ציטוטים מהפרוטוקול הרשמי של עדותה המטלטלת של אילנית פילבר, אישתו של שלמה פילבר, מ-20.4.2026 – אחת העדויות הדרמטיות שהיו במשפט נתניהו.

***

על החקירה ברשות ני"ע

אילנית פילבר: היה מאוד ברור שאנחנו סוג של, הייתה מטרה, אנחנו היינו האמצעי. בין השאר.
המטרה הייתה ראש הממשלה ומר אלוביץ' לצורך העניין מבחינת הקשר שקשרו, כביכול, אני אומרת, והיה מאוד קל להיטפל לבעלי. הוא גם, לא נשכח, הוא היה מנכ"ל משרד מאוד, הוא ניהל את הקמפיין לפני כן אז יכול להיות שקצת הפריע להרבה אנשים שבקמפיין 2015 הוא ניהל קמפיין מצוין שהביא לליכוד ניצחון.
הישג אדיר והיה לנו ברור שאין, לא מצאו אותו, לא מצאו עליו שום דבר ואני מידיעה אחר כך אני יודעת שסרקו את כל חשבונות הבנק שלנו, של ההורים שלנו, של הילדים, לא קיבלנו כלום וכאילו מה שאני האמנתי לפחות, בזמנו עוד הייתי תמימה ומאוד האמנתי במערכת אכיפת החוק, מה שעבר לי מאוד מהר, חשבתי שאם באמת בן אדם לא מוצאים עליו שום דבר, אז זהו, משחררים אותו.

על היום לפני פתיחת חקירת המשטרה והחיפוש האלים בבית.

אילנית פילבר: מוצאי שבת. שוב פעם, הובא לידיעתנו שהיו כתבות במהלך ליל שבת, נכנסנו, ראינו במה מדובר ופה אני כבר התפוצצתי, במרכאות.
אני ממש, זה היה כבר ברור לי זה היה ברור לאן זה הולך, שהאירוע הולך ומסלים, הייתי כבר עייפה. אני פשוט חושבת שזה מהפעמים הבודדות שצרחתי השתוללתי בבית והילדים לא הבינו, הכנסתי אותם לחדר וממש השתוללתי על מומו וכאילו עד היום יש לי ייסורי מצפון על זה.
אמרתי לו 'די, אני לא יכולה יותר. מספיק. זה סוג של גיהינום' והבנתי שזה הולך למקום עוד יותר קשה ורע ממה שאנחנו חווים כבר שבעה חודשים. אמרתי לו 'די, די, תוציא אותי מזה בכל מחיר. אני לא מסוגלת יותר. די'.

עו"ד חדד: מה זה אומר 'תוציא אותי מזה בכל מחיר'?

אילנית פילבר: די. תגמור עם זה. לא יודעת איך, תעשה מה שצריך כדי לגמור עם האירוע הזה כי אני כבר לא יכולה להכיל את זה. זה כבר מעל לכוחותיי, ועוד פעם, אני אומרת, אני בן אדם חזק, לא מפונק, אבל, זה היה הקו.

עו"ד חדד: ומה הוא אמר לך?

אילנית פילבר: הוא אמר לי, הוא התקשר לעורכי הדין. אני זוכרת שאמרתי לו, ישר אמרתי לו 'דבר עם דרור' (דרור ארד איילון, עורך דינו של פילבר אז).
הוא תיאר לו, אמר 'אין מה לעשות, תשב ותחכה להתפתחויות'. ואני לא הייתי רגועה. וממש אני חושבת שהלכתי לישון בכעס באותו לילה. ואמרתי לו עוד פעם 'מומו, יש משהו? זה הזמן' כאילו, 'אני לא אכעס, גם אם לא אמרת', 'גם אם שיקרת, לא אמרת, אני לא אכעס, רק תגיד לי אם יש, שאני אדע להתכונן'.
עוד פעם, אני אדם שתמיד חושב לטווח רחוק ואוהבת להיות מוכנה לאירועים, הוא אמר לי 'לא, אין כלום'. ובתחושה שלי, אני חושבת שהוא יודע את זה, אמרתי לו, 'המעצר קרוב'. זה היה לי מאוד ברור. הכותרות והנאסטיות ש-, עוד פעם, להערכתי הסובייקטיבית, הצורה שבה נכתבו והאיומים המפורשים ופלילי וזה כבר לא רשות לניירות ערך, זה משטרה, זה אירוע אחר.
ואוו, כמה שאני חשבתי שזה נורא, המציאות הייתה הרבה הרבה יותר קשה.

על החיפוש האלים בפרוץ של חקירת המשטרה

אילנית פילבר: יצאתי לעבודה, אפילו יצאתי יותר מוקדם, כי כבר עברנו למשרדים יותר רחוקים, אז הייתי יוצאת מהבית ב-5:00, 5:15 בערך הגעתי למשרד, עוד פעם, בסביבות 6:00, שש ומשהו בבוקר, טלפון ממומו וכבר הוא לא היה צריך להגיד הרבה אבל הוא אמר לי 'בואי הביתה זה קורה שוב'.
ועוד פעם, התנתקה השיחה, אבל הפעם אחרי לילה ללא שינה כבר הייתי מוכנה. עד שהגעתי לרכב כברק הספקתי לערוך מספר שיחות טלפון, חיפשתי את עורכי הדין, הם לא ענו לי, חזרו בשלב יותר מאוחר.
הודעתי למשפחה, לילדים, דיברתי עם אחד מהבנים הבוגרים שלו שיעדכן את הילדים, הבת הגדולה שלו הייתה בשליחות בקוסטה ריקה, היא ילדה שבועיים לפני כן, רציתי שכולם, לעדכן את ההורים, וההורים מבוגרים, לא הכי בריאים, נורא חששנו.
עד שהגעתי הביתה כבר פחות או יותר דיברתי עם כל מי שצריך, הגעתי הביתה, זה היה מבחינתי אירוע מאוד אלים וברוטלי.
מבחינתי זה היה משהו, גם היינו תמימים, חשבנו שבאים רק לשמוע את האמת. מצאתי שישה-שבעה חוקרים שכבר הצליחו להפוך את הבית, היו בחדר עבודה, הבן שלי שוב היה ער, ישב במיטה מבועת, אני זוכרת שנכנסתי וראיתי עוד פעם את הבלגן וראיתי שעוד פעם לוקחים מחשבים, לא כל כך הבנתי.
כל מה שהיה במחשבים שאולי היה שם חומר לקחתם כבר ביולי. למה לקחת עוד פעם? לקחו טלפון של ילד בן 10, למשחקים. כל האירוע היה מבחינתי להראות שאנחנו, הנה, אנחנו פה, אתם לא שיתפתם פעולה, זה המחיר.
ועוד פעם בלגן ואני זוכרת שאמרתי ל-, ראיתי את הבן שלי, הוא לא דיבר. הוא לא דיבר אחר כך כמה שעות למיטב הבנתי. ואני אמרתי לאחד החוקרים משפט שאני זוכרת עד היום 'אלוהים לא יסלח לכם על מה שאתם עושים פה לילדים קטנים' והוא אמר לי בצורה כזו מאוד זה, 'אין לך מונופול על אלוהים'. בסדר.
הייתי צריכה לארגן, ביקשתי מהשכנה, הרשו לי לבקש מהשכנה לקחת את הבן לבית ספר, הלכתי להכין לו ארוחת בוקר, בכל אותו שלב חוקרת רינת סבן נצמדה אלי בצורה שממש, סובבתי את הראש ויכולתי לגעת בה, הוצאתי גבינה צהובה להכין טוסט לבן שלי והיא עומדת מולי ואמרתי לה 'תשמעי, הדולרים לא פה, הם לא בגבינה הצהובה, הם בתא ההקפאה. תמתיני', זה היה בציניות אבל זה מה שהיה. כי היא לא נתנה לי לנשום.
אני רואה חוקר אחר בא… לוקח ארגז, שם לי על הספה, כאילו זה הבית שלו. הם התנהלו שם כאילו זה הבית שלהם, הכל היה חשוך לא הרשו לפתוח תריסים.
עוד פעם, כמובן, עכשיו כבר לא יכולתי להחליף מילה עם מומו, הוא ישב שם בסלון כבוי, עוד פעם, הבן שלי שהוא ילד מאוד שמח, ילדים שמחים ברוך השם. שתק. אני נאלצתי לשלוח אותו לשכנים בלי ש-, לא נתנו לי ללוות אותו.
אחר כך השכנה אמרה לי שהיא ניסתה לדבר איתו ולהרגיע אותו והוא לא הוציא מילה, עד שהוא הגיע לבית ספר הוא לא דיבר.
הקטנה ישנה בחדר השינה, באיזה שהוא שלב דרור (דרור ארד אילון, עורך דינו של פילבר אז) התקשר, הוא חזר אלי אחרי שהשארתי את ההודעות, וגם, היא לא נתנה לי אפילו לדבר עם דרור, החוקרת.
אמרתי לו 'אני לא יכול לדבר איתך, היא צמודה' הוא אומר לי 'תגידי לה שעכשיו היא נותנת לך לדבר. את מדברת עם עורך דין. זה הזכות שלך'. אמרתי לה את זה והיא באמת לקחה איזה צעד אחורה, פתאום אני שומעת את שלומי חכמון, כאילו, יש חוקרים שהמראה והקולות שלהם חרוטים לי.
'אמא, הבת שלך התעוררה'. אני רואה אותה, ילדה בת 5, היא חגגה 5 שבוע קודם בערך, עם עיניים פקוחות, היא הייתה מבועתת. היא הייתה מפוחדת והיא רצה אלי, חיבקה אותי ולא עזבה אותי וזה חוסר אונים.
אני זוכרת שאחד החוקרים אמר למומו 'תארוז תיק, אתה יוצא לכמה ימים'. אני זוכרת שהבן שלי, אחר כך התקשרה אלי אחר הצהריים אחת האמהות של החברים, כאילו, עמית אמר לה, לבן שלה, 'אבל לקחו לי את הטלפון'. מה יש להם לחפש בטלפון של ילד בן עשר? וכמובן עד סוף היום קניתי עוד מחשב חדש ועוד טלפון חדש, אבל…

עו"ד חדד: מה לגבי חיפוש בבגדים שלך?

אילנית פילבר: כולם נגעו בהכל. הם חיטטו לי במגירת הלבנים, אני פשוט, כשהם יצאו, לקחתי שתי מגירות, פשוט שמתי בשקית אשפה והעפתי, כל כך נגעלתי. גם בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה, ניקיתי את הבית מכל ה-, רציתי למחות כל זכר של, הרגשתי שחיללו לי את הבית.
כשעוד פעם, הם לא מצאו כלום. הם ידעו שהם לא ימצאו כלום. לא היה מה למצוא. הם לקחו כבר את הכל ביולי. זה היה חיפוש לצורך חיפוש.

על הרגע שבו הבין פילבר שלא הייתה פגישת הנחייה ושתלו לו זיכרון

אילנית פילבר: אנחנו בתוך אירוע מאוד לא פשוט, משפחה, מ-2018 עד 2022 זה כבר כמעט ארבע שנים ואני פשוט ריחמתי עליו אבל אני הקשבתי לעדות למחרת באחד האולפנים, והוא רצה לומר את האמת, כי זה מה שאמרו לו 'את הזהרת אותי בתחילת העדות לומר את האמת, אני אומר את האמת'.
גם הוא רצה לומר את האמת, אבל הוא אוים. איזה כתב באופן מפורש איים עליו, מר אביעד גליקמן, ש'כדאי מאוד שהוא ייצמד לעדות שלו במשטרה, אחרת'. ו'אחרת' זה קרה.

עו"ד חדד: הוא שיתף אותך בכעס שלו על זה שגרמו לו לגבש זיכרונות על אירועים שלא היו?

אילנית פילבר: אנחנו התחלנו כבר להבין, התחלנו לחקור את הנושא, שנינו אנשים שאוהבים להבין איפה אנחנו עומדים, גם שמענו איזו שהיא חוות דעת שיש בתחום של הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה, שנקרא הבניית זיכרון, ובן אדם שנמצא עשרה ימים ללא קשר עם העולם למעט מפגש אחד…

בהמשך:

אילנית פילבר: אחר כך הוא הלך לקבל בהמשך, חוות דעת פסיכיאטרית על מה שהוא עבר וזו חוות שקיבלנו.
את (פונה לתירוש) יכולה לא להסכים, אבל זו חוות הדעת שקיבלנו. ועובדתית כל מה שהוא אמר, כל מה שהובילו אותו לצייר במשטרה, עובדתית זה לא היה.
הרי עקבתם אחרינו בכל דרך, האזנות, רוגלות, אני חושבת שחוץ מאת הלווין עמוס שלא הפעלתם עלינו, הכל הופעל עלינו.
אתם ידעתם הכל בזמן אמת. אתם ידעתם שלא יכול להיות שהוא היה במקום מסוים כשהיו איכונים שהוא היה במקום אחר. ולמרות זאת וזה גם הכעס שלי עליכם, אתם בהכנה לעדות הובלתם אותו למקום הזה שהוא העיד עדות שקר. וכשעורך דין…
… אנחנו תשע שנים שומעים השמצות והעלבות, אבל זו האמת. אני לא שקרנית, אתם יכולים לצייר אותנו איך שאתם רוצים, כבר לא אכפת לנו, אנחנו במקום אחר לגמרי.
אנחנו יודעים מה האמת, המשפחה שלנו יודעת את האמת, החברים שלנו יודעים מה האמת. אבל כן, זה המצב.

על האיום שקיבל פילבר מאביעד גליקמן

עו"ד חדד: במהלך העדות שלו פה בבית משפט את או עורכי הדין שלו, הוא, קיבלו מסרים מעיתונאים ביחס לעדות שלו?

אילנית פילבר: כל הזמן היו מסרים.

עו"ד חדד: את יכולה לשתף אותנו?

אילנית פילבר: כן. גם כתבות, גם כתבים שהיו כאן וצייצו, אביעד גליקמן, אני חושבת שבבוקר, באחד מהבקרים היה ציוץ מאוד מפורש שכדאי מאוד שהוא ייצמד לגירסה שלו במשטרה אחרת, באמת, אחר כך ניסו להכריז עליו פה כעד עוין ובאמת אחר כך גם הגישו, בשלב מאוחר יותר,

עו"ד חדד: הוא שיתף אותך אם זה הטריד אותו, הציוצים האלה?

אילנית פילבר: בטח שזה הטריד אותו. זה הלחיץ אותו מאוד. כי זו הייתה הדילמה, מה לעשות, להיצמד לגירסה שהוא אמר במשטרה כמו שייעצו לו עורכי הדין כדי שיהיה בסדר, או להגיד את האמת, כי הוא יצא מטומטם.
סליחה שאני אומרת. בן אדם שמציגים לו מסמך שאומר, שמשקפים לו שחור על גבי לבן והוא אומר 'לא לא', 'אני יצאתי בחמש' לצורך העניין, מי שמכיר את הסידרה של אדיר מילר. מראים לך שיצאת בארבע, ואת אומרת 'לא, אני יצאתי בחמש', זה בדיוק זה. זה האירוע לצורך העניין.
הוא היה מאוד קרוע והוא נלחץ מזה. הם איימו והם קיימו ועוד פעם, אנחנו חיים בתוך אירוע חמש שנים, שלא נגמר, ועדיין ממשיך. ולא.

עו"ד חדד: היו עוד הטרדות מעיתונאים חוץ מאביעד גליקמן?

אילנית פילבר: אני חושבת שהיו לאורך, כל הזמן היו שם, היה איום מפורש שאפרופו לא נחקר, להחרים, לפגוע בילדים שלי.
אגב, על זה הוא כן התלונן במשטרה. על זה הוא כן, במקביל לזה שהוא העביר את הסרטון, איזה שהוא ציוץ בטוויטר שאומר שצריך להחרים,

עו"ד חדד: מישהו חקר את זה? למיטב ידיעתך?

אילנית פילבר: לא. לדעתי לא. גם את התלונה שלו שאגב, שאני לא הבנתי בכלל למה הוא בכלל התלונן נגד אביעד גליקמן כי ידעתי שלא יעשו עם זה כלום ואכן לא עשו עם זה כלום…
אני איבדתי את האמון במערכות האלה כבר מזמן. ולא היו לי ציפיות, אבל כן ציפיתי שאם יש איום לפגיעה בילדים שאולי יתייחסו לזה קצת ברצינות, אבל כנראה שהילדים שלי לא היו מספיק חשובים.