1. מתקפת ההשמצות וההכפשות של חודורוב
אישור הרכב המועצה החדשה של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, אמש בממשלה, הוציא מדעתם ומשלוותם את כל החבורה ה"נאורה" בעיני עצמה, בראשם מתן חודורוב, אותו בולשביק/בריון/עסקן פוליטי, שמציג עצמו כיו"ר ועד העובדים של ערוץ 13.
חודורוב הפליא במטח ציוצים שמשמיצים ומכפישים, ולמעשה מהלכים אימים על יו"ר המועצה ד"ר יפעת בן חי שגב וכנרת בראשי, חברת המועצה החדשה.
חודורוב עושה זאת לא רק בגלל יריבות ארוכה עם ד"ר בן חי שגב ובראשי, אלא בעיקר בגלל שהוא מפחד. מפחד מביקורת מוצדקת אבל מפחד במיוחד מבדיקה קפדנית של עסקת רכישת השליטה בערוץ 13 על ידי קרן פילנתרופית, שאותה הוא מקדם כאחרון הלוביסטים.
העסקה הזו, כפי שהרחבתי פה, מעוררת תהיות קשות ובעיניי היא לא ממש חוקית מכמה היבטים: הטבות המס שניתנו לקרן ולתורמים שלה, הרכישה מנוגדת למטרות הקרן ועוד.
עובדה היא, שרשות התאגידים אישרה בתגובה לפניותיי כי מתנהלת בדיקה בנוגע לעסקה וגם רשות המסים הודתה בחצי פה שהיא בודקת את עניין סעיף 46 המעניק זיכוי במס לתורמים.
2. השיטה: להלך אימים על רגולטורים
הבעיה היא רחבה ועמוקה הרבה יותר. הכנופייה ה"נאורה" הורגלה במשך שנים שהיא מושלת בפועל במינויי הדיפ-סטייט, שרגולטורים אמורים לרקוד לפי החליל שלהם, לבצע את משנתם ולא – הם יחטפו מהם השמצות והכפשות ו"תחקירי" בלוף על כך שהם מינויים "פוליטיים".
אדריכל השיטה היה גיא רולניק, סגן מו"ל "הארץ דה מרקר" האנטישמי; ערוץ 13 הוא למעשה גרסה טלוויזיות של "הארץ"- אותם יחסי השחתה עם הפרקליטות, אותו גיבוי אוטומטי למערכת המשפט ואותם שקרים ממשפט נתניהו.
זכורים במיוחד לרעה החיבוקים של הכנופייה הזו לאורית פרקש הכהן, בזמנו יו"ר רשתות החשמל, שהתנגדה למתווה הגז.
כנופיית רולניק, אז יחד עם קרן נויבך מרשת ב', השמיצו וגידפו כל מי שתמך במתווה הגז והפכו את פרקש כהן לאלילה וללוחמת ללא חת בשחיתות שלטונית לכאורה.
במידה מסוימת אלו יחסי השחתה קלאסיים: הרגולטור מקבל סיקור אוהד ודביק אצל הרולניקים, ובמקביל הוא פועל לפי הגחמות שלהם.
בזמנו, כשחשפתי את השיטה, הגיעה פרקש הכהן למערכת "גלובס" ופשוט השתוללה מזעם. מאוחר יותר גם הצליחה לצנזר מאמר ביקורת שלי עליה ועל התנהלותה הפסולה. פלא שמצאה עצמה אחרי זה בצד פוליטי מסוים?
חודורוב, בסדרת "כתבות" בזמנו על מתווה הגז, נטה כמובן לצידו של רולניק ושות' – בלי יכולת להבין את המשמעויות הכלכליות האדירות של מתווה הגז (הוא מכנה את עצמו כ"פרשן" בתחום הכלכלה בלי שום הבנה בתחום).
בכל מקרה, כולנו היום רואים את הפירות המוצלחים מהעסקה. מישהו מהחבורה הזו היכה על חטא? נו, באמת, הכאה על חטא לא נמצאת בבית ספרם.
3. הרגולטורים הפסיקו לפחד
לאט לאט, עם חלוף השנים, הזיזו לכנופייה הזו את הגבינה, אבל חודורוב חושב שהוא עדיין נמצא בעידן שבו רגולטורים נמצאים בכיסו. אם יהלך עליהם אימים, כך כנראה הוא חושב – הם יפחדו. ואם לא, ינפנף בבג"צ, שלמרבה הצער אכן מונח בכיסו.
השיטה הזו נשחקה – זה תהליך הדרגתי, אולי איטי, אבל עקבי. יותר ויותר רגולטורים לא פוחדים ממוראם של הרולניקים והחודורובים. ד"ר יפעת בן חי שגב היא אחת מהן – וזה מה שבאמת מפחיד את חודורוב.
4. ניגוד העניינים של חודורוב
מה שמצער במיוחד אצל חודורוב, שהוא מטיף לאחרים מוסר על התנהלות אבל מתעקש שלא להתבונן מדי פעם במראה.
הוא נמצא עמוק מאוד בטרירטוריה של ניגודי עניינים: בכובע אחד הוא יו"ר ועד העובדים של הערוץ ומשמש כלוביסט בפועל של אסף רפפורט ושות'. הוא מתעקש לכנות את הרוכשים כ"קבוצת ההייטקיסטים" למרות שהרכישה אמורה להתבצע דרך קרן מריט הפילנתרופית; בכובעו השני הוא מוגדר כ"פרשן" כלכלי. ככזה הוא אמור לדווח לציבור על הבעייתיות של העסקה, כולל בדיקה של רשות התאגידים וכנראה גם רשות המסים. הוא בוחר בצנזורה, צנזורה עצמית פסולה – ואחר כך מטיף מוסר לכולם על "ערכים" ועל "עיתונות חופשית".
זו לא עיתונות חופשית, זו עיתונות מטעם. ואחרי זה הכנופייה הזו עוד מתפלאת למה הרייטינג שלהם התרסק.
