את השופט בני שגיא שנהרג השבוע בתאונת דרכים טראגית "הכרתי" דרך פסק דין שנתן במהלך 2019, פסק דין שמתח ביקורת חריגה, נוקבת ואמיצה על הפרקליטות ועל המשטרה.
***
כשקראתי בזמנו את פסק הדין זה חיבר אותי מאוד למה שקרה בתיקי האלפים. אותן שיטות אפלות, אותן דמויות – שגיא כתב במילים אחרות איך תופרים תיקים במדינת ישראל.
לפסק הדין שכתב יש גם קשר ישיר לתיק 1000 ולמערכת חברית עמוקה בין פוליטיקאים לאנשי עסקים (אפרופו האישומים בתיק 1000 על מערכת היחסים בין מילצ'ן לנתניהו).
זה היה פסק דין שהיה צריך לפתוח את מהדורות החדשות בטלוויזיה על רקע חומרת הדברים שבו – כיוון שיש לו כאמור השלכות ישירות מאוד לתיקי נתניהו – אבל החונטה התקשורתית-משפטית פשוט צנזרה אותו לציבור.
תיק פואד בן אליעזר
במה מדובר? בפסיקתו של השופט שגיא, אז מבית המשפט המחוזי בת"א, בנוגע לתיק של פואד-בן אליעזר ואברהם נניקאשווילי.
מה שבלט בפסק הדין הוא הזיכוי המוחלט של איש העסקים רוי מוצפי ומתיחת ביקורת חריפה, חסרת תקדים בחומרתה, נגד פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) בראשות ליאת בן-ארי וחוקרי המשטרה.
כמובן שיש לכך השלכות לתיקי נתניהו, לא רק משום שהחוקר צחי חבקין, שהוזכר בפסק הדין, מעורב גם בתיקי האלפים – אלא משום שניכר בבירור איך פרקליטות מחוז ת"א מיסוי וכלכלה בראשותה של ליאת בן ארי והמשטרה הולכים 'יד ביד' בכל הנוגע לרמיסת זכויות של חשודים כדי לחלץ מהם הודאות מפלילות בכוח.
וזה הסיפור בקליפת אגוז:
רוי מוצפי, שיוצג על-ידי עו"ד ששי גז ועו"ד שירן גולברי, נולד בעיראק בשנת 1957, עלה לישראל עם הוריו בשנת 1972, ולאחר סיום ולימודיו והשירות הצבאי החל את לימודיו באוניברסיטה. אולם לאחר שנה, בשנת 1981, טס לארה"ב, שם התגורר עד שנת 1995.
הוא החל את דרכו המקצועית בארה"ב כמוכר בחנות מוצרי אלקטרוניקה, ובהמשך רכש מספר חנויות אותן הפעיל עד שנות ה-90', אז החל לפעול בעיקר בתחום הנדל"ן.
בשנת 1995, תוך שעסקיו בארה"ב פעילים, חזר מוצפי עם משפחתו ובתו בת ה-6 להתגורר בישראל, והחל לפעול במספר עסקים גם בישראל. שנים ספורות לאחר מכן החליט מוצפי כי אינו מעוניין לנהל עסקים בישראל, והמשיך לנהל את מרבית עסקיו בארה"ב, לצד פתיחת עסקים שונים באירופה.
ברשות המשטרה היו נתונים אשר לימדו על העברת 260 אלף שקלים מחשבונו הפרטי של מוצפי לחשבון כונס הנכסים שבאמצעותו נרכש לכאורה מגרש בנס-ציונה על-שם בנו וכלתו של פואד בן-אליעזר.
למרות זאת, הוחלט על-ידי המשטרה לזמנו לחקירה "פתוחה" ולא לחקירה תחת אזהרה כחשוד.
ראש צוות החקירה, רפ"ק צחי חבקין (כן, אותו צחי חבקין מתיקי האלפים), שאף נכח בחלק מהחקירה, תיאר בעדותו כי החקירה לוותה על-ידי פרקליטה מפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) שהייתה אז תחת אחריותה של ליאת בן ארי.
מוצפי הגיע למתקן 433 לצורך חקירתו כעד, פגש בשער את החוקר ביטון, שהמתין לו. עוד בטרם כניסתם של השניים לחדר החקירות, ובזמן המתנה שנמשכה כ-20-30 דקות בחצר, סיפר מוצפי מיוזמתו לחוקר ביטון כי העביר לבן-אליעזר 500,000 שקל ומעבר לזה לא העביר לו כספים (כלומר, חוץ מאותם 260 אלף לקופת כונס הנכסים).
החוקר ביטון תיאר בעדותו כי משנחשף בפניו נתון זה, עוד טרם חקירתו של הנאשם, פנה לחבקין ולפרקליטה המלווה (שרון כהנא), אשר החליטו שלא לשנות את "סיווג החקירה" והנחו אותו לבצע את החקירה באופן שתוכנן מראש, דהיינו – "חקירה פתוחה" כ"עד" שאינה כרוכה באזהרת הנחקר.
הן הפרקליטה המלווה נכחה במתקן המשטרתי וכך גם חבקין, כך שההתייעצות לא הייתה טלפונית אלא פנים אל פנים.
לכל אורך עדותו של מוצפי הודגש בפניו כי זו חקירה פתוחה ולא חקירה באזהרה ("אני לא מייחס לך את איזה ביצוע עבירה… אני גובה ממך הודעה פתוחה, זו הודעה פתוחה").
במהלך החקירה ה"פתוחה" ניסה החוקר לחלץ ממוצפי הודאה שהכסף שנתן לבן-אליעזר היה תמורת סיוע כלשהו ("אנחנו חיים בעולם שאין מתנות חינם"), אך מוצפי התעקש שלא היה קשר בין העברת הכספים על-ידו לבין איזשהו סיוע מבן-אליעזר, כולל סיוע בקבלת אשרות למצרים.
רק אחרי השלב הזה בחקירה החליטו במשטרה ובפרקליטות להעביר את מוצפי לחקירה באזהרה ובסופו של דבר העמידו את מוצפי לדין על שוחד לבן אליעזר.
על החקירה הממושכת כעד בלבד, מתח השופט שגיא ביקורת חריפה על הפרקליטות והמשטרה:
"בחינת הנתונים הצריכים לעניין על רקע קביעותיו של בית המשפט העליון באשר לחשיבות השמירה על זכויות נחקרים, מובילה למסקנה כי התנהלותם של גורמי החקירה הייתה התנהלות חמורה, והעובדה כי זו גובתה, בזמן אמת, על-ידי הפרקליטות, אשר הוסיפה והחזיקה באותה עמדה מגבה גם במהלך ניהול המשפט וגם בסיכומיה, אף מעצימה חומרה זו.
"התשובה לשאלה האם מדובר בהתנהלות מכוונת או בתקלה, נלמדת לצערי מן העובדות, ואין לי אלא לקבוע כי התנהלותם של גורמי החקירה, בגיבוי האקטיבי של הפרקליטות, נועדה לנטרל את מנגנוני ההגנה של מוצפי, והיה בה משום חציית קווים, רמיסת זכויות בסיסיות של חשוד ונחקר, והכל תוך ניסיון לחלץ מהנחקר נתונים מפלילים שיסייעו בידם לגבש בסיס ראייתי אשר יאפשר הגשת כתב אישום.
"ההסברים שנמסרו על-גורמי החקירה בבית המשפט היו הסברים קלושים ורחוקים מלהניח את הדעת, ולא היה בהם משום לקיחת אחריות אשר תוכל ללמד על תובנה והפנמה של הפסול שבהתנהלותם…. ניתן היה לצפות כי הפרקליטות בזמן אמת, או לכל היותר בדיעבד, תבקר התנהלות חמורה מעין זו, אך בפועל, גורמי הפרקליטות השונים הלכו 'יד ביד' עם החוקרים, גיבו את אותה התנהלות חמורה, והתמקדו בניסיון 'להכשיר' אותה ואת תוצריה.
"'תחבולה' בחקירה יכולה להתבצע במספר דרכים שהוכרו כלגיטימיות, אולם לא יעלה על הדעת כי הפרקליטות תתייחס, הן במישור המהותי והן ברמת המינוח, לשלילת זכויות של נחקר כ'תחבולה' ולא כל שכן לגיטימית.
"המלחמה בשחיתות הציבורית חשובה ובעלת ערך רב, והיא חלק בלתי נפרד מתפקידיה של המשטרה והפרקליטות. יחד עם זאת, לא ניתן לקבל כי החשיבות האמורה לעיל, תשמש בסיס להתנהלות בלתי הוגנת, בלתי ראויה, וכזו הרומסת את זכויות החשודים. הפרקליטות אינה צד 'רגיל' בהליך משפטי, אלא צד הפועל בשליחותו של הציבור, ואמון על האינטרס הציבורי על כל היבטיו. שמירה על זכויות נחקרים, הקפדה על תיעוד נאות ופיקוח אפקיבי על גורמי החקירה שמא אלה נוקטים בצעדים לא תקינים, הם חלק אינהרנטי מתפקידי הפרקליטות, ודומה כי במקרה זה היטשטשו עד מאוד הגבולות בין הגוף החוקר לגוף המלווה את החקירה, אותו גוף שניתן היה לצפות כי יבדוק, יפקח ויוודא כי החקירה מתנהלת בגבולות גזרה מקובלים, בהתאם לעקרונות החוק ולפסיקתו של בית המשפט העליון".
בסופו של דבר זיכה השופט את מוצפי מהאשמה כי העניק לכאורה שוחד לבן אליעזר תמורת סיוע בעסקיו – לאחר שהשתכנע שהחברות עם בן אליעזר הייתה קשר חברי עמוק נדיר ומשמעותי, עד שניתן להשוותו לקשר הקיים בין בני משפחה גרעינית. "הגעתי למסקנה כי התביעה לא הוכיחה ברמת הוודאות הנדרשת כי מוצפי, העביר, מכספו שלו, סכום של 260 אלף שקל לבן-אליעזר… (הכסף עבר לחשבון כונס הנכסים – א.צ).
הקשר לתיק 1000
מוצפי הועמד לדין, כאמור, בחשד כי העניק שוחד לשר הביטחון לשעבר פואד בן אליעזר ז"ל בתמורה למתת הנוגעת לכאורה לעסקיו. לפי טענות הפרקליטות בן אליעזר ז"ל סייע למוצפי בקבלת אשרות כניסה למצרים לחברה שלמוצפי היה אינטרס כלכלי ברור בהן. בית המשפט קבע אמנם כעניין עובדתי שבין בן אליעזר ז"ל התקיימו יחסי חברות קרובים וכי בן אליעזר סייע למוצפי בשתי הזדמנויות שונות בכל הקשור לקבלת האשרה.
עם זאת, שגיא דחה את טענות הפרקליטות כאילו פעילותו מר בן אליעזר לטובת האינטרס הכלכלי של מוצפי מהווה סטייה מן השורה. בהקשר זה קבע שגיא כי פעילותו של מר בן אליעזר תאמה את האינטרסים של מדינת ישראל; וכי "גם גורמים נוספים ובהם סילבן שלום ואהוד ברק סייעו במימוש אינטרסים אלה, מבלי שנטען כי מדובר בפעולות פסולות".
הכרעת הדין בעניין מוצפי, בהקשר זה, מתאימה ככפפה לטענת הפרקליטות בתיק 1000 כאילו נתניהו עזר למילצ'ן בעניין הויזה ועבר בכך על החוק בגלל חברותו עם מילצ'ן. הכרעת הדין של שגיא קבעה כי פעולה תקינה למימוש אינטרס לגיטימי לא תגיע לרף הפלילי, גם אם נעשתה בעניינו של חבר. כך בדיוק היה בתיק 1000 בעניין הויזה. פועלו של נתניהו, אם הייתה איזשהי פעולה (ומילצ'ן הכחיש זאת בעדותו), תאם את האינטרסים של מדינת ישראל; ולראייה, גם גורמים נוספים, ובהם דן שפירו, שגריר ארה"ב בישראל דאז ורון דרמר, שגריר ישראל בארה"ב דאז, סייעו במימוש אינטרסים אלה, מבלי שנטען כי מדובר בפעולות פסולות.
יתר על כן, מחומר החקירה וממסמכים פומביים עולה שבעבר אישי ציבור אחרים, שחלקם היו בקשרים חבריים עם מילצ'ן, סייעו לו בענייני ויזה ובעניינים אחרים מול האמריקאים. בכלל זה סייעו למילצ'ן נשיא המדינה שמעון פרס ז"ל ושר החוץ דאז, סילבן שלום.
