קריקטורה נגד חיות?

שימו לב מה כתבה שופטת בית המשפט העליון בדימוס ענת ברון בפסק דינה בנוגע לעילת הסבירות:

״75 מאז אותו רגע היסטורי של הכרזת העצמאות, מרחפות מעל מדינת ישראל סכנות קיומיות, מחוץ ומבית. בעוד שורות אלה נכתבות, ומאז הטבח הנוראי ומעשי הזוועות של יום 7 באוקטובר, מדינת ישראל נתונה במלחמה עקובה מדם נגד אוייב ברברי שקם עלינו לכלותינו. על סכנות אלה שמחוץ נגבר ביד חזקה ובזרוע נטויה.
״הדמוקרטיה הישראלית נתונה בימים אלה בסכנה מבית, והיא מגולמת בתיקון לחוק היסוד השפיטה שנועד להביא לשינוי משטרי יסודי מדינת ישראל״.

ניחא ששופטת בית המשפט העליון בישראל כותבת בלשון דומה לאנשי מחאת קפלן, עם הסיסמאות על "שינוי משטרי". זה בסך הכל עילת הסבירות, כן?
אבל מה שמזעזע וחמור מאוד זו ההשוואה שעושה ברון בין המחבלים הנאצים של החמאס לבין תומכי הרפורמה המשפטית. הראשון אויב מבחוץ והשני אויב מבפנים – שניהם סכנה קיומית.

איך יכולה שופטת בית המשפט העליון לעשות השוואה כזו אומללה ומזעזעת, מבלי שאף "כתב" משפטי בישראל יתייחס אליה. זו בדיוק הבעיה: כי היא יכולה, כי אפשר כי לעליונים מותר הכל.
ענת ברון תקבל מאיתנו פנסיה תקציבית של כ-80 אלף שקל בחודש לפחות. סה"כ חבילת הפנסיה התקציבית שלה נאמדת בכ-15-20 מיליון שקל. וזה בשביל להסית נגד מיליוני מצביעים ולעשות גזירה שווה בין חצי עם לפחות – למחבלים נאצים, כאויבי העם.

הדברים של ברון ממחישים את הניתוק, האטימות והצביעות של העליונים. עילת הסבירות היא כלום ושום דבר מבחינה משפטית, היא לא שינוי משטרי, והיא בטח לא אויב העם.
העובדה שברון השוותה לפחות חצי עם לפחות לאויבים כמו החמאס – תיזכר לדיראון עולם.