שתי אמירות של יהודית תירוש הסגירו אתמול, ביום העדות השמיני של מנדלבליט, את הלחץ האטומי של הפרקליטות ואת הזעם האדיר של היועמ"ש לשעבר.

תירוש אמרה למעשה, שמנדלבליט משקר בעדותו כשאומר שחרגו מאישוריו והוסתרו ממנו דברים מהותיים.

לקראת סוף הדיון אמרה תירוש:

"שום דבר לא נסתר מהיועץ. הכל יד ביד והכל הועבר לו ולאנשיו".

זו פתיחת חזית מול מנדלבליט, שאמר לכל אורך עדותו שחרגו מאישורים שלו, פעלו מאחורי גבו ואף ביצעו עבירות פליליות, כמו האזנת הסתר לנתן אשל ותרגיל המקורבת של ניר חפץ.

למי מתכוונת תירוש ב"אנשיו" של מנדלבליט? הכוונה בעיקר, להערכתי, לגיל לימון (היום המשנה של גלי בהרב מיארה) וחגי הרוש, היום העוזר הבכיר של בהרב מיארה. שניהם היו בצוות של 29 הפרקליטים שישבו על המדוכה לקראת הגשת כתב האישום התפור נגד נתניהו.
אני מניח ששניהם יזומנו בעתיד כעדי הגנה וחדד כבר הזכיר את הרוש כמי שיגיע לדוכן העדים.

בהזדמנות אחרת אמרה תירוש את הדברים הבאים:

"אני באופן אישי אשמח להניח בפני בית המשפט את חוות הדעת, המסמכים, הכול – שהיועץ ביקש. וכל האנשים שיבואו ויעידו. הצוות ישמח מאוד באופן אישי".

כלומר, תירוש שוב אומרת הלכה למעשה שמנדלבליט משקר בעדותו והכול הונח בפניו.

למי היא מתכוונת ב"צוות" שישמח מאוד באופן אישי? האם לליאת בן ארי או שי ניצן? לא ברור, אבל מה שברור שתירוש לא נאבקת רק על כבודה של הפרקליטות אלא כל כבודה שלה עצמה.

***

העדות של מנדלבליט הייתה קשה מאוד. כלפי עצמו, כלפי המשטרה, כלפי הפרקליטות – אבל במיוחד לתירוש.
הוא הפנה אליה אצבע מאשימה בנוגע לתיק 4000. למשל, שלא עדכנה אותו שהייתה שותפה לתרגיל העברייני של המקורבת לניר חפץ ובמקביל פעלה לקבור את החקירה בדיון אצלו.
למשל, שסמך את ידו על הפרקליטות ברשימת 315 ולא בדק אותה – ומי שהרכיבה את הרשימה הזו היא הרי תירוש וצוותה.

לכן, זה היה אך מתבקש שתירוש תבקש מהשופטים, אתמול בתחילת הדיון, שחקירת מנדלבליט על ידי נציגי הפרקליטות תהיה במתכונת של חקירה נגדית.
היא כנראה תכננה להתעמת עם מנדלבליט בדרכה המאוד אמוציונלית, כפי שעשתה עם נתניהו, אך השופטים לא קיבלו את בקשתה והיא תיאלץ לחקור את מנדלבליט רק במתכונת של חקירה חוזרת.

זו מכה קשה עבור תירוש. חקירה חוזרת היא חקירה מאוד מוגבלת שנועדה להבהיר סוגיות הטעונות הבהרה מהחקירה הנגדית.
כפי שראינו במהלך המשפט, חקירות חוזרות הופכות ללא אפקטיביות – עם שפע של התנגדויות (במקרה הזה של עו"ד חדד) שעשויות להתקבל.

המשמעות היא שתירוש לא תוכל לסדוק ולערער את הקביעות החמורות של מנדלבליט: פעולות מאחורי גבו, חריגות מאישורים וביצוע עבירות פליליות.

הנה עיקרי העדות אתמול:

מנדלבליט מודה: לא אישרתי קו חקירה שלם נגד נתניהו – יחסיו עם "ישראל היום"

‏עו"ד חדד: ידעת/הבנת שיש קושי בחקירת יחסים בין פוליטיקאים ותקשורת.

‏מנדלבליט: ברור, זה דבר חריג.

‏עו"ד חדד: קשר בין פוליטיקה לתקשורת – יש להגן עליו. זה חלק מיסודות השיטה הדמוקרטית.

‏מנדלבליט: בהחלט.

‏עו"ד חדד: סיפרת שקיבלת קלטות (נתניהו-מוזס) והתלבטת הרבה עליהם. זה מלמד על כובד החלטה בנושא כבד. שדה לא חרוש כל נושא הסיקור.

‏מנדלבליט: הסיבה הייתה שונה, כמו שאמרתי כבר פעם שעברה. מה שהעיר אותי היה באמת התחושה שאין כוונה מצד רוה"מ לממש את הדבר הזה. זה מה שהטריד אותי.
זה מה שהטריד אותי. ברקע הדברים מסביב ודאי שיש בעיה בבדיקת היחסים בין פוליטיקה ותקשורת ועוד שלא כורכים דבר בדבר.

בהמשך הודה מנדלבליט שלא אישר לחקור את עמוס רגב, לשעבר עורך "ישראל היום", ולמעשה מה שקרה בחקירתו שהפרקליטות/משטרה ניסו לפרוץ את החיסיון העיתונאי שלו מול נתניהו – בניגוד לקידוש החיסיון של הפרקליטות הנוגע לבן כספית.

שוב רואים את האכיפה הבררנית של הפרקליטות – עיתונאים שמספקים להם סיקור אוהד – מקבלים חסינות וההיפך – עיתונאים שלא נמצאים במחנה שלהם נרדפים.

עוד הודה מנדלבליט שלא אישר לחקור את שלמה פילבר באזהרה ,על התצהיר שהוגש בנוגע ליחסי נתניהו ו"ישראל היום" בשם משרד התקשורת, שקבע שאין יחסי שליטה בין נתניהו לעיתון.
פילבר נחקר באזהרה(!) בגלל חשד לתצהיר כוזב במסגרת קו חקירה דמיוני כאמור נגד נתניהו על יחסיו עם "ישראל היום".

השורה התחתונה מבהילה: הפרקליטות/משטרה למעשה פתחו תיק נוסף, לבד מתיק 1000, 2000, 3000 ו-4000 שבו רצו לתפור את נתניהו על יחסיו עם "ישראל היום".

איך קרה לזה אתמול עו"ד חדד? קו חקירה "פרטיזני".

‏מנדלבליט מודה: לא בדקתי את המסד העובדתי עליו נשען תיק 4000 (הכוונה לרשימת 315 – לב ליבו של השוחד בתיק)  

עו"ד חדד: אמרתי לך שלא קראת את כתב האישום. אמרת שקראת מהר. אשר לי שלא קראת ולא אישרת.
אין סיכוי שדבר כזה היה יוצא תחת ידך. הרשימה מורכבת מ-315 פריטים כשמו של אולם זה.

‏מנדלבליט: זוכר שקראתי, זוכר רשימה ארוכה כאורך, שלא רוצה להגיד מה. כל אחד מהפריטים היה מאוד קצר. עברתי מהר. כתב אישום בתיק 4000 היו גם בו שינויים. לא זוכר את הפריט הזה, אני זוכר את הפריטים, רשימה ארוכה.

‏עו"ד חדד: לא בדקת מסד עובדתי עליו הוא נשען?

‏מנדלבליט: נכון.

כמו כן שב והודה מנדלבליט כי לא עבר על רשימת 315 פריטי הסיקור שהיו בליבת כתב האישום:

"קראתי במהירות את כתב האישום המתוקן".

כלומר, שוב התברר כי מנדלבליט לא ממש בדק את השוחד בתיק 4000, דבר חמור מאין כמותו. יועמ"ש חותם על כתב אישום על שוחד נגד רוה"מ בלי שבדק את הראיות על שוחד ובהמשך העדות נראה שמנדלבליט בכלל לא הבין את הרציונל של כתב האישום שהגיש.

היועמ"ש לשעבר גם שב ואישר שלא חתם על כתב האישום המתוקן (שכלל לראשונה את רשימת ה-315 המפוברקת) וחתימתו הועתקה מכתב האישום המקורי.

מנדלבליט לא מצליח להסביר מה זו "היענות חריגה" ומסתבך בשלל תשובות סותרות; הוא גם לא אישר לחקור בכלל על העניין הזה

עו"ד חדד: אשר לי בבקשה שבשום שלב מהשלבים לא אישרת לחקור, או אף אחד לא דיבר על המונח "היענות חריגה". אין בשום חקירה או פרוטוקול.

מנדלבליט: אני לא בטוח.

עו"ד חדד: אני בטוח.

מנדלבליט: המינוח כן זכור לי. זה לא שאלה של מבחן זיכרון אחרי שנים. אלא מה היה, המינוח הזה כן נשמע לי מוכר. לא זוכר שעלה.

עו"ד חדד: לא עלה בתקופת החקירות אף פעם. מעולם לא דיברתם בזמן החקירות על "היענות חריגה".

מנדלבליט (צוחק): לא מסוגל לזכור. זוכר את המינוח הזה. אם זה מתערבב לי מדיונים או חקירה, יש גבול כמה אפשר לזכור.

עו"ד חדד: חוקרים וחוקרות טובים יותר או פחות, ישרים יותר ופחות – אף אחד לא אמר שמכיר את המושג "היענות חריגה".

מנדלבליט: מה השאלה אליי?

עו"ד חדד: מעולם לא נתת אישור לחקור על "היענות חריגה".

מנדלבליט: זה לא מעורר בי זיכרון בשלב הזה. המינוח אני זוכר שעלה. מה שהיה לי ברור, התיק הפוך מהתיק האחר. זה רלוונטי לא רק להפרת אמונים אלא גם לשוחד. אנו בנויים מהתמורה.
התעורר החשד שהוביל לבדוק אם יש מתת בגלל אותה תמורה רגולטורית משמעותית (מתכוון לעסקת מיזוג בזק-יס). כך התיק בנוי בראש שלי. זה מה שאני זוכר וכך התיק הזה נבנה.

השופט בר-עם: זה מבוסס על שליטה במתת? (הכוונה לשליטה באתר).

מנדלבליט (מסתבך): המתת בנוי על יכולת השפעה על כלי התקשורת הזה, שבא לידי ביטוי גם במספר אירועים שהדברים האלה באמת קורים. בין אם על ידי רוה"מ עצמו ובין אם על ידי האתר עצמו.
האתר עושה דברים כדי לרצות את רוה"מ והציפיות שלו. זה גם רלוונטי לשאלת המתת ולעבירה עמה של הפרת אמונים. עצם טובות ההנאה הרגולטוריות, בין אם מסיבות אינטרס או סיבות אחרות.
זה גם בונה החשד לגבי נושא המתת ועליה אפשר לבסס את החקירה על שני רגליים אלה.

עו"ד חדד: אתה אומר כמה פעמים, לשלוט בנרטיב, ואחר כך אתה מחדד "למעשה זו שליטה בדברים הקשורים לרוה"מ, זה המתת". אתה יכול להגיד שאמרת דברים לא נכונים.

מנדלבליט: היענות חריגה, אם עלה במילים אלה או לא, אבל זה מילים שנבדקו. נושא של תקשורת מטיבה עם רוה"מ באותו אתר.

עו"ד חדד: מה זה היענות חריגה? אתה אומר שאישרת לחקור. מה אישרת לחקור?

השופט בר-עם: מה התכוונת שאישרת תחת הכותרת "היענות חריגה"?

מנדלבליט (ממשיך להסתבך בתשובות מפותלות): הנרטיב היה כשיש צורך אז יש פנייה או שהאתר עצמו מרגיש את זה. שמרגישים שאפשר לפגוע ברוה"מ והוא פועל כדי לפגוע. פעלו כדי שהתקשורת תהיה מטיבה איתו. למחוק כתבות או כתבות שהורדו שלא יפגעו בינו ובבני משפחתו.

השופט בר-עם: זו היענות חריגה?

מנדלבליט: זה היה ברור ומכיוון מאוד שהוא בבסיסו, בלשון המעטה, עוין לרוה"מ (הכוונה לאתר וואלה).

השופט בר-עם: זו נקודת המוצא שיש עויינות?

מנדלבליט: זו המציאות. ואז בעצם יש פעולות מסוימות שנעשות ומאשרות הטבה בדרכים שונות.

השופט בר-עם: זה עניין אבסולוטי ביחס לפרסומים של גורמים אחרים, או שאפשר לחקור בהיענות חריגה בהתעלם מגורמים אחרים שמקבלים סיקור באותו אתר?

מנדלבליט (ממשיך להסתבך ולהתפתל): כן, לא רלוונטי. הוא יכול להשפיע מהצד של התמורה, הוא הצד שצובע את המושחתות של המתת. דברים אלה שנעשים על ידי גורמים אחרים הם לא בצורה נקייה להטיב איתו על מנת לקבל הטבה בפועל.

עו"ד חדד: כתב האישום לא מדבר על שליטה ולא על סיקור אוהד.

מנדלבליט: נו, אז?

עו"ד חדד: מה זה חריג? ביחס למה? אתה יודע להסביר לי את זה? לא כתוב בכתב האישום שוואלה עוין לרוה"מ.

בהמשך:

עו"ד חדד: במועד האישור שלך לא היה לך בדל ראייה שאתר וואלה אתר עוין את רוה"מ באופן כללי?

מנדלבליט: יכול להיות, לא זוכר.

עו"ד חדד: יותר מזה, החוקרים שלך אמרו לרוה"מ שהוא השתלט על האתר, שעושה מה שרוצה. זה מאשר את גדר האישור שלך?

מדלבליט: לא זוכר.

עו"ד חדד: אמרת שאם יש פוליטיקאים אחרים שמקבלים סיקור טוב יותר – זה לא רלוונטי.
לשיטתך אם ידעת שכולם, הפוליטיקאים, שרים ואנשי עסקים מקבלים גם סיקור כזה – היית עדיין נותן אישור לפתוח בחקירה? זו שאלת ההמשך של השופט בר-עם.

הפרקליטות: (מתנגדת).

עו"ד חדד: חוזר על השאלה שלי, אני אמרתי שלא אישרת היענות חריגה ואתה אומר שאתה לא זוכר אם זה בשלב החקירות.

מנדלבליט: לא זוכר מתי זה עלה.

עו"ד חדד: אני אומר שלא עלה בשלבי בחקירה ואתה מעולם לא אישרת לחקור. אמרתי שאם היית מגלה שכל הפוליטיקאים כולם, אלו הדוברי האמת ולא דוברי האמת, מקבלים אותו יחס, אז לא היית מורה לפתוח בחקירה?

מנדלבליט: התשובה היא לא.

השופט בר-עם: לא מה? לא היית נותן אישור לחקור?

מנדלבליט (בתשובה מגומגמת): אולי כן הייתי נותן אישור. לגבי חיבור שמהתמורה (הרגולטורית) אתה הולך למתת. זו המציאות. יש מאזנים. מושחתות של מתת וחציית הרף הקשורה לתמורה.
אם יש מצב שבו עיתונאי מסוים, דובר אמת או לא, או פוליטיקאי, אני אתן לך תקשורת אוהדת ואתה תספר לי סיפור עסיסי מפוליטיקה פעם בחודש. לא יודע אם זה מושחת ויגיע לכתב אישום. זה מה שהיה באותו הזמן.
החשד היה לתמורה בפעולות רגולטוריות גדולות. יש תמורה משמעותית מאוד בהיקפים לאותו פוליטיקאי. ואז מתעורר חשד שמקבל תמורה של סיקור אוהד לצורך העניין.
זה מזכיר לי באמת שזה היה מינוח שהשתמשנו בו אחרי זה והגענו לאן שהגענו. זה למעשה מייצר מצב שהתמורה רלוונטית לא רק לעבירת הפרת אמונים, זה צובע את המתת בצורה יותר חריפה וחושפת רף פלילי.
פוליטיקאי א' או ב', אחד קיבל תמורה מאוד משמעותית וטובות הנאה רגולטוריות ופוליטיקאי אחר לא קיבל תמורה – זה עולם אחר לגמרי. תיק 1000 יצא מעולם של מתת לתמורה. תיק 4000 זה תמורה וחיפשנו תמורה.

עו"ד חדד: חיפשתם ולא מצאתם. יצאת לחפש סיקור אוהד ולא הייתה היענות חריגה.

מנדלבליט: לא זוכר המינוח המדויק.

עו"ד חדד: היענות חריגה לא יפשרת לחקור. רוה"מ נשאל על זה, למה שזה יהיה חריג? החריג זה התמורה לפי מה שאתה סיפרת.

בהמשך:

עו"ד חדד: כל התשובות של מנדלבליט מבולבלות כי כתב האישום מבולבל. אף אחד לא יודע עד היום מהו המתת. ביחס לאישום, הוא טען שזה היענות חריגה אבל מעולם לא בדקו.
אחר כך דיבר שנתניהו שולט באתר. אם כל פוליטיקאי מקבל סיקור אוהד אז כולם שולטים באתר. מה שרלוונטי זו התמורה, אבל גם התמורה לא קיימת.

מנדלבליט "לא זוכר" את קביעת משרד היועמ״ש עצמו (דינה זילבר) שכל פעולות משרד התקשורת תחת נתניהו בנוגע לבזק – היו כדת וכדין  

עו"ד חדד: סיפרת לשופט בר-עם שהיתה תמורה חריגה של רוה"מ. ואני אמרתי לך זה לא נכון.
אתם בדקתם ולא הייתה שום תמורה ושום מעורבות של רוה"מ בעניינים של בזק, למעט חתימה פורמלית במסמכים. זה גם כתוב במסמך שלכם, שזה המשנה שלך (דינה זילבר).
אתה בא לתת אישור לחקור את רוה"מ ושטוענים טענות כאלה – הוצג לך שמעולם לא הייתה תמורה?

‏מנדלבליט (בתשובה מדהימה): לא זוכר דבר כזה. מה שעלה זה אילן ישועה (שלא קשור בכלל לעסקת בזק-יס).

מנדלבליט גם הסתבך עם סידרת שאלות של עו"ד חדד על הסדר ניגוד העניינים של נתניהו.

שוב התברר שהוא לא ממש בקיא בפרטים, לא ממש הבין את המשמעות של הסדר ניגוד העניינים וגם מתקשה להפנים שהפרקליטות (יהודית תירוש) המציאה מושג כמו "זיקת סיקור" שמכניסה בכוח את נתניהו לטריטוריה של הפרת אמונים.
כלומר, לשיטתה של תירוש ברגע שנוצרה "זיקת סיקור" לנתניהו עם "וואלה" ואלוביץ' – הוא אוטומטית בטריטוריה של הפרת אמונים.

לפי התיזה הזו כל שר תקשורת הוא אוטומטית חשוד פוטנציאלי בהפרת אמונים כי יש לו "זיקת סיקור" לכלי תקשורת שהוא הרגולטור שלהם.