עדותו של מיקי גנור במשפט הזוטא שלו בתיק הצוללות. פרק מס' 29 בסדרה 'תיק הצוללות, תיק תפירה'.

***

עו"ד ניר: בהמשך הוא (מוטי לוי) אומר לך שוב למטה, "זה המשפט הבא שבאתי להגיד לך, אני מבקש ממך, אני מבקש ממך רק דבר אחד לאורך כל הדרך שנעשה אותה ביחד, רק בקשה אחת ממך תסמוך עליי".
בהמשך, "תסמוך עליי, תסמוך עליי, תאמין לי ותאמין בי. זה הדבר היחידי שאני מבקש". אתה אומר, "אתה מבין איזה בקשה זו". צריך להיות זו? כן. "אתה מבין כמה היא כן, כן, כן".
אתה יכול להסביר שוב מה אתה מבין שהוא שוב פעם אומר לך? אני מבקש רק דבר אחד, תסמוך עליי, נעשה זה ביחד?

גנור: לדעתי מוטי עדיין חושש שאני אחזור לעצמי. מוטי חושש שאני אקח עו"ד, שאני אשאר עם, סליחה שאני אשאר עם נתי שמחוני. הוא חושב שאני פשוט אגיד, אני אתעשת בדקה האחרונה, אחרי הדקה האחרונה, אגיד סליחה אני לא משתתף במשחק הזה.
הוא הפחד הזה משודר מאוד-מאוד חזק, ולכן הוא חוזר על זה, לא יודע עשרות פעמים זה חוזר על עצמו הפחד שלו שאני אחזור לנתי ואני אגיד לו אנחנו לא בקיאק והתבלבלת.

עו"ד ניר: או-קיי.

גנור: הוא לא יודע שאני מרוסק כבר לגמרי, הוא לא מבין דרך אגב כשאני קורא את זה עכשיו כמובן, הוא לא מבין שאני מרוסק לגמרי, הוא לא מבין את זה.

עו"ד ניר: או-קיי. עכשיו תראה הייתה לך פגישה עם נתי, ואז אתה אומר לחוקרים ככה, הייתה הפסקה של שעה, אני מניח שאתה שם התייעצת, תכף גם נראה למה.
אנחנו עדיין ביום חמישי, אחרי אותו תמליל שכבר עברנו עליו, שאתה אומר שאתה רוצה לעזוב את החיים ומה שראינו. ואז אחרי שאתה מדבר עם מר שאטה על הילדים שלך, מוטי אומר, "בואי נלך לנתי". בסדר, ואז כתוב הערת המתמללת, "בהמשך חוקר מספר 6 והנחקר יוצאים מחדר החקירה, כעבור שעה חוקר מספר 2 והנחקר נכנסים". לכן אני כן מניח שהתייעצת עם עו"ד שמחוני.

גנור: או-קיי.

עו"ד ניר: ואז אתה אומר לשאטה כך, שטה אומר לך "בוא, בוא תשב רגע". ואז אתה אומר, "1, בעיקרון יש החלטה שהולכים על זה. 2, לא בטוח שנתי יתאים לי, אחרי מה שהוא אמר לי לא בטוח שהוא מתאים לאירוע, לנהל את האירוע".
ואז שאטה שואל, "כן"? ואז אתה אומר" "ולכן כאילו לי, לי יש בעיה". אתה יכול להסביר ככל שאתה זוכר מה עו"ד שמחוני אומר לך באותה היוועצות?

גנור: אני לא, אין לי שום זיכרון מהפגישה עם נתי ממש שום זיכרון אפס, מהפגישה עם נתי. אני רק יכול להניח, לשער לא יותר מזה, שהוא, שהייתי כל הזמן מכיר את כל העובדות, ראיות לאשורן.
אמר לי משהו בנושא שפשוט השתגעתי. אתה לא יכול להמשיך איתי, אני רק יכול לשער כי אני לא זוכר, לא זוכר את הפגישה. לא זוכר אותה ההיוועצות הזאת, כאילו האירוע הזה לא קיים. גם עכשיו שאומרים לי שהיה כזה אירוע, לא, לא זוכר כזה אירוע.

עו"ד ניר: אתה יכול להסביר רגע בבקשה, את העניין הזה עם עו"ד שמחוני שהוא ליווה אותך, זאת אומרת מה הבעייתיות כפי שאתה תפסת אותה? אני אומר באופן כללי.

גנור: נתי שמחוני הכיר את האמת.

בהמשך:

עו"ד ניר: באמצע אתה אומר, "אז ככה אני אלך על זה, זה אחד, חציתי את הרוביקון אמרתי ויכול להיות שהנעתי שנתי שמחוני לא מתאים לאירוע לנהל אותו בזווית שלי, הוא הלך עכשיו לחשוב ולראות, it's my bloody problem להגיד את זה ככה".
או-קיי. ככל שאתה זוכר אתה יכול להסביר למה אתה אומר שהוא לא מתאים?

גנור: את ההיוועצות עצמה אני לא זוכר.

השופטת חיימוביץ': לכן אמרתי לסנגור, שאני לא יודעת איך אנחנו מבססים מסקנה, למה הוא לא מתאים על היוועצות שלא זוכרים אותה.
זה מבחינת המשקל הראייתי אדוני, הוא יכול להגיד, אני לא חוסמת את הנאשם, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה אבל אדוני כעו"ד יודע איזה, מה אני יכולה לעשות עם זה אחר כך בהחלטה. עו"ד ניר.

עו"ד ניר: טוב. נתקדם. טוב, כאן יש, עו"ד שמחוני נכנס ואז יש, אני מקצר פשוט, עו"ד שמחוני נכנס, ואז יש מו"מ ביחד עם איתך ועו"ד שמחוני, כמדומני שהייתה שם עוה"ד אילנה מהמשרד של שמחוני, ומוטי וגם יואב תלם.

זכור לך האירוע הזה בזיכרון שלך?

גנור: לא, רק,

השופטת חיימוביץ': רק ממה,

גנור: בזמן אמת,

השופטת חיימוביץ': שראית, שראינו ביחד,

גנור: בזמן אמת, תראה, מה שקורה עם הזיכרון שלי, אני עד לזה גם בחיים שלי, שאני זוכר אירועים בדגימות.
יש אירוע שאני זוכר מצוין, יש אירוע שאני גם אומרים לי ואומרים לי אותו 100 פעם, לא זוכר את האירוע הזה. יש שרואים שאתה זוכר.

השופטת חיימוביץ': אז את האירוע הזה של, שעכשיו הסניגור שואל אתה לא זוכר אותו? שהתקיים הישיבה הזאת?

גנור: בזמן אמת, זאת אומרת לפני הריענון, לא.

השופטת חיימוביץ': לא. או-קיי.

גנור: לא זכרתי את האירוע.

השופטת חיימוביץ': כן.

עו"ד ניר: נתקדם,

עו"ד שמחוני שואל, "הוא יכול לישון פה כבר הלילה"? אתה רואה?

גנור: כן, הכוונה לישון בלהב.

עו"ד ניר: מוטי לוי, "פה לא, מה אין לנו פה". נתי שמחוני, "ישן כבר". מוטי ליו, "לא, לא". שמחוני, "לא". ואז מוטי לוי אומר, "לא, אני לא רוצה שהוא יישן כאן". שמחוני, "הם".
ואז אתה אומר, "תבוא לקראתי, אל תעשה לי את זה, אל תשלח אותי לשם זה מטורף". ואז שמחוני אומר, "אל תשלח אותו לשם".
אתה יכול להתייחס לזה? למה אתה מבקש את זה כבר במו"מ?

גנור: הנסיעות האלה לבתי המעצר בשעה לא שעה. אתה מגיע לאיזשהו בית מעצר שאתה כבר מזמן, אני לא יודע איך לקרוא לזה בית המעצר, בית הכלא, סיים את העבודה שלו.
סתם לדוגמה שאלת על תרופות, אז ברור שלא יודע האח או מי שצריך לתת תרופות כבר מזמן הלך הביתה. אין לך כלום. יש לך לפעמים איזה פרוסת לחם שאתה יכול לקבל ממישהו שנשאר, וברור שאין מיטה, אין מזרון, אולי יש, אולי אין. יש מגבת, אין מגבת, יש מגבת מלוכלכת. אתה מוצא את עצמך בעצם, וכמובן התא, אני לא זוכר כבר שוב פעם זה מתערבב, הוא מואר כל הלילה, צועקים אחד על השני.

השופטת חיימוביץ': אני חושבת שכבר היינו בזה. אז בשום פנים ואופן לא רצית ללכת לישון בבית המעצר.

גנור: פחד אלוהים.

השופטת חיימוביץ': זאת הסיבה שהבאת,

גנור: זה גם לדעתי אחרי זה, שמו אותי, החשש שאני אתאבד, שמו אותי בכלוב כזה סגור שבהמשך או לפני, אני כבר לא זוכר מתי זה היה, אבל היה לילה או 2 ששמו אותי במין כלוב סגור כזה, שאני לא אסיים את החיים.

עו"ד ניר: טוב.

גנור: צריכים עד מדינה.