ראשית לומר: אלי פלדשטיין והנגד במילואים הם קורבנות למערכת אכיפת חוק פוליטית ואכזרית, שאין לה שום בלמים ואיזונים והיא פועלת לסיכולים פוליטיים ממוקדם באכזריות ובברוטליות אין קץ.
***
המקרה של פלדשטיין והנגד לא היה צריך לבוא לאוויר העולם כי יש הרבה מאוד מקרים חמורים יותר שלא בעניינם מתבצעת חקירה. ואם כבר חוקרים, זה היה צריך להיגמר בנזיפה משמעתית ותו לא.
אלא שמהרגע שפלדשטיין הפך לקורבן רדיפה כדי להגיע לנתניהו, ומהרגע שהוגש נגדו כתב אישום, הוא שבוי בידי הפרקליטות, שבוי תרתי משמע ותלוי, בין היתר, בקווי ההגנה שמתווה לו עורך דינו.
וכאן, להערכתי, מתחילה הבעיה הקשה וההחלטה של שופט המעצרים בנוגע לראיות לכאורה המחישה זאת יותר מכל.
למרות הצהלות על ההחלטה על המשקל הראייתי החלש של עבירת הפגיעה בביטחון המדינה, והאופציה לשחרור למעצר בית (שבינתיים הפרקליטות ערערה עליה) – אין מנוס מהמסקנה שמצבו המשפטי של פלדשטיין קשה.
הוא הודה בעבירה שעונשה מגיע ל-15 שנות מאסר, הוא אף התחרט על מעשיו בניסיון להשתחרר למעצר בית – וכל זה יוביל אותו למסע מאוד ארוך וכואב, שבסופו של דבר עלול להכניס אותו לכלא למספר שנים.
תוסיפו לזה את חוסר השקיפות (דלתיים סגורות) ותקבלו מתכון קטלני לחוסר עניין ציבורי בתיק, בדיוק מה שהפרקליטות רוצה.
הסעיף על פגיעה בביטחון המדינה הוכנס כעז, כי כך נוהגת הפרקליטות: מנפחת כתבי אישום כדי בכוונת מכוון כדי להגיע להסדרי טיעון שבהם יורדים סעיפים שמראש לא היו צריכים להיכנס לכתב האישום.
הנה סיכום ביניים של הפרשה עד כה:
עו"ד עודד סבוראי
פרקליטו של פלדשטיין, וזה כבר לא סוד, מתעב את נתניהו, ממש שונא אותו, והיה אחד ממתנגדי הרפורמה המשפטית.
בכל פעם שסבוראי מתראיין בבמות המלטפות באלג'זירות נדמה שהוא מקציף מהשפתיים כשהשם "נתניהו" מתגלגל על לשונו.
מהראיונות ברור שקו ההגנה של סבוראי, לפחות בינתיים, הוא שפלדשטיין פעל ברשות ובסמכות, והכוונה היא ברשות ובסמכות של נתניהו או לשכת נתניהו.
אלא שקו ההגנה הזה קרס לחלוטין בהחלטת השופט עם ביקורת די קשה על פלדשטיין.
השופט קבע כי זו גרסה מאוחרת מאוד, גרסה שלא נתמכת בראיות חיצוניות וסותרת חזיתית את ההצהרות הראשוניות של פלדשטיין.
המשמעות היא שקו ההגנה הזה לא רק קרס, הוא גם הזיק לפלדשטיין, שהשופט הציג אותו כמי ששיקר ובדה גירסה מאוחרת שאינה נתמכת בראיות.
ריצת האמוק של סבוראי נגד נתניהו, אם כן, הזיקה מאוד לפלדשטיין. היא גם לא סייעה לו וגם ציירה לפלדשטיין תדמית לא מחמיאה.
לפחות לפי הראיונות סבוראי לא מעלה כלל את קו ההגנה החזק ביותר: אכיפה בררנית לעומת פרסומים אחרים וחמורים יותר ומתמקד באכיפה בררנית בהשוואה ליונתן אוריך, שוב בניסיון להצמיד את הפרשה בכל מחיר לנתניהו.
סבוראי גם לא מתייחס, לפחות בראיונות, למעצרו ולתנאי מעצרו של פלדשטיין וגם להפעלת כלי חקירה לא חוקיים נגדו, כמו רוגלות.
השורה התחתונה: האובססיה והשנאה של סבוראי לנתניהו משרתת את החונטה של סבוראי וכמובן את שנאתו אבל מזיקה ללקוח שלו.
הראיונות שלו רק ממחישים שהוא לא מצליח לכבוש את יצרו. כך לא צריך לפעול עורך דין – לא פועלים מהבטן, פועלים קודם כל מהראש לטובת הלקוח שלך.
נתניהו
זה די ברור שעוד ניסיון תפירת תיק לנתניהו כשל וקרס.
השב"כ והפרקליטות עשו מאמץ גדול להגיע אליו, בדיוק כפי שנעשה בתיקי האלפים. גם כשהופעלו כנראה רוגלות על פלדשטיין לא נמצא החיבור לנתניהו, אחרת זה כבר מזמן היה מודלף.
החלטת השופט השבוע קברה את הספין הזה לגמרי והניסיון של כמה "עיתונאים" (כמו מיכאל שמש) לפתוח מחדש את הסיפור מביך.
הנגד במילואים
הוא הדמות הכי טראגית בסיפור הזה. כוונתו, באמת ובתמים, הייתה שהמסמך יגיע לראש הממשלה. הא ותו לא. אלא שלפלדשטיין היו תוכניות אחרות, המסמך לא הגיע לנתניהו אבל הגיע לתקשורת הזרה.
אפשר בהחלט להבין את כוונותיו של פלדשטיין בניסיון השפעה על השיח הציבורי השקרי ואין ספק שכוונתו הייתה מבורכת, אבל אנחנו מדברים על אנשים ועל יחסי אמון בין אנשים.
אגיד זאת כך, בלשון עדינה: כשמקור מוסר לך ידיעה כלשהי או מסמך כלשהי בתקווה שיגיע לראש הממשלה, ואתה לא עושה זאת, אלא פועל אחרת, זו הפרת אמונו ושל המקור.
זו, בין היתר, הסיבה, שעורך דינו של הנגד הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי כאילו יש ראיות לכאורה לכך שהוא חשד כי לפלדשטיין אין סיווג ביטחוני מתאים.
הערעור מתבקש לאור העובדה שהחלטת השופט המחוזי מכניסה גם את הנגד לטריטוריה בעייתית מאוד.
קו ההגנה של הנגד, אם כן, ברור: רציתי שהמסמך יגיע לראש הממשלה, לא ידעתי שאין סיווג בטחוני לפלדשטיין ולא ידעתי שהוא עומד לפרסם זאת.
יונתן אוריך
מצבו של היועץ הקרוב לנתניהו מורכב מאוד; מצד אחד, נראה שאוריך היה זהיר מאוד בהתנהלות שלו מול פלדשטיין ויש נגדו תשתית ראייתית די רעועה. מצד שני, האמירות של השופט על אכיפה בררנית לטובתו מול פלדשטיין מדברות בעד עצמן.
אני בטוח שהפרקליטות משתוקקת להעמיד לדין את אוריך ואת ישראל איינהורן (שנמצא בחו"ל) אבל חוששת להתבזות.
לא אתפלא אם היא תמרח את ההחלטה על התיק הזה שנים ארוכות, בדיוק כמו שהיא מורחת את התיק בעניין הטרדתו כביכול של פילבר (לא הטרדה ולא בטיח).
קוראים לזה החזקה בגרון והפרקליטות פיתחה מומחיות בנושא הזה.
