לאורך כל דיוני משפט נתניהו חשבתי, ואני עדיין חושב, ששופטי נתניהו מתנהלים במקצועיות ובסך הכל מנהלים את המשפט בצורה טובה, למרות שהם רכים מדי עם הפרקליטות ולא מביעים דעה ערכית על מה שהם נחשפים.

לטעמי, בהחלטה אתמול לדחות את בקשת נתניהו לדחיית עדותו הם טעו. והטעות הזו, להערכתי, נולדה מהלחץ והאיומים האדירים שמופעלים עליהם בתקשורת על ידי הפרוקסיס של הפרקליטות.

***

מאז שהשופטים "העזו" להמליץ לפרקליטות לסגת מסעיף השוחד בתיק 4000, ועוד לפני זה, הם נתונים תחת קמפיין הכפשה ברוטלי שמנהלת הפרקליטות: שהם מנהלים רע את המשפט, שהם חלשים, שהם מקבלים כל גחמה של נתניהו ופרקליטיו, שהם מאפשרים חקירות ארוכות של הסניגורים ועוד ועוד – והכל במילים קשות מאוד.

זה לא היה מפליא אתמול לראות שכל חבורת הפרוקסים של הפרקליטות הופיעה לדיון, למרות שהיא לא מסקרת את המשפט באופן שוטף ומתעלמת מעבריינות הפרקליטות שנחשפה במהלך הדיונים. הנוכחות הזו ביום פקודה נועדה ללחוץ על השופטים.

וזו הייתה טעות גם מהבחינה המהותית: במהלך 2023 השופטים ביטלו את הדיונים לחודש ימים, כי שניים מהשופטים יצאו לחודש שבתון.
השופטים אישרו שוב ושוב לפרקליטות לדחות ולבטל דיונים כיוון שלא הספיקו להכין עדים והשיא היה במריחת הדיונים כתוצאה מהסתרת תכתובות של אילן ישועה.
ופתאום, כשראש הממשלה מבקש לדחות עדותו בעת מלחמה, זה בלתי אפשרי. תמוה מאוד.

מה הלאה?

לנתניהו יש אפשרות לבקש מבית המשפט, כך על פי חוק, לשנות את סדר העדים ולא להעיד ראשון. נחכה ונראה אם פרקליטיו יבקשו זאת.

מה שעוד עולה מהחלטת השופטים, שהם לא השתכנעו, לעת עתה, מהתשתית שהונחה להם בנוגע לאבטחה סביב נתניהו במהלך עדותו ושהעדות תתקיים, שוב בינתיים, בביהמ"ש המחוזי בירושלים.

כלומר, הכל עכשיו תלוי בהערכות של השב"כ בנוגע לתקינות האולם בירושלים מבחינת אבטחה.
אם אכן יאושר (למרות פרסומים שלא היא), נותרה עוד תהייה: האם נתניהו יעיד במשך שלושה ימים רצוף בכל שבוע, 7 שעות בכל יום ברוטו.
נראה לי שזה לא ריאלי במציאות הנוכחית אבל לאור החלטת השופטים הכל אפשרי.

בכל מקרה, מי שמשלה את עצמו שהפרקליטות תוכיח את אשמתו של נתניהו דרך פרשת ההגנה, לאחר שלא הצליחה לעשות זאת בכל פרשת התביעה – אני מציע לא להשלות את עצמו.

נתניהו יעשה קרקס מליאת בן ארי, יהודית תירוש ואלון גילדין. הם עוד יצטערו שביקשו שיעיד כמה שיותר מוקדם.

הנה הדברים שנאמרו אתמול בדיון

עו״ד עמית חדד היה הראשון לטעון:

אנחנו הגשנו בקשה לבית משפט בסיטואציה של מאמץ עליון. אנו צוות הגנה מאוד מצומצם ולמדינה יש עשרות עו"ד. עשינו מאמצים עליונים בלילה, אמצע הלילה, סופי שבוע, מוצ״ש ושעות שהן לא שעות, לעשות הכל הכל במחירים אישיים יוצאי דופן כדי לנסות ולהגיע לתאריך היעד שנקבע.

אתם קבעתם שהמועד שייקבע הוא על בסיס הסעד הנכון שהיה אז, ואז היו אין סוף התפתחויות ושינויים וכשהגשנו הבקשה התלבטנו איך להגיש.
אנו שאלנו עצמנו כמה זמן נבקש. לקחנו את לוח השנה הסתכלנו על שבועות ולא יכולנו לפגוש את רוה״מ, היו פגישות שהתבטלו. יצאנו לדרך וחזרנו. מגיעים ואין פגישה.
בסוף צרכי המדינה גדולים מבחינתי ומבחינת רוה״מ עדיפים על צרכי בנימין נתניהו. אם צריך להתכונן אז עניינים אחרים קודמים יזה מה שמצופה ממנו וזה מה שהוא מצפה מעצמו וזו הציפייה שלנו. צרכי המדינה לפני צרכיו.

כל רגע שיש לו, אחד מאיתנו עוזב הכל ומגיע באמת בשעות לא שעות. שתיים לפנות בוקר. עוד שעה עוד כמה דפים ולעשות איתו.

הלכנו והסתכלנו על שבועות בלוח שנה, ביקשנו בקשה מדודה. לא ביקשנו 5 חודשים כדי לקבל חודשיים. החלטנו לבוא הכי מדויק שיכולים.

הגשנו בקשה שהיו שהתפלאו שביקשנו, בקשה כל כך מצומצמת כי רצינו לבוא לבית משפט עם מה שחסר לנו. מה שהיה חסר לנו. דברים שלא תלויים באף אחד כזה או אחר. הגשנו בקשה מאוד מדודה, מאוד מצומצמת. לא משהו שמשנה דרמטית את הזמנים ולא מעכב מהותית את המשפט משהו שהוא מינימום שבמינימום.

אם ב-11 בלילה יש זמן לרוה״מ הולכים ואז יש אירוע אחר וחוזרים שוב. יש גם שאי אפשר. גם לא מתיימרים לצאת לדרכים. זה חלק קטן.
יש עוד אירועים נוספים שגם מיידעים. לכן הגשנו בקשה זו בדחילו ורחימו. קיבלנו תגובת המדינה. אני לא מחשיב עצמי אדם תמים אבל הופתעתי, זו אכזבה בסוף להבין את הטענה של שוויון בפני החוק, או ככל שאר הנאשמים, אינטרס ציבורי עליון, כאילו הבקשה הצנומה שלנו זו בקשה שמישהו אחר לא היה מקבל.

אם רוה״מ היה מילואימניק בכל תפקיד, היה מקבל אותה בלי צל של ספק. אין אף אחד שהיה מתעלם מאירוע כזה.
רוה"מ מנהל המלחמה כולה, יש שבועות שאי אפשר לשבת איתו אז מתעלמים? זה לא הנחת סלב אז מה זה החמרת סלב?

התביעה ממשיכה כאילו כלום לא קורה. כאילו בית משפט לא אמר את שלו פעם אחר פעם. התביעה ממשיכה, ציפיתי לקבל תשובה של "מסכימים לבקשה" לא פחות. אם לא כולה אז ברובה. זו תביעה שחפצה בבירור האמת.

לא רוצה שאדם יגיע למשפטו בתיק מורכב כפי שהיא טוענת, אז יגיע אדם שלא בקיא בחומר ובמקרה זה רוה״מ שהוא מנהל המלחמה.
לא ביקשנו משהו יוצא דופן אלא אלמנטרי בכל עולם אחר של ביהמ״ש, בקשה כזו היתה מתקבלת אצל התביעה בלי לפקפק.

‏האם יש משהו קדוש במועד זה? בית משפט קבע שהמועד נקבע בגלל שיקולים שהיו אז. אם יהיה שינוי נסיבות אפשר יהיה להגיע.

אנו מצטרפים להחלטה. רוה״מ החליט שצרכי המדינה גוברים בהרבה על שלו. אנו מצטרפים, אנו מתבטלים אל מול הצרכים.
מה ביקשנו? רוצה התביעה לקדם הליכים. הם לא באמת רוצים לקצר. רוצים את רוה״מ על הדוכן. מה חושבים שיהיה פה? מה יקרה? אנו באנו לפה עם הבקשה המינימלית ביותר בפני בית משפט. לא עשינו בדרך שנהוג לבקש יותר כדי לקבל מאה. ביקשנו יום על יום. אולי אפילו פחות מזה.

‏השופט משה בר-עם שואל "מה יקרה בפברואר?" ועו"ד חדד משיב:

איני יודע. אבל האם אדוני זו השאלה? אם תתפתח עוד מלחמה או עוד אירוע, אז מה המדינה לעזאזל העיקר שיהיה בבית משפט?
מהו סדר העדיפויות ומהו השיבוש? זה הערך העליון? לא רוצים רוה״מ בתוך המלחמה? אני לא מבין.

הוכחנו כולנו, לא רק אני כל צוות ההגנה, גם אלה שלא היו בצוות ההגנה. עשינו לילות כימים, כל מאמץ. לא דחינו דחיות אם היו דחיות זה בגלל אילן ישועה, התביעה ביקשה שבועות ארוכים לדחות ולא היה אינטרס עליון שיתקדם, זה הזמן שלה.
אבל שאנו מבקשים בקשות אלמנטריות להגיע לדיון מוכנים אי אפשר להקל בזה ראש. ההגנה עובדת מסביב השעון להכין את החקירות. לתביעה יש כוח אדם אין סופי, אצלנו יש 3 אנשים.

מבינים שיש לחץ ציבורי, כל מיני אמירות שגויות, מכוערות כדי להלך אימים על בית המשפט (מתכוון לפרוקסיס של הפרקליטות).
לא היה הליך שנוהל במקצועיות ויעילות כמו ההליך זה. אני רואה מה קורה במקומות אחרים. שוויון בפני החוק? ביטולים משני הצדדים. מי מקיים 3 פעמים בשבוע באותו הליך אם אין עצורים. מי שמע על תיק כזה? ועוד ביקורת ועוד ביקורת".

אחרי חדד טען עו"ד ז'ק חן, פרקליטם של שאול ואיריס אלוביץ' ומתח ביקורת חריפה על הפרקליטות:

אנו נמצאים בין הפטיש לסדן, כי מצד אחד אנו באותו אישום ביחד עם נתניהו וכאשר אומר שהוא לא מוכן הדבר יכול לפגוע גם נגדנו. מצד שני עינויי דין של הלקוחות שלי הוא עצום. אי אפשר להתעלם מזה?

הגשתי בקשה בין היתר בגלל התמשכות הליכים. התביעה כבר הגיבה. בעניין איריס אלוביץ… אינטרס ציבורי, אגב שיוויון בפני החוק.
אני מדבר בבקשה לא בסיסמאות אלא יישום בפועל. זה עיקרה של הבקשה. אז בתווך הזה שבין האינטרס המיידי של הלקוחות שלי לקדם המשפט כמה שיותר מהר לבין הגנה ראויה, לשנות עדי הגנה כי בעיני אחרים הגיליוטינה בכיכר העיר מחלידה, בלית ברירה וצער גדול אין מה לעשות.

צריך לראות מה אפשר לעשות כדי לקדם המשפט.

‏כבר לפני שנתיים, בהסכמת נאשם 1, הצענו גישור. בית המשפט המליץ המלצה חמה לשקול ברצינות את הצעת ההגנה.
הייתה לנו הצעה – נזרקה. לא מתוך חולשה. אלא בנסיבות הבקשה והתגובה לעכשיו. היד המושטת לא נענתה. חזרנו על אותם השיקולים מתוך אחריות ואז זה שוב נזרק.

‏ביהמ״ש אמר לגבי חובה של פרקליטות לשקול מחדש אישום השוחד בשלהי פרשת התביעה, שמע בפירוט רב מה נותר עד סוף פרשת התביעה ואז באה המלצה במהירות מסחררת.
שמענו תשובה שלא נעצור אלא נגביר הקצב. בסוף פרשת התביעה.
לכן התשובה היא – מבקש מביהמ״ש כאשר שוקל הבקשה לא ללכת שולל אחרי כותרות של שוויון בפני החוק, אינטרס ציבורי וכו' משום שמציאות מוכיחה שזה בגדר להתנהלות המאשימה. זה לא פרסונלי, אולי בגלל לחצים חיצוניים. אלא כותרות ולא עולם המעשה.

אני צריך לשקול ואני במלחציים, מצד אחד הגנה ראויה ולא לדחות לנאשם 1 שהגנתו לא אומרת "לא הוצע לי שוחד מעולם לא נתתי לא הצעתי לא רמזתי ולא חיברתי שוחד", אז לבוא ולהגיד 'תבוא לא מוכן' כשהוא אומר 'אני לא מוכן' אני לא מסוגל. זה צריך להבין את עינוי הדין.

אין לי מה לומר בנסיבות אלה באיזון זה אל מול הבקשה של מר נתניהו. ביחס לאינטרס הציבורי לקידום המשפט, אני שב פונה ומפציר לייעוץ המשפטי לממשלה – אחד – תבחן ברצינות ראויה את הצעת בית משפט לחזור בה מאישום השוחד.
זה יחסוך לנו. ישרת אינטרס ציבורי ראשון במעלה. לשקול גם הצעתנו משכבר ויש זמן, היה זמן, חזרתי על ההצעה ולא קיבלנו טלפון חזרה לשקול גישור. זה יקצר המשפט. ישרת האינטרס הציבורי.

ואחרונה הייתה יהודית תירוש שהחלטה על דעת עצמה שנתניהו מוכן לעדות (איך היא יודעת?)

רק אגיד שבית המשפט שקל השיקול והתחשב בו במלחמה, זו מלחמה, ביהמ״ש הביא זאת בחשבו.
נתנו 5 חודשים להיערך לפרשת ההגנה. אנו גם שומעים את חברי שגם לא יכול להתחייב מה יהיה בעוד 10 שבועות. לא חושבים שניתן לנאשם להכתיב לוחות זמנים במשפט ובעדות במיוחד שאין לדעת מה יהיה בעוד 10 שבועות.

‏לכן אני חושבת ששמענו לאורך כל הדרך מחברי שיש יכולת ורצון להיערך רוה״מ בזמן מלחמה. היינו שם ביולי. עם מפונים צפון ודרום ולחימה עצימה בעזה. אנו גם עכשיו כך. לא יודעים איפה נהיה בעוד 10 שבועות.
אנו סבורים שצריך לעמוד בזמני בית משפט שהנאשם יגיעו ערוך ומוכן זה אינטרס של כולנו.

אני לא מעלה על דעתי שהנאשם לא ערוך להגנתו כי אחרת חברי האחראי לא היה מגיש הבקשה ולא היינו פה שבועיים לפני 2/12 שלא יודע מה בית משפט יחליט.

‏רוה״מ ערוך למשפט. אחרת חברי לא היה מגיש 3 שבועות לפני, קיבלנו החלטה ונערכנו.