עדותו של מיקי גנור במשפט הזוטא שלו בתיק הצוללות. פרק מס' 25 בסדרה 'תיק הצוללות, תיק תפירה'.

***

עו"ד ניר: למעלה אומר לך מר קנר, לא, סליחה, "לפי ההתנהגות שלך אתה לא מבין". אתה אומר, "אני מבין מצוין". קנר, "אה", גנור, "אני מבין מצוין, אני לא". ואז קנר, "אתה מבין שהמצב שלך רע"? אתה אומר, "הוא נורא, מה זה רע, רע זה הגדרה עדינה, נורא, אני פשוט לא, לא".
קנר, "אתה מבין שעולמך חרב עליך"? אתה אומר, "כן". התייחסותך לדברים שאתה אומר כאן?

גנור: אני חושב שאני, אני לא עומד בזה ואני מתחיל לחשוב, להפנים אני לא יודע אם זה פה יותר מאוחר, שכל מה שאני מנסה להסביר, להגיד, לומר, נתקל ב…
זה לא מעניין את החוקרים בעצם מה שאני אומר. זה פשוט לא מעניין אותם זה הכל. יש איזושהי מטרה ויש אג'נדה, שאני לא אתבלבל אותם עם עובדות, שאני לא אבלבל אותם, שאני לא אבלבל אותם.
יש מטרה שהוגדרה, ואני נבחרתי לתפקיד מסוים, נבחרתי להיות השחקן בתפקיד הזה, אני לא הבמאי, לא המפיק. וזהו, שאני לא אבלבל את המוח.

עו"ד ניר: אני קופץ על הרגע שבו מוטי לוי נכנס, אחרי שאתה אומר שאתה החלטת לעזוב את החיים. אני רוצה שתתייחס בסדר, אני אגיד לך מה, אני אקריא לך אמירות לאיך אתה תופס את מוטי לוי.
כשאומר לך מוטי לוי "אני 8 חודשים חי אותך כמו שלא חייתי עם אף אובייקט, למה, כמו שלא חייתי עם אף אובייקט שלנו".
כן. ואז בהמשך אתה אומר, אתם למדתם אותי. איך אתה תופס את ניצב לוי? זה מפגש ראשוני ביניכם.

מיקי גנור: אז זה היה מופרעות כשאני מבין ש-8 חודשים הם בודקים, חוקרים, בודקים, חוקרים, בודקים. ומגיע מפקד היחידה, בשלב זה אני רואה את הכל מחוץ לכל פרופורציה, ואני חושב, אני לא זוכר מתי אני מבין ששוב פעם, שהעובדות לא רלוונטיות.
יש איזשהו מקום שאני אומר נדמה לי שעד לפני שעה, שעתיים, לא חשבתי לא יודע משהו כזה. כי זה, אני עדיין רוצה להאמין שאולי הוא הגיע בשביל לסיים את האונס הזה, לסיים את הטרפת הזאת. לא יודע איך לקרוא לזה.

עו"ד ניר: או-קיי.

מיקי גנור: ואני חשבתי שהוא מפקד היחידה באותו זמן, זה מה שהבנתי.

עו"ד ניר: טוב. עכשיו אתה אומר, "מאורע שטרם היה במדינת ישראל", אתה רואה? כן?
ואז אתה אומר ככה, "באמת יהיה, איך אתה או לא יודע, המערכת, המערכת, מעגנת כזה אירוע בוודאות של 100%, איך, איך התהליך שאתה רואה, איך התהליכים האלה עובדים, איך זה עובד בכלל אירוע כזה, תאר לי את אבני הדרך או איך זה לא".
לוי, "אני אתאר לך אבל אני אגיד לך, אתה אומר כי אני לא אני, אתה מבין שאין לי מושג ירוק". ואז הוא אומר לך לוי. "ברור, ברור, ברור, אבל אני אתה, אני מדבר איתך על אבנים, אני אדבר איתך על אבן מרכזית בעיניי שהיא הכי חשובה.
האבן המרכזית היא הביטחון שלך בי. הביטחון שלך, האמון שלך בשיח בינינו שתאמין בי". אתה שואל "ש"? לוי, "תאמין לי, תאמין לי". איך אתה מתייחס לזה?

מיקי גנור: בעצם זה תחילת תהליך ההדחה של נתי שמחוני. בצורה זאת או אחרת זה מה שקרה גם בהמשך שנתי שמחוני הודח בשפה פשוטה ע"י המשטרה. ופה אני גם מבין שאני צריך להתחיל להתחבר, אני חושב שפה אני כבר מבין את זה לגמרי, שאני חייב להתחבר לסיפור של דרוקר.
ז"א אם אני רוצה איכשהו לא לסיים את החיים אני חייב להתחבר לסיפור של דרוקר, כי הטרפת, הכל יימשך. האונס הזה, האיומים כל המסכת. איומים ואיומים ואיומים ואיומים.
אתה מאבד פרופורציות, אתה מאבד את השפיות. אדם שלא באה מעולמות התוכן האלה, הוא לא יודע שקיים כזה דבר, הוא לא מאמין שקיים כזה דבר. הוא כלום, הוא אפס, הוא כלום.

עו"ד ניר: מר גנור, תראה שבהמשך אתה אומר, בהמשך אותו קטע, "זה אירוע, אני לא מכיר אותך אבל מכבד אותך, מסתכל לך היטב בעיניים אבל אתה בטח מבין שמה שאתה מצפה ממני, אז ברור, ברור".
ואז אתה אומר, "אני לא יודע איך לתאר אפילו את האירוע הזה, כי גם אתה לא יודע לאן האירוע מגיע, גם אתה לא יודע ברגע זה לאן האירוע מגיע, עם כל המעקבים של ה-8 חודשים וכו', אתה לא יודע לאן האירוע מגיע, וזה אירוע שאתה בטח יודע שוב פעם, אני צריך לישון ואני כבר כמה ימים לא ישן.
אבל איך מעגנים או איך מוודאים או איך כזה מגה-מגה אירוע ויוצאים ממנו עם חצי דף כמו שצחקתי והגדרתי, איך עושים את זה".
קודם כל כשאתה אומר אתה בטח מבין שמה שאתה מצפה ממני. אתה יכול להסביר את זה?

גנור: אני מתחיל, אני מתחיל להמציא סיפורים עכשיו. עכשיו זה השלב יותר לפני, שאני מתחיל להמציא את הסיפורים בהתאם לנרטיבים שמצפים, כי אני מבין, אני נבחרתי תקראו לזה, איזה ביטוי שאתם רוצים, להיות התליין או תקראו לזה איך שאתם רוצים.
אני נבחרתי להיות התליין, אני נבחרתי לתפקיד, ואנחנו ביום הרביעי של החקירות.
אז אתה מבין, אתה מבין שאתה מתחיל לחשוב איך אני מספק את האינפורמציה, איך אני ממציא אינפורמציה, מחבר נקודות שלא מחוברות. להביא את זה לאן שהם רוצים.