הקונצנזוס התקשורתי הוא שאנו על סף שואה אקלימית ואין מחלוקת על התחממות כדור הארץ, אבל במקום דיון בין מומחים, נשמע רק קולו של צד אחד. שיחה עם פרופ' יונתן דובי מאירה את הדברים באור שונה לגמרי
פסילת המינוי של אמי פלמור לחברת החשמל ושל עמיר פרץ לתעשייה האווירית הסיטה את הפוקוס מהשאלה החשובה יותר. וגם: למה עסקת החבילה במשק היא בעצם ניצחון ההסתדרות על האינטרס הציבורי?
ממשלת ישראל מצהירה שבכוונתה למגר את הפשע במגזר הערבי, אבל חלק גדול מהכספים שמיועדים לרשויות הערביות עלול להגיע לידי עבריינים. וגם: לאן הולכים הכספים הקואליציוניים?
3.6 מיליארד כספי מסים ממתינים לאזרחי ישראל ברשות המסים. אל תחכו שהמדינה תקרא לכם לאסוף אותם. שאלה למוחים נגד מתווה הגז, עתה משהתבררו העובדות: האם תתנצלו על המחאות?
המחסור במוצרי חלב לא יכול להיות מוסבר רק במיעוט ימי העבודה במהלך החגים, ככה זה כשהעסקנים קובעים לנו מכסות. וגם: זו הסיבה שהמלחמה של שר התקשורת בפייסבוק היא מופת של פופוליזם
להעיף לאוויר מספרים של עשרות מיליארדים במסגרת הסכמים קואליציוניים זה בסך הכל הסכמות וחתימה על ניירות. לקיים ולבצע – זה כבר סיפור אחר. גם הורי התלמים במערכת החינוך מבינים שאין בעיה בתקציב אלא בחלוקתו
הטענות נגד פייזר, ש"העזה" להרוויח כתוצאה מפיתוח החיסון לקורונה, לא לקתה רק בטעויות מביכות, אלא בעיקר חשפה את המכניזם של לוחמי "הצדק החברתי": גרים בבית מזכוכית, ובכל זאת משליכים אבנים לכל עבר
מהקשבה לשר השיכון זאב אלקין עולה הרושם שהוא מבין מצוין את הבעיות של השוק. אולי חוסר הרצון לפתור את הבעיה מסתתר תחת הסעיף "הכנסות המדינה ממיסוי נדל"ן"
נכון שלא הכל מושלם, אבל ההייטק פורח ותיק הנכסים שבידי הציבור נמצא בעלייה. למרות זאת, יש קבוצה צעקנית, קטנה אך מחוברת היטב לתקשורת, שמבקשת להחביא את המספרים הטובים
המחדל שאפשר את בריחתם המבישה של ששת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע הוא הזדמנות לבדוק את תנאי השכר והפנסיה בשב"ס ואת תנאי הכליאה של מי שהורשעו בטרור
ח"כ מיכאל ביטון רוצה לצמצם את הפער בין פריפריה למרכז באמצעות החינוך ובטוח שהרפורמה החקלאית תעבור עוד שינויים רבים, גם אם תאושר לבסוף. ראיון חג
תוספת הרמטכ"ל", מופת של זלזול בחוק ובאזרחי ישראל עברה הפעם. האוצר הוציא את הפגיעה ברפואה הפרטית מחוק ההסדרים, אבל חלק מהרופאים חוששים שמאבקם לא תם
