבקשה היא להיות רגישים לפרטים שבאמת קשה לראות איך הם מסייעים באיזה שהוא אופן רלוונטי למה שאנחנו עושים. שאדוני מרגיש שהולכים לשם, ואדוני מכיר הרי את הגירסה שנשמעה, אז כשהוא חש שהולכים לשם הוא יכול להגיד, 'אנחנו לא חייבים להתעכב על הנקודה הזאת'. נדמה לי שזה הדבר המרכזי שמטריד את ההגנה.

גילדין: אני שומע ואני מקבל, אני רק אומר, כבודכם לא יודע פשוט על איזה קטעים אני מדלג, שאנחנו כבר עושים את זה. אבל נעשה את זה. בסדר גמור.

העדה חוזרת לדיון

גילדין: גב' קליין, לבקשת בית המשפט אני אנסה למקד אותך. ראשית אמרת שהעוזר של פקר קנה את התכשיט, למיטב ידיעתך, באמת סיפרת שהייתה תכנית להתחלק. האם למיטב ידיעתך הייתה חלוקה?

קליין: זה לא למיטב ידיעתי, אני יודעת בוודאות שלא הייתה חלוקה. ארנון לא שילם.

גילדין: סיפרת שאת נוסעת לירושלים לגב' נתניהו. תסבירי לנו בקצרה מה הביא אותך לנסוע, למה נסעת?

קליין: אוקיי. אז ארנון גם הוא נרעש מהסכום הגבוה הזה של התכשיט, למרות שהוא לא שילם אבל הסכום, זה היה, לא עלה בקנה אחד עם החשיבה, זה הטריד אותנו וארנון אמר לי שהוא מבקש שאני אבקש מאיאן מוריס, זה שקנה, העוזר של ג'יימס את החשבונית של התכשיט. ושאני אמסור את זה לשרה, את החשבונית. ואמרתי לו 'באיזו תואנה אני אמסור את זה לשרה, היא לא תרצה לקחת את זה ממני', הוא אמר 'תאמרי לה שמכיוון שזה תכשיט מאוד יקר, היא בטח רוצה לבטח אותו' ותמסרי לה את זה.
ואיאן נתן לי את זה במעטפה, סגרנו, ראיתי את החשבונית, סגרנו ובאנו לירושלים לסיבה אחרת, באנו עם ג'יימס פקר, הגיע איזה שהוא במאי טלוויזיה מאוסטרליה ורציתי לתת את זה לשרה, אבל היא סירבה, ולי זה היה ברור שהיא לא תיקח ואני גם לא נדנדתי זאת אומרת המעטפה הזאת, הכנסתי אותה לכיס, סליחה, לתיק, לכיס של התיק, ונסענו משם, גם דיווחתי לארנון ששרה לא רצתה, היא אמרה שזה לא מעניין אותה.
אמרתי לה על הביטוח אבל הבנתי שזה כמו סיפור הרואה חשבון והכנסתי את זה לתיק וזה היה בתיק שלי. מעטפה סגורה בתיק. זהו.
כמה ימים אחרי כן הגיע לארץ גרי גינסברג שגם הוא בא לבקר את מר נתניהו ואנחנו נוסעים, יונתן ואני וגרי לירושלים ואמרתי לו, הוא נקרא לשעה מסוימת ושרה קראה לי לשעה מסוימת, הבאנו שמפניות והגעתי לשרה נתניהו, היא ירדה עם תיק מאוד גדול של מטפחות בקופסאות, היא ביקשה שאני אנסה להחליף אותן. אני הייתי עם איזו שהיא מטפחת, היא אמרה לי 'תמיד אצלך הן כל כך מיוחדות, תנסי להחליף לי את המטפחות האלה' אני לא מכירה אותן, זאת אומרת זה לא אנחנו רכשנו.

עו"ד עמית חדד: אני שוב מתנגד. למה אנחנו, התביעה ראתה שזה פוספס, אז היא מבקשת 'בואו נשמע סיפורי '.

גילדין: זה רקע לתכשיט, אני לא יכול לעצור אותה.

עו"ד עמית חדד: עכשיו אתה יודע, אז תגיד לה לדלג.

קליין: אוקיי אז אני אדלג.

גילדין: החלפת המטפחות פחות חשובה.

קליין: אוקיי, אז אני אומר, ואז היא אמרה לי שהיא גם רוצה שאני אחליף את התכשיט וכבר חזרתי ואמרתי שהסיבה שבגינה היא ביקשה שאני אחליף את התכשיט זה מכיוון שבעלה אמר שזה רומני, אמרתי לה 'אני לא יכולה להחליף תכשיט. זה לא נראה לי הגיוני שגלריה עם כל כך הרבה יהלומים מישהו יסכים להחזיר', ומיאנתי לקחת את התכשיט. לא לקחתי אותו, לא הוצאתי אותו מהבית שלה. את המטפחות כן לקחתי, אמרתי לה 'אני אנסה דרך איאן, הוא נוסע הרבה ברחבי העולם, שינסה להחליף'. הבאתי את זה לאיאן, איאן אמר לי 'אל תעשי צחוק, אני לא יכול להחליף מטפחות ישנות' והחזרנו אותן.

עו"ד עמית חדד: עוד פעם מטפחות.

קליין: אבל את התכשיט לא לקחתי.

גילדין: באיזו מידה, את ראית בעין את התכשיט?

קליין: כן. ראיתי את התכשיט, כמובן. כששרה רצתה שאני אחליף אותו היא ירדה מלמעלה והראתה לי אותו. שוב, אני לא יודעת אם באמת כך נאמר על ידי בעלה, זה מה שהיא אמרה לי. אני לא אומרת שבעלה אמר לה. זה מה שהיא אמרה לי.

בהמשך מתקיים דיון על הגשת החשבונית המפורסמת שהודלפה בזמנו לאילנה דיין.

עו"ד עמית חדד: לעניינים יותר רלוונטיים. העדות שלה מספרת על אירוע שמר נתניהו לא נמצא בו בוודאי בראיות קבילות וגם אין ראיות קבילות כאלה. אני אמרתי את זה מראש, כבודכם מניח שאם התביעה מביאה אירוע כזה, כנראה שיש קשר לנאשם מס' 1, בכל זאת, אנחנו עוסקים בכתב האישום שלו.
אז שמענו את העדות מתחילתה ועד סופה, מר נתניהו לא נמצא בה, אין שום קשר אליו אין ראיה שמוכיחה את המודעות שלו, בוודאי לא ראיה קבילה, ואפילו עדות השמיעה אומרת העדה בהגינותה, שהיא לא יודעת אם הוא באמת אמר לה את זה או לא.
אז אנחנו נמצאים באירוע שעל פני הדברים הוא לא רלוונטי. לפני שאנחנו עוסקים בדיני הראיות.