קראתי את הנאום המגוחך של רינת סבן בבית המשפט, שם היא נתמכת בידי התנועה לכיבוש השלטון של אליעד שרגא (ניגוד עניינים חמור) ועל ידי היועמ"שית ופרקליטות המדינה.

***

סבן מנסה להציג את עצמה כקורבן אבל ההיפך הוא הנכון. הנחקרים שלה הם הקורבנות – בעצם, תלוי מי. אם זו הפצ"רית, אז היא מטופלת בכפפות של משי, בלי הדלפות. אם זה שלמה פילבר בתיקי האלפים – אז צרחות, איומים ושקרים זה חלק מהרפרטואר יחד עם הדלפות שנועדו לשבור את רוחם של הנחקרים.

יחד עם זאת, צריך להדגיש שוב ושוב: רינת סבן היא בסך הכל שליחה, שליחה נאמנה של מערכת רקובה ומושחתת שתפרה תיקים וניסתה להפיל שלטון.
עכשיו היא מצפה שהנאמנות תשתלם לה והם ידאגו להעלות אותה בדרגה.

תזכורת מי זו הגברת, וזה ממש בקליפת אגוז.

במהלך 2 וחצי ימי עדותה בתיקי האלפים אמרה גברת סבן 346 פעם(!) "לא זוכרת, לא יודעת, לא מכירה" – דבר אופייני מאוד לחוקרי המשטרה בתיקי האלפים – אובדן זיכרון כמעט מוחלט על החקירה הכי משמעותית שהתנהלה בתקופתם.
זה ממוצע של פעם אחת כל 2-3 דקות ברוטו, בלי לקחת בחשבון את זמן ההתנגדויות.

במהלך עדותה הפגינה הגברת ביטחון עצמי מופרז וזלזול בכל הסובבים אותה – היא ידעה שיש לה גיבוי מאחוריה, גיבוי ושמו בועז בלט, ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה.

כמה ממעלליה שנחשפו במהלך הדיונים

סבן שאגה וצרחה על שלמה פילבר במהלך חקירותיו כדי שישנה גרסה בנוגע לפגישת ההנחיה, הציגה לו מצגי שווא כאילו יש הקלות מפלילות נגדו ואיימה עליו באמצעות המשפחה שלו.

סבן אמרה על זה בעדותה:

"זה היה כדי לחבר אותו לרגש"; על הצעקות כשיטת עבודה אמרה סבן: "צעקות זה דבר שגרתי. הרמת קול זה דבר שגרתי. אתה רוצה להחליף אותי בחדר החקירות?!".

סבן גם הודתה שחוקר נוסף ישב צמוד מאוד לפילבר ולא הפסיק לגעת בו: "כדי שיילחץ".

כשנשאלה האם זוכרת ראייה אחת למודעות של נתניהו בתיק 4000 ענתה סבן: "לא עולה לי בראש, לא זוכרת, זוכרת מודעות של בני המשפחה".

סבן הודתה שלא היה לה שום קנה מידה להשוואה על סיקור "חריג" בנוגע לנתניהו ואמרה שאולי המילה "חריג" לא מתאימה אלא "אגרסיבי" (עוד מילה מומצאת).

כשנשאלה על ידי השופטים למה לשים את התשובות בפיו של פילבר, ענתה סבן: "אין לי תשובה".

תיק מס' 1

והחרפה הגדולה: זה היה התיק הראשון אחרי שעסקה בכלל בגניבות רכב. ויש לכך חשיבות גדולה: כי מי שבחר את החוקרים בתיקי האלפים ידע מה הוא בוחר – רובם חבורת בריונים שלא בוחלת בדבר כדי לשבור את רוחם של הנחקרים. סבן היא בסך הכל אחת מהן.

סבן גם הייתה אחראית לפאשלה של חיטוט בסלולר של יועצי נתניהו בתיק ההטרדה כביכול של פילבר. ואחרי כל זה היא מציגה את עצמה כקורבן, מגובה על ידי ארגון שמאל ועל ידי מערכת מושחתת.

רינת סבן: קשה לי

הנה כמה ציטוטים מהפרוטוקול הרשמי של עדותה בתיקי האלפים בחקירתו של עו"ד ז'ק חן, פרקליטם של שאול ואיריס אלוביץ' – קטע קצר שמדבר בעד עצמו.

עו"ד חן: בהנחה ואני צודק, ולא הצגתם לפילבר את האיכונים שקשורים לפגישת ההנחיה, ואחרי שהבהרנו שאתם כן מציגים איכונים, בעזרתה של התביעה, ואת הבהרת שהתכוונת ב'לא עסקתי באיכונים', 'לא התכוונתי בצד הטכני' חוזרת שאלה למקומה.
בהנחה שמה שאני אומר הוא נכון, למה לא הצגתם לפילבר את האיכונים של פגישת ההנחיה? של גירסתו בהקשר של פגישת ההנחיה?

רינת סבן: קשה לי לענות על השאלה הזאת, בחלוף שבע שנים. למה לא הוצגה ראיה מסוימת. קשה לי.

עו"ד חן: הבנתי. עכשיו, בהנחה ואני צודק ולא הוצגו האיכונים האלה, בתור עוזרת ראש אח"מ, האם זה תקין שלא הוצגו הראיות החשובות האלה שאיתן אפשר לבחון את גירסתו של פילבר בנקודה הכי חשובה בתיק?

סבן: אני לא עוסקת בתקינות.

עו"ד חן: נשאל את המפקדים שלך עכשיו?

סבן: אני לא עוסקת בתקינות מה, אם זה תקין שזה הוצג או לא תקין. אני יודעת מה נעשה או לא נעשה, וגם זה, אני כרגע, קשה לי לדייק בתשובה שלי.

עו"ד חן: אז קיבלת נתון שזה לא נעשה ועכשיו אני שואל אותך, כחוקרת של פילבר, האם את חושבת שהיה צורך לעשות את זה?

השופט בר-עם: האם צריך. תקין לא תקין עזוב, האם היה צריך?

סבן: צריך להציג ראיות, באופן כללי צריך להציג ראיות בשביל לברר את האמת. בשביל לדייק את העובדות.

השופט בר-עם: בין היתר את האיכון ביחס לפגישת ההנחיה באשר ל…

סבן: בין היתר, ככל שהיו איכונים רלוונטיים, היה צריך להציג אותם. בוודאי.

השופט בר-עם: תודה.