אם יש משהו שהשופט יצחק עמית הוכיח (שוב) השבוע – זה שהוא לא ראוי לאמון הציבור ולכן לא ראוי לכהן כנשיא עליון.
***
עצם ההתעקשות שלו עצמו על מינויו בלי שום בדיקה של הטענות שעולות נגדו השכם והערב – איננה מתחברת לאמון ציבורי שמערכת המשפט כה זקוקה לו.
ניחא דעתי ודעת רבים אחרים, אבל כדאי שעמית יקשיב לדבריו של השופט בדימוס היום בתוכניתי ב"גלי ישראל".
פינשטין חושף מכתב שכתב חיים כהן ז"ל, ענק משפטי (ואני מרשה לעצמי לאמר שעמית לא מגיע לקרסוליו), המישנה לנשיא העליון שכיהן גם כשר המשפטים, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה:
"מסורת יהודית עתיק יומין שאין ממנים אדם ש'מרננים' אחריו לכל משרה שיפוטית. מינוי שופט, אין צורך בהוכחה והרשעה, וחזקת החפות מפשע אינה מועילה: המניעה היא שבזאת שהשמועות הרעות מתפשטות מהר ומכות שרשים, בצדק או שלא בצדק, יש בהן כדי לחתור מלכתחילה תחת לאמון אשר הציבור חייב לרחוש לשופט".
הציטוטים המדהימים הם מתוך הספר משפט, יצרים ופוליטיקה שכתב נתן ברון ואין צורך להכביר עליהם מילים.
הבעיה היא שהשופט עמית מתקשה להפנים שמרבית הציבור כבר אינו רוחש לו אמון. התשובות המפותלות, ההסברים המגומגמים, המסרים שאני ואפסי עוד – כל אלה רק החריפו את משבר האמון החריף ממילא.
זאת ואף זאת, חלופת המכתבים בין עמית לשר המשפטים יריב לוין חשפה את דמותו של עמית: יהיר, מפיץ קונספירציות ובטוח שהוא מעל לכל ביקורת.
עמית טען שהביקורת נגדו מערערת את אמון הציבור במערכת המשפט ומקורה בקמפיין מתוזמר.
סליחה?! המשמעות החמורה מאוד והאנטי דמוקרטית של דברי עמית היא, שהוא רואה בעצמו חסין מכל ביקורת כיוון שהיא פוגעת לשיטתו באמון הציבור ולכן צריך "לוותר" עליה מראש.
זו תפיסה מעוותת של דיקטטור משפטי – והוא זה שאמור לעמוד במערכת המשפט!
גם הקביעה החד משמעית שמדובר בקמפיין מתוזמר נגדו – ללא הבאת שום ראיות או הסבר מניח את הדעת – היא דוגמא מצויינת למזג שיפוטי מעוות אצל נשיא העליון המיועד.
איך שופט יכול לקבוע מסמרות בלי ראיות? זה בלתי נתפס!
אני מניח שעמית ייבחר בסופו של דבר לנשיא העליון והלוואי ואתבדה. אבל עצם בחירתו, דרך הבחירה הכוחנית והיהירה, ביטול הטענות נגדו בלי שום בדיקה ראויה (שהוא היה מורה לקיימה מיד אצל אחרים) – היא עוד נדבך במשבר האמון המחריף עם הציבור.
עמית בפרט ובית המשפט העליון בכלל איבד את שאריות האמון שעוד נותרו ובלי אמון קשה מאוד לקיים מערכת משפט בריאה.
השופט בדימוס פינשטין קרא בתוכניתי לשר לוין לא לקיים את הוועדה למינוי שופטים ביום ראשון, שאמורה לבחור בעמית לנשיא העליון.
כששאלתי אותו האם הוא מציע להפר צו של בג"ץ, הוא אמר:
"אז מה, מדובר בשינוי נסיבות שמחייב זאת, מה גם שבג"ץ פעל בחוסר סמכות".
פינשטיין צודק כהרגלו, אבל גם אם המינוי יתעכב, המערכת ועמית לא יוותרו להערכתי.
אבל אני חושב שהגענו לקו פרשת המים במאבק באליטות ובהגמוניות בעיני עצמן. הן אולי תנצחנה הפעם אבל שכרן ייצא בהפסדן.
שימו לב איך פעם אחר פעם נחשף הקשר בין ההון לשלטון הדיקטטורה של מערכת המשפט. הפרשיות שלי ליאת בן ארי ויצחק עמית חשפו גם את הכוח הכלכלי העצום של האליטות בעיני עצמן.
לליאת בן ארי היו מספר נכסים, היא השיגה עוד נכס בראש העין בקומבינה; ליצחק עמית יש נכסים בירושה ואח בנבחרת הדירקטורים.
זה ההון יחד עם שלטון הדיקטטורה. וזה בדיוק הכוח הכלכלי המיוחד שהם רוצים לשמר. קשרים וקשרים וקשרים שמולידים נכסים ונכסים ונכסים ועושר רב.
הכל זה כסף. ואת זה הדיקטטורה רוצה לשמר.
