.
יום העדות השלישי והאחרון של שלומי חכמון היה קצר, כשעתיים, והיה די אופייני ליומיים הקודמים.
חכמון, מצוות החוקרים בתיקי נתניהו, שוב הודה בקיום מחדלים בחקירת פילבר, שייתרו בפועל את מהלך עד המדינה שנחתם איתו, כיוון שהמשטרה יחד עם הפרקליטות לא בדקה למה שינה את גרסאותיו, ובמיוחד לא בדקה אם הגרסאות העדכניות שלו נכונות (ובראשן, פגישת ההנחיה).
***
הנושא המרכזי היה הפגישה של פילבר עם אלוביץ' ב-14 ליוני 2015, שבוע לאחר המינוי.
אחרי שפילבר המציא את פגישת ההנחיה החוקרים הבינו שהם צריכים מעטפת תומכת לאירוע הזה, וכך נולדו להן שיחת המעקב ושיחת הנזיפה, וגם תיאוריה לא מוכחת למה שקרה במפגש בין פילבר לאלוביץ'.
הפגישה הזו, שהיתה אחת מפגישות ההיכרות של פילבר עם הגורמים העסקיים בתחום התקשורת, נערכה במשרדים של משרד התקשורת.
היו כמה דקות של היכרות בארבע עיניים ואחר כך נערכה הפגישה בנוכחות עדי כהאן גונן, העוזרת של פילבר, שרשמה פרוטוקול.
בפרוטוקול לא היה זכר לכך שפילבר הזכיר את נתניהו או אמר שהוא הגיע מפגישת הנחיה עם נתניהו (שבלאו הכי לא התקיימה).
גם בראשי הפרקים של הסכם עד המדינה לא היה זכר לזה ואפילו בימים הסמוכים אחרי חתימת הסכם עד המדינה עם פילבר, הוא שלל את האפשרות שהיה אזכור של נתניהו בפגישה בארבע עיניים עם אלוביץ'.
הוא לא העריך או שיער, אלא אמר בתגובה הראשונה והאותנטית שלא היה איזכור כזה.
אלא שאט אט, כהרגלם, החוקרים ובהם חכמון, החלו לשתול לו זיכרון אחר, לאמר לו שייזכר, ופילבר, מתוך רצון בולט לרצות את החוקרים, בסוף אמר שנתניהו והנחייתו הוזכרה שם (מה שממילא לא יכול להיות נכון, כי פגישה כזו לא התקיימה לפני הפגישה עם אלוביץ').
בנחמדות ובצחוקים
החוקרים הכניסו את פילבר לעימות עם אלוביץ' וגם עם אלי קמיר, שאיתו נפגש פילבר יום לפני הפגישה עם אלוביץ'.
הן קמיר והן אלוביץ' הכחישו כל אזכור של נתניהו במפגשים ביניהם. בעימות עם אלוביץ' נתן פילבר 3 סימנים לכך שהוא דווקא זה שדובר אמת. שלושתם לא היו נכונים.
הראשון, שפילבר תיאר את הפגישה עם קמיר כפגישה של שני אנשים שהיו מסוכסכים ביניהם (לא נכון, הם השלימו בתיווכו של שותפו של קמיר ישראל בכר).
שני הסימנים הנוספים שנתן פילבר, שהוא ידע על מיזוג בזק-יס ועל הדד-ליין מנתניהו. גם הסימנים האלה לא נכונים כי שלושה שבועות לפני זה, עוד בחודש מאי, נכתב בדפדפת הצהובה של פילבר על המיזוג ועל הדד-ליין – פילבר ידע זאת, אם כן, לא מנתניהו שלא היה בכלל בקיא במיזוג הזה.
חכמון הסכים עם עו"ד ז'ק חן שהסימנים שנתן פילבר לא היו נכונים ושהיה צריך לעמת אותו עם הגרסה הראשונה, אבל לא היו לו תשובות למה זה לא נעשה על ידו ("אין לי תשובה").
לסדרת שאלות של השופט משה בר-עם שוב תיאר חכמון את פילבר כעד "נורא נורא זהיר, שהלך על ביצים והיה צריך להוציא אותו מהביצים, שהוא העריך והעריץ את נתניהו", והיתה הרגשה שהוא לא מספר את כל מה שהוא יודע.
השופט בר-עם שאל אותו מה זה "להזיז מהביצים" וחכמון ענה בלקוניות שזה "לפקס" אותו, והודה שהוא "לא היה מספיק עירני" כדי לבדוק את הגרסאות השונות של פילבר.
הערה של חכמון על כך שהכל נעשה בנחמדות ובצחוקים, נענתה בתגובה של עו"ד חן שזה היה בדיוק הפוך ושפילבר רעד מהחוקרים, שקשק בגללם וניסה רק לרצות את החוקרים מהפחד.
השופטים הבינו היטב
בסוף החקירה הנגדית רצה עו"ד חן לשמוע את חוות דעתו הכללית של חכמון על אופן ניהול החקירה, לאור ההתבטאויות שלו עליה בעדותו.
לאור התנגדות הפרקליטות וההערות של השופטים עו"ד חן ויתר. אני בטוח שהשופטים הבינו היטב את מה שחושב חכמון על אופן החקירה. הוא הרי הצביע והודה בשורה ארוכה של מחדלים ו"שגגות".
בפעם הראשונה הודה איש מערכת אכיפת החוק: עדות פילבר לא שווה דבר.
תיק 4000 ז"ל.
