קוראים רבים שואלים אותי מה קורה בתיק הצוללות. ובכן, העובדה שהפרקליטות עושה מאמץ אדיר לקבור את מעלליה בתיק ולקבור גם את הסיקור התקשורתי (זה קל, יש לה משת"פים בתקשורת שנטשו את הסיקור לחלוטין בהוראת הפרקליטות) רק ממחישה שקורה שם דבר מהותי, בדיוק כמו תיקי האלפים: אין תיק ועדי התביעה הופכים האחד אחר השני לעדי הגנה מצויינים.
***
אז ככה: דיוני המשפט "נתקעו" למשך כחודש בגלל מחלתם של סניגורי גנור, שבמקביל ביקשו להשתחרר מהייצוג כיוון שגנור לא שילם את שכר טרחתם.
הדיונים חודשו השבוע עם עדותו של יעקב הדס, לשעבר שגריר ישראל בגרמניה.
כיוון שעדותו התקיימה ביום הדיון בתיק התפור נגדי – אדווח על העדות כשיגיע הפרוטוקול הרשמי של עדותו.
יש אווירה
קרוב לארבע שנים מיום הגשת כתב האישום (מאי 2021), התנהל משפט זוטא, העידו כ-10 עדי תביעה, מתוך יותר מ-300, והמשפט רחוק מאוד-מאוד מסיומו.
האם שמעתם את הפרקליטות מקוננת על הקצב של המשפט, על האינטרס הציבורי ועל ייעול הליכים?
ממש לא, מצידה שהמשפט יימשך לנצח וייעלם לחלוטין מהשיח התקשורתי כדי לא לחשוף איך התיק נתפר בתחילה למידותיו של נתניהו ולאחר שהתפירה הזו נכשלה, היא נתפרה למידותם של מקורביו.
הבריחה של שופרות הפרקליטות מהתיק היא מעילה ציבורית: הרי לבד מהכותרת שליוותה את התיק כ"פרשה הביטחונית החמורה ביותר מאז קודם המדינה" יש בה את כל המרכיבים ל"סיפור עיתונאי" – דמויות מפתח בסקטור הביטחוני כמו נתניהו, אהוד ברק, אלופים בדימוס, שגרירים לשעבר ועוד – וכמובן "עיתונאים" המעורבים עד צוואר בפרשה הזו כמו רביב דרוקר, בן כספית ורונן ברגמן.
למעשה, העד המרכזי כבר העיד – שייקה ברקת. ליבת התיק הייתה הרי שברקת "הודח" כנציג המספנה הגרמנית לטובת מיקי גנור והאחרון שיחד גורמים המקורבים לנתניהו כדי לקדם העסקאות (כשהחשד היה בהתחלה שהוא שיחד את נתניהו באמצעות מקורבו ובן משפחתו עו"ד דוד שמרון).
המבוכה הגדולה הייתה בעדות ההזויה של ברקת בן ה-90, עדות מבולבלת מאוד (אפשר שבכוונה) בה ברקת הודה שלא הודח לטובת גנור, ונחשף שהוא היה הטיפוס הבעייתי בכל הסיפור הזה.
ברקת קיבל מאות מיליוני שקלים בעמלות, הסתבך בניגוד עניינים מול המספנה (ייצג במקביל ספק שלה) ובחשדות על העלמות מס חמורות.
כלומר, האיש שרביב דרוקר ובן כספית שיווקו אותו כ"גיבור" ישראל, שהרבה לדבר שכסף ממש לא מעניינו, העד המרכזי של הפרקליטות – התגלה כטיפוס מפוקפק ולא ממש אמין.
אחריו הגיעו כאמור מספר עדים שסיפקו בעיקר אווירה, שברי מידע, סברות – אבל שום ראיות למה שנטען בכתב האישום.
אין תיק
כשאני מזקק את כל מה שקרה עכשיו אפשר לאמר כך: התיק נבנה אך ורק על הבל פיו של גנור, בדומה בדיוק להבל פיהם של עדי תביעה בתיקי האלפים.
אין ממש ראיות, יש בעיקר אווירה, ואחד מעורכי דינו לשעבר של גנור אמר זאת במפורש. התיק התבסס אך ורק על גנור, בלעדיו אין ולא היה לפרקליטות תיק.
מכיוון שגנור חזר בו מהודאותיו ואמר שכולן שקריות, הפרקליטות נותרה למעשה בלי תיק עם טענה בסיסית אחת ויחידה: גנור אמר אמת בהודאותיו במשטרה והחזרה בהן היא שקרית.
כלומר, גנור שאמר אמת בעבר, לא אומר אמת עכשיו – וזה למרות שגנור גולל במשפט הזוטא איך התעללו בו ובבני משפחתו ואיך המציא עלילות כדי להפוך לעד מדינה.
הבעייה היא שלבד מהטענה הזו של הפרקליטות אין משהו אחר – לא ראיות ולא עדי תביעה שתומכים בכתב האישום. נהפוך הוא, עדים רק מחזקים שאין תיק.
לכן, מה שאנחנו רואים עכשיו זה מצעד עדים חסר ערך ראייתי אבל בעל ערך גדול תקשורתי, כיוון שהוא שופך אור על מצעד האינטרסים ומצעד האינטרסנטים שרצו בתפירת תיק הצוללות.
אני מניח שבאיזשהו שלב הפרקליטות תיסוג מרוב העדים (למשל, אהוד ברק, בוגי יעלון ועוד), בדיוק כמו בתיקי האלפים, מהטעם הפשוט: כל עד תביעה רק גורם לה יותר נזק.
מתי יסתיים התיק? בקצב הנוכחי, עוד שנים ארוכות.
