אני מתחיל היום סידרה חדשה על העדות המטלטלת של ח"כ משה סעדה, הכוללת שורה של פרשיות חמורות ופליליות, הנוגעות לראשי הפרקליטות והמשטרה, שנמרחו וטויחו – רק בגלל תיקי נתניהו.

***

עו"ד חדד: אני רוצה לעבור איתך לנושא אחר. אתה סיפרת בתחילת העדות שלך שאתה עבדת בפרקליטות במשך למעלה מ-20 שנה. גם היום דיברת על שני עשורים. ושמשנת 2011 שימשת סגן ראש מח"ש. בשנת 2016 אפילו תפקדת כממלא מקום, כמנהל מח"ש בפועל.
טענו כאן במשפט שהייעוץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, לא מדליפים מידע לתקשורת. אני מבקש את ההתייחסות שלך.

השופט משה בר-עם: יש… הדלפות?

עו"ד חדד: יש טענה. א. מידיעה אישית, וב. אדוני, כתב האישום בא וטוען לחריגות. אנחנו רוצים לבוא, טיפה לבוא ולהראות, דרך אגב יש את הביטוי שכולנו מכירים 'הפוסל במומו פוסל' וכולי.
תיכף נראה קצת. כתב האישום מדבר על ראש הממשלה כמי שתחום הסיקור, הוא ייחס לו חשיבות מכרעת. אני חושב שמי שכתב את זה, באמת, הפוסל במומו פוסל. נורא פשוט.
אנחנו רוצים להראות את הדברים גם לגבי טענה של יחסי תן וקח של תקשורת מול פרקליטות, מה הם מקבלים, מה הם נותנים. כל התזה הזאת שנוצרה בשבילנו ועבורנו שסיקור חיובי שווה שוחד.

ח"כ סעדה: הפרוטוקול לא רואה שאני מחייך חיוך גדול. כי זה היה לחם חוקנו. לא קראו לזה הדלפות, זה תדרוך.
צריך להבין מה זה תדרוך. כשאתה חוקר ניצב, כל הכתבים צובאים לפתחך. כל כתב רוצה שתיתן לו בדל מידע. עכשיו, בסוף, אתה שולט במידע. אתה מחליט למי אתה מעביר אותו, למי אתה נותן את יומו.
אבל יש גם היזון חוזר. אתה גם מצפה ממנו וגם אומרים לך, פרקליט המדינה, מנהל מח"ש, שייתן כותרת למח"ש. כמובן זה בהלצה שהיא רצינית, שהיינו שואלים אותו 'כמה פעמים כתבת 'מח"ש' בגוף הכתבה כדי לראות כמה האדרת, הרי למה אני מוסר לו מידע ולא לאחר?
זה אפילו הגיע באחד האירועים שהייתי בלחץ מבית משפט ולא הספקתי, אז ביקשו ממני ללכת לכתב באולפן בנווה אילן, פעם ראשונה בחיים.

עו"ד חדד: תן שמות ספציפיים.

ח"כ סעדה: לכתב נוסבאום בנווה אילן. פעם ראשונה בחיים שאני רואה אולפן, אז עוד הייתי זר לעולם הזה, וזה עזר לי שאני עושה את זה.

עו"ד חדד: מי ביקש ממך?

ח"כ סעדה: מנהל מח"ש בתקופתו, אבל גם שי ניצן, כאילו לתדרך כבר יום ביומו, וכמובן זכינו בכתבה הזאת לפרגון ולסיקור אוהד.
שתבינו, הלחץ, והכתבים כועסים עליך כי אומרים 'למה אתה עובד איתו', כי באמת האמיתית, לכן זה הצחיק אותנו.
אני בשיחות בתוך הפרקליטות על סיקור אוהד זה הצחיק אותנו. הבכירים בפרקליטות, הרי זה מה שאנחנו עושים. הרי אם אני עובד מדינה, אני חייב שוויוניות. אני צריך להוציא עכשיו הודעת דוברות, מוציא לכולם באופן שווה. ואז אף אחד לא יכול לבוא בטענות. אבל אם אני מתדרך רק כתב אחד תוך כדי חקירה, כשכל השאר רוצים מאוד לדעת על ניצב או סמפכ"ל משטרה, או תיק שירות, ולאחרים אני אומר 'אין תגובה' – אז ברור שמבחינתו הוא קיבל הכל והוא בתגובה נותן פרסום אוהד לשי ניצן, ליעוץ המשפטי לממשלה, למח"ש.
הרבה פעמים אתה רואה את זה לראש צוות חקירה, פתאום אתה רואה תמונה של ראש צוות חקירה. אתה אומר מה הוא זכה ואחרים לא? כי ברור, הוא תידרך. עכשיו, זה לא הדלפה, כי מותר לי על פי חוק והם שולחים אותי לעשות את זה. אבל זה דבר שנעשה בשגרה.
יש כתבים כמו אביעד גליקמן שעבדנו איתם. זה היה גם מאוד נוח לעבוד איתו כי אשתו עבדה חדר לידי, היא הייתה דוברת שלי. אז זה גם היה מאוד נוח, הוא היה כתב הבית שלנו. כל הזמן היו אומרים לי 'תפנה את זה לאביעד'.

עו"ד חדד: מי היה אומר לך 'תפנה לאביעד'?

ח"כ סעדה: בשיחות עם אורי, שי ניצן, כאילו אתה יודע, ב-tete a tete .

עו"ד חדד: מה תיתן לאביעד, מה שמקבלים כולם?

ח"כ סעדה: לא, אתה מתדרך.

עו"ד חדד: מה שנמסר לכל הכתבים…?

ח"כ סעדה: לא, זה מידע. תראה, כשאתה מוסר, כתב תמיד אומר לך 'אם אתה מוסר לי מה שאתה מוסר לכולם, אל תמסור לי. זה לא רלוונטי. מה אני אעשה, קיבלתי הודעת דוברות?'
החוכמה היא, ואני אומר לך שנשלחתי יותר מפעם אחת, בהיתר, לתדרך כתבים ובדרך כלל כתבי הבית שלנו היו נוסבאום, אביעד גליקמן, ברוך קרא.
אלה היו כתבי הבית שהייתי מתדרך אותם, כמובן הכל בהיתר, ברשות ובסמכות. כל הזמן, ומוסר להם דברים שעלו לנו מתיקי חקירה, תוך כדי חקירה מתנהלת, תמיד לפני כולם.

עו"ד חדד: אני רוצה להבין מה מערכת היחסים. אתה נותן מידע, למעשה זה דבר שיש אותו רק לך, נכון?

ח"כ סעדה: רק לי. הוא שווה המון.

עו"ד חדד: והוא שווה המון.

ח"כ סעדה: המון. והפרסום החוזר שווה עוד יותר המון.

עו"ד חדד: תיכף נדבר על הפרסום החוזר, אני קודם כל רוצה…

השופט בר-עם: זה לא יכול להיות שיבוש? זה תוך כדי חקירה נעשה?

ח"כ סעדה: לא, קודם כל 'לא'. חד ערכית לא. כי אני יודע, אני לא אשבש לעצמי את החקירה. אבל יש המון פרטים, רוב הפרטים לא משבשים את החקירה. אבל הם מאוד מאוד רלוונטיים.
עיתונאי רוצה לדעת מה יש בחקירה. החשוד נחקר, כבר נחקר, מסר גירסה. לאף אחד אין את החומר, היחיד שיש לו זה התביעה. רק התביעה יכולה לתת את החומר הזה ולהנגיש לציבור.
עכשיו אני יודע את הכל, בדרך כלל, כשזה ניצבים או פרשיות גדולות, זה גם, זה צהוב מטבע הדברים, זה מעניין מאוד את הציבור. הטלפון שלי מתפוצץ באירוע כזה.

עו"ד חדד: מי פונה אליך, סניגורים?

ח"כ סעדה: לא. תקשורת. כל התקשורת רוצה לדעת הכל. ואנחנו קבוע, אני אומר קבוע, עבדנו. היו עיתונאים, היו חריגות פה ושם אבל היו עיתונאים שעבדנו איתם כבשגרה. הם היו מקורבים, הם היו כאילו המקורבים שלנו.

עו"ד חדד: אני אומר לבית המשפט, אנחנו כמובן חושבים שזה משבש בצורה קיצונית, אבל…

ח"כ סעדה: אני חלוק עליך.

עו"ד חדד: בסדר.

ח"כ סעדה: לא, בסדר. אני אומר את דעתי.

עו"ד חדד: לחקור אותך בנגדית כדי להראות שאתה טועה, זה בטח..

ח"כ סעדה: אתה יכול.

עו"ד חדד: הייתי יכול. אבל זה לא עניין שלי. אני רק רוצה להבין בכל זאת, כי יש פה טענה בכתב האישום שלנו, שסיקור הוא דבר בעד פעולה הקשורה בתפקיד. אני רוצה בסך הכל לסדר לעצמי את הדברים בראש.

ח"כ סעדה: אני אשמח לעזור לך.

עו"ד חדד: המידע שיש לך הוא מידע אקסקלוסיבי.

ח"כ סעדה: רק לי.

עו"ד חדד: והמידע הזה שווה הרבה לכתב. נכון?

ח"כ סעדה: ברור.

עו"ד חדד: הכתב, יש לו חשיבות מבחינתו להיות הראשון שחושף את המידע.

ח"כ סעדה: ברור. זה מרים לו.

עו"ד חדד: זה מרים לו אתה אומר. היה ברור לך שזה מקדם אותו?

ח"כ סעדה: ברור.

עו"ד חדד: זה הופך אותו לכתב שהוא יקבל אולי שכר גבוה יותר? יותר מוכר, יותר מובהק, זה דברים שחשבת עליהם בזמן אמת?

ח"כ סעדה: לא התעסקתי אבל היה ברור לי ומובהק לי מה האינטרס שלו לדעת לפני כולם וכמה זה מרים לו וכמה זה עוזר לו, והוא גם היה טורח להודות לי על כך מטבע הדברים.

עו"ד חדד: אוקיי. ואתה לכאורה, יש מי שיטען שאתה חייב בשוויון לתת לכל הכתבים את אותו מידע, ככל שאתה רוצה לחלוק מידע אינטימי מחדר חקירות.

ח"כ סעדה: כן אבל אז אתה יודע, אם אני אתן את זה באופן שוויוני, ההיזון החוזר יהיה פחות משמעותי.