ליאת בן ארי ויהודית תירוש יודעות היטב שתיק 4000 קרס. כן, קרס.
כתבתי ואמרתי זאת כבר לפני כארבע שנים לפי ניתוח רגולטורי-פיננסי-תקשורתי, עוד לפני שראיתי ראיה אחת.
הבנתי כבר אז, לפי ההדלפות המגמתיות של הפרקליטות, שאין שום אקדח מעשן ואין שום ראיית זהב, אלא תיק תפור.
לא תיארתי לעצמי את מימדי התפירה, את מימדי ההסתרה, את מימדי העבריינות של הפרקליטות.
עכשיו ברור לי שבן ארי, תירוש ומנדלבליט לא ירדו מהעץ בשלב כה מוקדם של המשפט ולא ירדו גם עד סופו.
מה הן עושות? את מה שהן יודעות לעשות הכי טוב: לזרות חול בעיני הציבור, באמצעות השופרות כמו גיא פלג, ברוך קרא, אביעד דליפמן והאתר הזניח העין השביעית (שוקי טאוסיג, אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז), הממומן בעיקר ע"י הקרן החדשה לישראל ומשועבד מדי יום לדף המסרים של הפרקליטות ויהודית תירוש (ארחיב על כך במהלך השבוע).
קו ההגנה של העברייניות מאוד פשוט: הן מנסות לערער על קו ההגנה של בעז בן צור ולהגיד שהוא בכלל לא רלוונטי למשפט – בין אם אילן ישועה לא מבין פתאום בעיתונות (קרא) ובין אם זה לא משנה פתאום אם אתר וואלה היה שמאלני (פלג).
קטע קצר ששלף עבורי אבי וייס מחקירתו הנגדית של ישועה מרסק את התירוצים החדשים של בן ארי ותירוש:
עו"ד ז'ק חן (פרקליטו של אלוביץ') לאחר שהפרקליטות ולמרבה הצער גם השופטים מנסים להגביל את קו ההגנה שבו הם מוכיחים לישועה שאתר וואלה היה אתר עוין לנתניהו תוך גידופים וקללות למכביר:
"היכולת להדהד את דברי השקר הם רק משום, אבל רק משום שידינו היו כבולות כל הזמן הזה, וכשמגיע הרגע שבו אנחנו חושפים את האמת אומרים לנו 'תגישו קלסרים'. זו היכולת של העד במשך 20 ישיבות לדבר על אתר משועבד ועל אתר מוטה ולקחת אנקדוטה אחת, אחרי לילה של חיפושים באינטרנט מול עשרות כתבות, הפוכות, ולהגיד 'זה העיקר'. להפוך עיקר לטפל, להפוך שקר לאמת ואמת לשקר. ועכשיו זה יומנו. זו הפעם שבה אנחנו באים לבית המשפט אחרי תקופה מאוד ארוכה – שאף כתבה אחת לא הוצגה לעד הזה ב-1,400 עמודי חקירתו במשטרה, אחת לא הוצגה לו. כשהניסיון הראשון בכתב האישום היה בלי לפרט את אירועי הסיקור להגיד באופן כללי יצור של בני הזוג נתניהו מול בני הזוג אלוביץ' והטיה, ועכשיו כשהעד מעיד במשך שבע ישיבות, אחרי שבע ישיבות הכנה בפרקליטות על עדות מוטה, מגיע הזמן שלנו להראות שלא כך, ואנחנו צריכים להסתפק בקלסרים".
מה שאמר עו"ד חן הוא מדהים: לאורך כל חקירתו הארוכה של ישועה והרענון שלו – לא הוצגה בפניו שום ראיה (כתבה) שכביכול היתה "היענות חריגה".
כלומר, בפרקליטות המציאו את ההטיה או ההיענות החריגה, בלי לבדוק שום כתבה באתר וואלה. האמינו לישועה שהיתה היענות חריגה-הטיה בלי לבדוק בכלל את העובדות.
אבי וייס, קצין משטרה בדימוס, מזכיר לי בשיחותינו הרבות את כללי החקירה הבסיסיים, שמכיר כל חוקר מתחיל, שמלמדים בתחילת קורס חוקרים:
תבדוק אם בכלל היה אירוע כזה (מה שמתאר העד) ואחר כך תמשיך הלאה.
אז במקרה של ישועה, כולם, כולל כולם, מהחוקרים הזוטרים דרך כל המערכת של קציני החקירות עד המפכ"ל, הפרקליטות ומנדלבליט, כולם שכחו את הכלל הבסיסי הזה. וככה ניהלו את חקירת ראש הממשלה נתניהו – ברמה של גן ילדים בגיל שנתיים.
תפרו תיק, ועוד תפרו אותו ברשלנות – בתפירה מאוד גסה – בתקווה שנתניהו יישבר עוד לפני שיתחיל המשפט.
לא הלך להם.
