הפרוטוקולים מדברים: עדותו של יעקב הדס, לשעבר שגריר ישראל בגרמניה, הייתה דרמטית במיוחד.

***

בחקירתו הנגדית על ידי עו"ד ז'ק חן, פרקליטו של אבריאל בר יוסף, סיפר הדס על ההתנהלות הפסולה של משרד הביטחון במכרז כלי השיט (תקופת בוגי יעלון) ואף הדביק לה את המילה שחיתות.

כמו כן, כפי שהבאתי השבוע, הדס אישר שמנדלבליט שלח בזמנו מכתב לגרמנים שעסקאות הצוללות וכלי השיט אינן נגועות בפגיעה בטוהר המידות, דבר שמעורר תהיות על החקירות בתיק הצוללות בכלל ועל החשדות שהועלו נגד נתניהו בפרט.

הנה עיקרי עדותו של הדס מהפרוטוקול הרשמי: על המקלות בגלגלים ששם משרד הביטחון לעסקת הספינות עם הגרמנים.

עו"ד חן: תתקן אותי אם אני טועה, בעדות שלך אתה אמרת, דיברת, שמצד אחד שולחים אותך ואת הגורמים מישראל למשימה בהתאם להחלטת הממשלה, זה אנחנו יודעים היום. ומצד שני, יש כל מיני גורמים מתערבים שמכניסים מקלות בגלגלים, נכון?

הדס: כן.

עו"ד חן: ולכן החשיבות שיהיה גורם אחד שמנהל את המשא-ומתן, כדי שלא נתבזה מול הגרמנים כפי שהוא אומר, ויהיו גורמים אחרים שתוקעים מקלות בגלגלים, נכון?

הדס: כן.

עו"ד חן: ואתה חווית את תקיעת המקלות בגלגלים ע"י גורמים ממשרד הביטחון, כך העדת. נכון?

הדס: כן אבל לא רק אני, כי אם אני יכול להסכים עם מה שאני אמרתי, זה שכמה ימים אחרי זה, כשיוסי כהן היה בגרמניה ונפגש עם הויזגן (מהצד הגרמני) והייתה להם שיחה קטנה ב-4 עיניים, הוא סיפר לי שגם הויזגן אמר לו 'בוא נהיה אנחנו, בינינו ננהל את המשא-ומתן', כי גם אליו פונים כל מיני גורמים ממשרד הביטחון. זה מופיע ברישומים שלי.

בהמשך:

עו"ד חן: עכשיו לפי מה שאתה רושם כאן, "על אף ההסכמות עם הגרמנים והנכונות שלהם לתת הנחה, משרד הביטחון מעוניין לצאת למכרז בין-לאומי, בעוד חיל הים רוצה רק תוצרת גרמנית". כן?

הדס: כן.

עו"ד חן: איך זה מסתדר לך עם המשימה ומה שנאמר לך מהארץ לגבי קידום העסקה מול הגרמנים?

הדס: זה לא מסתדר. אבל אני גם לא נפלתי מהכיסא.

עו"ד חן: לא נפלת מהכיסא כי אתה הכרת את המאמצים לתקוע מקלות בגלגלים, לשונך, נכון? של משרד הביטחון.

הדס: כן.

עו"ד חן: אבל איך הסברת את זה לעצמך? הרי אתה איש שעוסק מטעם מדינת ישראל על פי ההחלטות של הגופים המוסמכים, בקידום המגעים עם הגרמנים והמשא-ומתן עם הגרמנים, אתה דיברת על החשיבות של זה, דיברת על יחסי החוץ, דיברת על האמינות ודיברת גם על הצורך האסטרטגי. ותוקעים לך מקלות בגלגלים. איך אתה מסביר את זה לעצמך?

הדס: אני לצערי, זה הניסיון שלי, וזה ה-STORY OF MY LIFE על החיים שלנו במשרד החוץ. זו השיטה הישראלית.
עכשיו אני מה שמעניין אותי זה דבר אחד. אני קיבלתי הנחיה, אני צריך לממש את ההנחיה הזאת, ובמקביל לוודא שאין נזקים שנגרמים למדינת ישראל, ובמקרה הספציפי הזה ליחסיה עם גרמניה. זה מה שאני צריך לעשות עכשיו וככה אני עובד.
אני יחידת קצה, מה שאני יודע על מה שנעשה בארץ זה ממה שטורחים לספר או לפעמים גם ליידע. ולפי זה אני פועל, אבל מה שאותי מעניין זה הדבר הזה. אני קיבלתי משימה, והמשימה כבר דיברנו על זה, מעוגנת. אני צריך להביא, לקדם את הנושא הזה, ואני יש לי גם את המשימה שלי שאף אחד לא אמר לי אבל זה המשימה שאני חייב לעשות, וזה להגן על היחסים בין שתי המדינות.

בהמשך:

עו"ד חן: בוודאי שאתה יודע את זה, משום שהדבר הזה יצר לך בעיה. זה העמיד את ישראל, ככה אתה אומר בהודעה שלך, במצב מביך ביותר מול הגרמנים, נכון? (ההחלטה של משרד הביטחון לצאת למכרז למרות החלטת קבינט לסגור עם הגרמנים)

הדס: נכון.

עו"ד חן: הסבר.

העד, מר הדס: אתה בא, מבקש לסכם שבוא תיתן לי לסגור על מחיר. עכשיו, גם זה כמו שגם מוזכר הבוקר, זה אמור להיכרך בכל מיני דברים אחרים, שתעשה איזשהו PACKAGE DEAL, ומבחינת הגרמנים, שוב, הם אנשים בקטע של ישראל, בוא נגיד ככה שהפוליטיקה שנהוגה בעולם היא לא תמיד רלוונטית, בטח לא כשמדובר בקנצלרית ובשר החוץ, יש את המחויבות וישראל לוקחים אותה ברצינות, והתנהלות ייחודית.
והמאבקים כדי לממש את המדיניות הזאת נהיים יותר ויותר קשים ככל שעובר הזמן, ואתה צריך את כל הארגומנטים האפשריים שיש לך כדי שאף אחד לא ישאל, כדי להחליק את הדברים ולהעביר את זה בפרוצדורה החוקתית הנדרשת, בלי לזעזע את ספינת הקואליציה או את הספינה המפלגתית. כלומר, לוקחים פה הרבה מאוד סיכונים והקנצלרית מחויבת, זה עניין, אצל האנשים האלה זה בוער להם בעצמות.
אז אתה מסתכן, ואתה עושה, ואתה עושה, ואחר כך כאשר לכאורה יצא כזה דבר, וזה מתפרסם, כי הרי מכרז, התכלית של מכרז זה שהוא מתפרסם, זה לא מכרז סודי.
אז אני לא מייצג את הגרמנים, אבל אתה יודע, לפעמים לא נעים להיות שאתה רואה את הדברים האלה, ואני אומר את זה בצורה כללית. אני לא רוצה להיכנס לפירוט מטעמים מובנים, הם מרגישים את עצמם מאוד מושפלים, וזה גם מגיע לרמה האישית.

בהמשך:

הדס: תראו, היחסים שלנו עם גרמניה הם יחסים ייחודיים בגלל העבר. במסגרת הזאת, הם עושים בשבילנו ונותנים לנו דברים שבדרך כלל לא עושים ולא נותנים.
הבעיה היא שככל שהזמן עובר והדורות מתחלפים, המחויבות פוחתת. ולכן עסקה כזאת או עסקה אחרת שהן עסקאות לטווח ארוך, זה לא שאתה הולך לקנות אוטו בחנות ובזה זה נגמר עד תקופת האחריות.
זה באמת מקבע את היחסים בין שתי המדינות ומעמיד אותם ברמה האסטרטגית והאינטימית הגבוהה ביותר לעוד שנות דור. כן, אין מה לעשות, וזה חשוב לנו מכל הסיבות האפשריות.

בהמשך:

עו"ד חן: למיטב התרשמותך וידיעתך כמי שעסק בזה. עכשיו תספר מה המשמעות של להחזיר הגלגל לאחור, למרות אותו סיכום של 27.5% הנחה וכולי שדיברנו כבר ולא נחזור.

הדס: אני חושב שמה שאמרתי לפני 20 דקות בחזקת מינוס 7. כלומר, זה פשוט לא יעלה על הדעת איך אנחנו נראים כאשר אנחנו ישבנו וסגרנו, עכשיו זה כבר לא שיחות טלפון, זה לא על בערך.
זה שני השרים הרלוונטיים ישבו וסגרו, יש את ברכת ראש הממשלה, יש את ברכת הקנצלרית, וההנחיה היא ללכת, לגשת לעבודה, לסגור את מה שצריך לסגור, ופתאום מתברר שלא. שבעצם מאחורי הקלעים לכאורה הדברים ממשיכים להתנהל כמו שהתנהלו קודם.

בהמשך:

עו"ד חן: משום שמיד בהמשך אתה בא ואתה אומר, "באותו זמן שמשרד הביטחון גרר רגליים ולדחות את הקץ, או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. דוגמאות ספציפיות זה למשל שבאיזשהו שלב משרד ההגנה הגרמני בקיץ 2014 עבר לתקשר מולנו, מול הסגן שלי, ולא מול משרד הביטחון. כי הייתה להם הרגשה מוזרה שמישהו שם לא פועל כמו שצריך לפעול במצב כזה.
והדוגמה השנייה זה שאחרי שהכל נסגר, חודש לפני החתימה", זה כבר בשלב יותר מאוחר, נגיע אליו, "נכנס הסגן שלי אבי ניר, ואומר לי, אני לא זוכר האם זה היה טלפון או פגישה בלשכת הקנצלרית, ושאלו אותו בשם הקנצלרית האם אנחנו עוד פעם משחקים במשחקים או הולכים לקנות את הספינות, כי ראש משלחת משרד הביטחון דב לוטם הסתובב שם ואמר 'חכו, חכו. אל תמהרו, זה עוד לא סגור', וזה עיצבן אותה", את הקנצלרית. אתה מאשר את הדברים?

הדס: כן, אני מאשר שזה מה שנאמר לאבי ניר, זה מה שהוא סיפר לי. אני יכול להניח שבהנחה שהדברים האלה הם אמיתיים, היא מאוד התעצבנה בלשון דיפלומטית.

בהמשך:

הדס: החידוש היחיד הוא שזה מה שהוא אומר, אבל ברור, כי מי שעוסק בזה יש הנחיה, יש פעולות שננקטו. אבל מצד שני, פתאום יש כנראה גוף שיש לו מדינה משלו, שהוא עושה מה שהוא רוצה וזה לא בכלל מחייב אותו.

עו"ד חן: ומי זה הגוף שיש לו מדינה משלו?

הדס: לא משרד החוץ.

עו"ד חן: משרד הביטחון?

הדס: כן.

עו"ד חן: ובהתייחס לאמור במכתב, אתה אמרת שוב בהודעה שלך, ציטוט, "זה נורא כי אנחנו עושים מעצמנו צחוק ודיווחתי על זה למשרד החוץ". ככה אתה אומר.

הדס: כן.

בהמשך:

עו"ד חן: כן, אז אני מצטט, "הסערה שפרצה לאחרונה בארץ היא לא על עצם ההישג שלנו, אלא קודם כל, למה לא לקחתי אותו איתי לפגישה", את דב לוטם, "ואחר כך מה פתאום הלכתי לסודר. נפלו לגמרי על הראש. הריקבון של השחיתות נכנס להם לאוזניים". הסבר את הפיסקה הזאת.

הדס: תראה, יש סדר עדיפויות כנראה שהוא לא סדר עדיפויות שאני מכיר. קודם כל, אני לא צריך לבקש, לא אני, כל שגריר, זה על פי אמנת וינה ואתם כעו"ד מלומדים מכירים את זה בטח. אני נציג המדינה, אני נציג הריבון במקום שאני נמצא. אני לא צריך לבקש אישור מאף אחד, גם אני לא רוצה סתם, גם לא משר הביטחון, ללכת לפגוש מישהו. אני, כל אחד, עוד פעם, לא אני כיעקב, אלא כל שגריר שהוא. לכן אף אחד לא יגיד לי אם ללכת לפגוש את סודר או לא ללכת לפגוש את סודר. גם אם היא מזכירת מדינה במשרד ההגנה. זאת זכותי, אחד.
שתיים, על אחת כמה וכמה שאני הולך לפגוש בדבר שאני הונחיתי לעשות, יש לנו משימה לגמור. 3, עצם העניין.
הבעיה, אולי טעינו, אולי המל"ל ומשרד החוץ טעו בנתונים, אולי זה לא מה שאנחנו רוצים, הכל יקום וייפול למה לא לקחתי את ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון, דב לוטם. בסדר. תשובה כבר ניתנה ביום שלישי.