תיק 1000 לא שונה בעקרונות השיווק שלו מתיק 4000. אין ספק שהפרקליטות יודעת לארוז ולשווק שום כלום בצורת תיק שחיתות איום ונורא.
בתיק 4000 היתה המנטרה של "הטבות רגולטוריות" ב-1.8 מיליארד שקלים לטובת אלוביץ' ועל חשבון הציבור תמורת כתבות אוהדות או היענות חריגה; בתיק 1000 המנטרה היתה קו אספקה של סיגרים ושמפניות תמורת עזרה בענייניו העסקיים של מספק המתנות ארנון מילצ'ן
זה נשמע רע מאוד ולכן זה גם המסר נקלט היטב: נתניהו מושחת.
הבעיה היא שהשופרות לא טרחו לצלול לעומק הפרטים – וכשצוללים מגלים שלא היו הטבות, שלא היו כתבות אוהדות והיענות חריגה, שלא היתה עזרה למילצ'ן ושלא היה קו אספקה שוטף.
הפרקליטות "אורזת" עדים
הפרקליטות יודעת גם לארוז עדויות של עדים מרכזיים כמו מילצ'ן. היא ידעה היטב שמילצ'ן הוא ההזדמנות האחרונה שלה להציל משהו מהתיקים אחרי החלטת השופטים בתיק 4000.
גיא פלג אמר שמילצ'ן "זרם על מלא" עם הפרקליטות בריענון העד. חבל שמקורותיו לא שלחו לו מבעוד מועד את התמלילים המלאים של חקירות מילצ'ן במשטרה – הוא היה רואה שם הכחשה גורפת לעזרה כלשהי מנתניהו וגם הכחשה מעשית לקו האספקה השוטף.
הפרקליטות ניסתה לחפור בכל מילה של מילצ'ן ולמצוא סתירות בין חקירתו הנגדית לחקירתו הראשית ועדויותיו במשטרה.
היא לא הצליחה כי הגרסה של מילצ'ן היתה עקבית לאורך כל הדרך בליבת כתב האישום – חברות אמיצה בינו לבין נתניהו, בינו לבין שרה נתניהו, חברות קרובה מאוד, הוא החבר היחיד של נתניהו, הענקת מתנות, גם הדדיות, ושום בקשה לעזרה מנתניהו. מה שקרה הוא ההיפך המוחלט: נתניהו רק הזיק לו.
"קו אספקה שוטף"? אין דבר כזה
חבל שהפרקליטות לא עשתה טבלה מרכזת של הסתירות בין מילצ'ן לבין הדס קליין.
בסופו של דבר, זה לב העניין. קליין תמכה בתיאוריית כתב האישום של קו אספקה שוטף וכינתה זאת כ"סיפור חיינו"; עם זאת, קליין לא הביאה שום הוכחה לקו הזה, וערמת החשבוניות שהביאה לחוקרים לא מוכיחה דבר.
הגרסה שלה גם לא נתמכת בגרסתו של יונתן חסון, שנחשב לאיש שלומה, שציין 20 ביקורי מתנות בלבד במהלך 6 שנים.
מילצ'ן אמר שנתן להדס קליין צ'ק פתוח ולא עודכן כלל בפרטים, לא ידע על הכמויות ועל ההיקפים. כשעו"ד חדד הציג בפניו נתונים – מילצ'ן אישר שנתן סיגרים 17 פעמים במהלך תקופת כתב האישום, 5-6 שנים. רחוק מאוד מקו האספקה השוטף שתיארה קליין יחד עם הפרקליטות.
הוא גם הוסיף שני דברים מהותיים שלא תומכים בגרסת "סיפור חיינו". שהוא חילק סיגרים גם לאורחים אחרים ושנתניהו אהב סיגרים מאוד מסויימים – 2-3 סיגרים כשמקביל אנשי מילצ'ן רכשו 35 סוגי סיגרים שונים.
כל הראיות הללו ממש לא תומכות בגרסת ה"קו אספקה שוטף", לאחר שקליין העריכה ש-98% מרכישות הסיגרים של מילצ'ן יועדו לנתניהו ובכתב האישום יוחסו לו 100%.
הדס נשארה על הקו
ליאת בן ארי וחבורתה בנו הרים וגבעות על הפנייה למילצ'ן מנתניהו לפטר לכאורה את הדס קליין כי היא "יודעת יותר מדי".
בן ארי שיווקה את האמירה הזו כהוכחה לכך שבני הזוג נתניהו רצו להסתיר את עניין המתנות, בבחינת על ראש הגנב בוער הכובע. אלא שמילצ'ן, הן בחקירה הנגדית והן בחקירה החוזרת, פוצץ גם את הבלון הזה ואמר שהפנייה לא היתה בכלל בגלל סיגרים ושמפניות, אלא בגלל דברים אישיים.
הוא תיאר איך קליין נותרה על הקו בחלק מהשיחות שלו עם נתניהו ואמר משהו כמו: "שמפניות וסיגרים זה לא סוד מדינה".
האם נתניהו ידע שקליין נשארה על הקו בחלק משיחותיו עם מילצ'ן? לא ברור.
יחסים
את עיקרי עדות מילצ'ן הכרתי וחשפתי לא פעם כאן בבלוג שלי – לכן, שום דבר לא הפתיע אותי בנוגע לניגודי העניינים וגם בנוגע למתנות.
מה שעניין אותי לראות, לבד מהדינמיקה בעדות, את היחס שלו לבני הזוג נתניהו ואת היחס שלו להדס קליין.
ביחס לנתניהו נחשפה חברות מאוד מאוד קרובה, ברמה הכי אינטימית ואישית, הן עם נתניהו עצמו והן עם רעייתו באופן נפרד.
מילצ'ן, בניגוד מוחלט לקליין, לא טינף ולא שידר טינה לשרה נתניהו, נהפוך הוא.
בנוגע ליחסים שלו עם קליין, מילצ'ן לא אמר עליה דבר מיוזמתו, אלא ענה בעיקר על שאלות שהופנו אליו בנוגע לעוזרת האישית שלו.
בתשובה לשאלה הראשונה עליה הוא אמר בהומור ש"היא לא נערת הליווי שלי" ושהוא "סומך עליה".
בהזדמנות אחרת, אמר שהיא "בדרך כלל דוברת אמת". הוא אישר לעו"ד חדד שלא נתן אישור ולא ידע שקליין מסרה קלסרים של הנהלת חשבונות לחוקרים, שפנתה לספקים, שסיפקה סיפור כיסוי על ספירת מלאי כביכול וגם הגישה מסמכים של ג'יימס פאקר.
המשמעות היא שקלסרי החשבוניות הושגו שלא כדין ותוך מצג שווא.
תיק 1000 ז"ל
דבר מעניין נוסף: קליין סיפרה בעדותה שמילצ'ן ביקש באיזשהו שלב לדעת כמה בני הזוג נתניהו "עולים לו", והיא הלכה למנהלת החשבונות שרה שוחט שסיפקה את הנתונים והיא העבירה אותם למילצ'ן (לטענתה הסכומים היו נמוכים מדי ולא כללו את הכול).
בעדותו מילצ'ן כלל לא הזכיר את האירוע הזה (הוא אמנם לא נשאל עליו) ורק חזר שוב ושוב על האמירה שזה לא עניין אותו, שזה לא היה בראש מענייניו, שזה כסף קטן, שהוא לא ידע כמה בקבוק שמפניה או סיגר עולים.
הסיכום הוא שנותרנו בלי תיק הפרת אמונים (חמשת ניגודי העניינים לכאורה) וחזרנו בעניין המתנות לנקודת המוצא: שכל סיפור קו האספקה השוטף נבנה אך ורק על הבל פיה של הדס קליין, בלי שום ראיה חפצית ובלי שום עדויות תומכות, לא של הנהג ולא של מילצ'ן.
כל העדויות החפציות רק מוכיחות ההיפך – היומנים, רשימות הבידוק – וזה עוד לפני פרשת ההגנה שבה יובאו ככל הנראה אבות הבית שהיו אחראים על המלאי ועדים נוספים.
בקיצור, תיק 1000 ז"ל.
