אין לי ספק שסגן אלוף במילואים שלמה (שלומי) ריזמן הוא איש ערכי ואינטליגנטי.
דווקא בגלל זה קשה מאוד להבין איך איש כמוהו נסחף להכפשת נתניהו ערב החג, בהציגו את נתניהו כמשתמט וסרבן משירות מילואים.
ההסבר היחיד כנראה לסחף הזו שהשנאה לנתניהו מעוורת גם אנשים ערכיים כמו ריזמן.
היחס האוטומטי השלילי לנתניהו פוגש "עיתונאים" כמו אור הלר, ניר דבורי ואחרים שמשתוקקים לכל בדל הכפשה נגד נתניהו, לעוד מכתב שיציג את נתניהו באור שלילי – ומפרסמים בלי לבדוק.
מה זה משנה אם נתניהו מכחיש אחרי זה את הדברים. וחשוב מכל, מה חשובות לעזאזל העובדות.
למשל דברים שכתב אבירם הלוי, סגן מפקד סיירת מטכ"ל על נתניהו, למרות שהודה שאיננו מחסידיו של נתניהו. דבריו של הלוי על שירותו של נתניהו במילואים סותרים לחלוטין את מה שכתב ריזמן, ואיש מה"עיתונאים" לא טרח לבדוק זאת או להציג לפחות את הדברים כנגד מכתבו של ריזמן.
זו עצלנות עיתונאית וגם פעולה בזדון של הלר ודבורי. המטרה שלהם ושל הגוף המעסיק אותם הרי ברורה.
ההיסטוריה המוזרה של שלומי ריזמן
עברו של ריזמן מעלה שני דברים מעניינים, אם כבר הוא החליט להציף נקודה מסויימת בעברו של נתניהו, וגם בצורה מטעה כאמור. אחרי שירותו הצבאי של הוא פנה לתחום היזמות והקים בשנת 1986 את חברת 'אזימוט טכנולוגיות' לציוד צבאי, שעסקה בפיתוח, ייצור, שיווק ומכירה של מערכות להרכשת מטרות ניווט לוויין, אלקטרו אופטיקה, ותקשורת נתונים המיועדים כאמור לשימוש צבאי ואזרחי.
לימים עשה ריזמן אקזיט נאה ומכר את אזימוט (לאחר שהונפקה בבורסה) לאלביט מערכות, החברה הגדולה ביותר לציוד בטחוני בישראל, לפי שווי חברה של כ-210 מיליון שקל.
ריזמן שהחזיק למעלה ממחצית המניות קיבל ברוטו תמורת מניותיו כ-115 מיליון שקל.
האקזיט הצית מחלוקת על שיעורי המס שריזמן צריך לשלם לרשות המיסים – והמחלוקת הגיע לבית המשפט. תחילה לבית המשפט המחוזי ואחר כך לעליון בעקבות ערעור של רשות המיסים.
לא נלאה אותכם בוויכוח, רק נציין שריזמן זכה בבית המשפט המחוזי אבל הפסיד בעליון ונאלץ לשלם מס מלא.
במהלך הדיונים המשפטיים ריזמן הגיש תצהירים שמוכיחים את רמת התלות של החברה בו (מה שנקרא בשפה החשבונאית "מוניטין") הכוללים את עברו וקשריו.
אספתי את שלושת הדברים הכי מעניינים שעולים מפסק הדין במחוזי:
1. ההיכרות של שלמה ריזמן עם אהוד ברק
בפסק הדין נכתב כי "המוניטין של המערער (ריזמן) קשור קשר בל-יינתק עם עסקי החברה, ואזימוט נהנתה ממוניטין זה כבר מימיה הראשונים: כבר ב- 1985 (לפני התאגדות אזימוט) עשה המערער שימוש בקשריו, לרבות פניות אישיות לאלופים דן שומרון, אהוד ברק, ולתא"ל דורון רובין, כדי לקדם הפרויקט הראשון של החברה ש'נתקע' מסיבות לא ברורות'.
בעדותו בבית המשפט אמר ריזמן:
"אני באופן אישי בזכות המוניטין שלי פניתי למקבלי ההחלטות במערכת הבטחון ואלה המכתבים שנמצאים פה… דורון רובין ודן שומרון שהיה באנטבה ואהוד ברק סגן הרמטכ"ל שגם הכיר אותי.
זה מאוד לא שגרתי שפרויקט על מודול קטן בהיקף של מיליון דולר מגיע לדיון אצל סגן הרמטכ"ל… אבל מכיוון שהיה לי מוניטין… פניתי לאנשים האלה וניצלתי את המוניטין שלי וזה מה שהציל את העסקה".
הנה כי כן, ריזמן מודה כי פנייתו, בין היתר, לאהוד ברק אז סגן הרמטכ"ל הצילה את העסקה. האם ראוי שסגן הרמטכ"ל יתערב בעסקה של חברה בסקטור הפרטי, במיוחד על רקע ההיכרות עם ריזמן?
שאלה טובה וכשפניתי לריזמן הוא ניסה לגמד את כל העניין; זו תגובתו:
א. אהוד ברק איננו חבר שלי, הוא מכיר את הרקורד הצבאי שלי מהשירות הצבאי.
ב. אהוד ברק סבר שהמוצר של אזימוט הוא בעל ערך לצה"ל ולכן סייע בקידום ההצטיידות.
ג. קצין תותחנים ראשי הוציא לחברה מכתב בהמשך להצטיידות ואמר שהמוצר חולל מהפכה בחיל התותחנים הישראלי.
הכל טוב ויפה, אני מניח שמוצרי אזימוט הם באמת מעולים, אך האם כך רכש צבאי צריך להתנהל?
2. ריזמן קיבל דרגות של קצין בלי שעבר קורס קצינים
במהלך הדיונים גם עלה שירותו הצבאי של ריזמן כמפקד בסיירת מטכ"ל, קבלת צל"ש, הצטיינות בלימודיו בטכניון וכד'. פרט אחד היה קצת משונה: ריזמן קיבל דרגות קצונה בלי שעבר קורס קצינים.
תגובתו של ריזמן:
"אלוף נחמיה תמרי ז"ל הכיר את האיכויות שלי מהשירות ביחידה ולפיכך מינה אותי בלי שעברתי קורס קצינים להוביל מבצעים בשטח האויב. בהמשך השנים התקדמתי לפקד על צוות, פלגה וגדוד המילואים והוענקו לי דרגות קבע של קצין. השתחררתי כסגן אלוף. התקדים שלי דומה לתקדים של טל רוסו, מאיר הר-ציון ומספר לוחמים נוספים שהפכו לקצינים למרות שלא עברו קורס קצינים".
3. ומה חושב ריזמן על בית המשפט העליון?
המקרה הפרטי של ריזמן וההפסד שלו בעליון שחייב אותו לשלם יותר מס, הוביל את ריזמן לביקורת נוקבת על בית המשפט העליון.
הנה קטעים ממה שהוא כתב על העליון:
ביקשתי עזרה מן הצדק. לאחרונה פגשתי בעיוות צדק שנוצר לטעמי בעקבות פסק דין שניתן בבית המשפט העליון שעסק בשיעור מס שעליי לשלם.
כך הצטרפתי לסטטיסטיקה העגומה והתמוהה המלמדת כי בית המשפט העליון נוטה לאמץ את עמדת רשות המסים ככל שהיא מפסידה במחוזי ומערערת בפניו.
הכיצד ייתכן ששלושה שופטי העליון, אלכס שטיין, נועם סולברג וג'ורג' קרא, בחרו עמדת צד שמובילה לתוצאה הפוכה בדיוק לעיקרון הצדק עליו טענו שהסתמכו בפסק דינם?
איך קורה שפסק דין המחוזי שדווקא תואם את דגל הצדק אותו הניפו שופטי העליון דווקא בוטל על ידם? אולי בשלה העת לצרף לעליון שופטים המתמחים בתחומי מיסוי מורכבים אלו, כפי שיש במחוזי?
במילים אחרות: ריזמן אומר שבבית המשפט העליון יושבים שופטים שאינם בקיאים בענייני כלכלה, בפרט בדיני מיסים.
תתפלאו, אני מסכים איתו בהחלט. יואיל ויתכבד ריזמן עכשיו להציע רפורמה כדי לתקן את המצב. לטובת הדמוקרטיה שכה יקרה לו.
