אתמול חשפתי ברשתות החברתיות את הסכומים שמשלם תאגיד השידור לחברות הפקה פרטיות. למשל, חברת ההפקה של גיא זהר, ג.ג. זהר, מקבלת בשנה כ-7 מיליון שקל כולל מע"מ עבור הפקת התוכנית "מהצד השני" שאורכת מדי יום כ-10 דקות, אולי קצת יותר.
לדעתי, זה לא משנה אם התוכנית טובה או גרועה (והיא בסך הכל ראויה לציון), אלא אם המחיר שמשלמים לחברת ההפקה בבעלותו הוא מנופח. בעבר פורסמה ידיעה בתקשורת שלפיו זהר מקבל 5 מיליון שקל בשנה עבור 180 תוכניות וסכום זה הוגדר אז כ"מופרז", אז קל וחומר שמדובר ב-7 מיליון שקל בשנה.
לעניין חברות ההפקה: זה סוג של מיקור חוץ שבו חברת ההפקה מכינה את התוכנית, לפעמים עם אנשיה שלה או לפעמים עם אנשי הערוץ, תלוי בהסכמים.
מה רע, תשאלו? אין שום רע, כולם עובדים, בכל תחום, עם מיקור חוץ, אלא שבכמה מקרים חברות ההפקה הפכו לפטנט להוצאת כספים עודפת ל"טאלנטים".
***
כולם הבינו את השיטה: אילנה דיין, רביב דרוקר, גיא לרר, גיא זהר ועוד רבים אחרים. במקום לעבוד כשכיר של הערוץ, הם פותחים חברת הפקה ומספקים שירותים לערוץ.
לרר, למשל, התבכיין לי אתמול "זה כולל תקורות, ביטוחים ועוד" – ונדמה היה שתיכף אסתובב עם כובע כדי לאסוף לו תרומות. כמובן שזה כולל הכל, כמו בכל חברה, אבל השאלה היא אחרת: אחרי שמקזזים את המע"מ, אחרי שמורידים את העלויות של העובדים, את העלויות האחרות – כמה נשאר לגיא זהר למשל מה-7 מיליון בשנה?
היו בטוחים שזה הרבה יותר משכר "טאלנט" אם היה מגיש שכיר בערוץ. וזו בדיוק כל הפואנטה – חברת הפקה במקרה שלו ושל דרוקר ושל אחרים – נועדה לשלם לו הרבה יותר מכפי שאפשר בפועל.
חזרה להתנהלות של התאגיד: ב"חפירה" באתר התאגיד התברר לי שהוא לא פרסם את התקציב שלו לשנת 2021 למרות שאנחנו כבר בחודש אוגוסט. תקציב בטוח יש, אז למה הוא לא פורסם, כמו שלא פורסמו דוחות התקשרויות מפורטים עם ספקים על-פי החוק?
התשובה היא כי אין דין ואין דיין, ולתאגיד יש על כיסא המנכ"ל דיקטטור ושמו אלדד קובלנץ, שהפך את התאגיד עם תקציב של כ-800 מיליון שקל מכספי ציבור לסניף לגחמותיו הבלעדיות – וגרוע מזה: גם מקום שבו מתעמרים ומטרידים מינית על פי תחקיר "הארץ".
ומי סלל את דרכו של קובלנץ לתאגיד? גדעון סער. כשר חינוך סער היה זה שמינה אותו כמנכ"ל הטלוויזיה החינוכית ומשם הוא דילג לתאגיד. "מר קובלנץ הוא איש מקצוע מובהק, מקורי, שיוכל לחולל השינוי הנדרש בטלוויזיה החינוכית, כדי למלא את מטרותיה ויעדיה המקוריים" – הרעיף עליו סער חנופה בעת מינויו.
ובתווך יש כמובן את גאולה אבן, אשתו של סער, מגישה וותיקה בתאגיד, שנמצאת בניגוד עניינים חמור מאז שסער חזר לפוליטיקה, במיוחד אחרי שמונה לשר משפטים.
לפי הפרסומים, אבן התפטרה אתמול וחזרה בה לאור "תחנוני" מנהלה, ברוך שי. למה צריך "להתחנן"? למה לא מראים לגאולה אבן את הדלת החוצה בגלל ניגוד העניינים? איפה הדירקטוריון ושלל הוועדות שלו שצריכים לטפל בענייני אתיקה?
חוזרים לאותה נקודה: קובלנץ שולט בתאגיד ללא מיצרים ועל-פיו יישק דבר. הוא מסוכך על גאולה אבן בכל מחיר, למרות שתוכניתה "ערב ערב" זוכה לרייטינג רצפתי של 1% בלבד בממוצע.
ויש עוד עניין: שלושה בכירים בתאגיד קשורים לתיק 4000 – ומשמשים עדי תביעה נגד נתניהו. האחד הוא דב גילהר, לשעבר בוואלה, עם העדות על הראיון המפורסם שנתניהו כביכול ערך (שקר, היתה הפרה של הסיכומים); השני הוא ברוך שי, מנהלה של גאולה אבן, שהיה איש של רביב דרוקר בערוץ 10 והיה זמן קצר בוואלה; וגם טלי בן עובדיה, ששימשה עד תחילת השנה כעורכת התוכנית "זמן אמת".
קובלנץ בנה תאגיד סובייטי, עם כמה עלי תאנה מאוד כנועים, כמו קלמן ליבסקינד. תאגיד שמאל, שמשרת את השמאל, מעניק ג'ובים לרוב לאנשי שמאל – כן, חזרנו לימי מפא"י – רק במהדורה חדשנית.
***
אתמול בפייסבוק של אלי
09:24 -> 10:38 -> 11:16 -> 11:59 -> 13:59 -> 14:55 -> 15:58 -> 16:05 -> 17:24 -> 18:07 -> 18:37 -> 19:48 -> 21:21 -> 22:38 -> 22:53 -> 23:30 -> 23:40
