ביומן הבוקר של יום ראשון אסקור מעתה ואילך את מה שאני קורא ליקוקיאדת ה"פרשנים" הפוליטיים בכל סוף שבוע לממשלת בנט-לפיד.
זה די מדהים, אבל במקום לתקוף את השלטון, כבר חודש ימים ה"פרשנים" ממשיכים לתקוף את האופוזיציה ונתניהו. הנה עיקרי הדברים.
***
עמית סגל מלקק ליהיר לפיד ב"ידיעות אחרונות"
כנראה שסגל איבד את זה לגמרי. אין כבר סיכוי כנראה לשמוע או לקרוא ממנו ביקורת כלשהי של בנט – את זה כולם כבר הבינו: הוא איתרג את הנוכל לפני הקמת הממשלה והוא מתארג אותו לאחריה.
בסוף השבוע הוא עבר להתחנף גם ליהיר לפיד, בעיתון הבית של לפיד, "ידיעות אחרונות".
סגל הצליח לסחוט מעצמו טקסט מביך וראיון קצר מלטף עם לפיד, נטול כל שאלה קשה, בלי להתייחס כלל למניפיסט ההזוי שלו על האנטישמיות.
אני מניח שהקטע נכתב לפני כל האירוע, אבל בכל זאת היה אפשר לשנותו או להחליפו.
הנה מבחר הליקוקים של סגל ללפיד:
"לפיד שייט בין פגישה לפגישה בין מקביליו השבוע".
"כשנכנס בשני בערב ללשכת ראש הממשלה, עם נחיתתו מבריסל, בקעו מהחדר שאגות צחוק של בנט. על הסיפור שסיפר לפיד מוטל עדיין איפול צנזוריאלי כבד".
סגל מראיין את לפיד שאומר לו בשחצנות האופיינית:
"לא סתם ישבו איתי באיחוד האירופי 25 שרי חוץ, כשיודעים ששר החוץ מייצג כוח פוליטי, יש לזה משמעות. לא רק שהשר יושב בחדר עכשיו: גם המשרד עצמו, שהודר במשך שנים".
"על שולחנו שללפיד מונח בדיוק אותו החומר – הסגול והשחור ועוד צבעים מצבעים שונים – שמונח גם על שולחן ראש הממשלה. שר החוץ גילה שם דברים שלא ידע, וגם כאלה שלא ידע שהוא לא יודע".
על החוק הנורווגי אומר לפיד לסגל:
"יש לנו ממשלת 61 שלא תתפקד בלי מחליפים. זה לא בשביל הפינוק, זה בשביל לתפקד".
עמית סגל חסר כל מודעות עצמית וממשיך לאתרג את בנט
בקטע נוסף בטורו, אפשר להרגיש את אצבעותיו של בנט, מתדרך קבוע של סגל.
"בנט משוכנע שהתמיכה הציבורית בממשלה תגדל אבל מודע עד כאב לעובדה שספק גדול אם היא תתורגם למנדטים… מאז הבחירות בנט מהרהר באפשרות לאחד את סיעות ימינה ותקווה חדשה, אם כי לא נעשה צעד מעשי בעניין".
ולמשפט ה"מחץ":
"… מטעמים דומים, לא כדאי לו להתרשם מהאגפים בתקשורת שמורחים אותו כעת בדבש ובסילאן, כאילו לא נאמו עד לפני דקה וחצי על חשיבותה של הביקורת העיתונאית על השלטון".
כנראה שסגל מתקשה להתבונן במראה. מה, הוא לא חלק מהדבש והסילאן לבנט?
סימה קדמון ("ידיעות אחרונות") מתחנפת לבנט
"נאום מושחז ותקיף ובעיקר נטול אימה" ותוקפת את האופוזיציה ונתניהו – "חוצה את גבולות הבושה"; אברמוביץ': "האופוזיציה מופקרת"
קדמון, מאתרגת ושופר וותיק של השמאל הוותיקה ממשיכה להעניק סיקור אוהד לבנט:
"לראשונה בכל שנותיו בפוליטיקה בנט נראה משוחרר… הנאום שלו בכנסת היה מושחז ותקיף ובעיקר נטול אימה. וזה לא דבר טריוויאלי".
על ממשלת הנוכל:
"הממשלה החדשה עובדת יפה. יש אווירה טובה בין השרים".
ועל נתניהו:
"רוב הזמן הוא מתוסכל ומריר…";
"נתניהו מתנהג כאילו הי האחרון השרתים שמחזיק את המפתח לשער בית הספר".
"ומעל לניסיונות האופוזיציה להכשיל את הקואליציה, עדיין עומדת תוכנית-העל של נתניהו. הדרך היחידה שלו לבצע הפיכה שלטונית ללא בחירות היא להביא את גנץ לראשות הממשלה…"
(קדמון לא מבינה מה זו דמוקרטיה בכלל).
ועל האופוזיציה:
"מטרללת את הקואליציה",
ואז עוברת לצטט "גורם" בקואליציה:
"זה הטריק הישן של הליכוד, להגיד לא על הכל ואז להתקרבן".
אליה מצטרף אמנון אברמוביץ', שגידף את האופוזיציה בראשות נתניהו ואמר עליה שהיא "מופקרת".
אמנון אברמוביץ' ("אולפן שישי") ובן כספית ("מעריב"): תוקפים את נתניהו על איראן
כספית ואברמוביץ' לא מסוגלים כנראה להשתחרר מהאובססיה שלהם לנתניהו. גם אחרי שקמה ממשלה חדשה, מרבית המניפסטים שלהם מוקדשים לגידופי נתניהו וסביבתו. כל פעם נושא אחר, והפעם שניהם ניסו לצייר תמונה של "הכישלון" שלו באיראן.
על זה ענה להם שלמה פילבר בעוקצנות הרגילה שלו:
"אין גבול לצביעות של התקשורת הישראלית בנושא. -2011 כשנתניהו וברק השקיעו באופציה הצבאית (11 מיליארד) לתקוף את מתקני הגרעין 3 המוסקטרים (דיסקין, אשכנזי ודגן) מנעו זאת והתקשורת הריעה להם (אגב, גם אברמוביץ' וכספית). נתניהו עבר למלחמה מדינית והצליח, ועכשיו מותקף שלא הכין אופציה".
***
