לפני 3 ימים כתב יאיר לפיד מאמר בעיתון "הארץ" תחת הכותרת 100 ימים ראשונים של מדיניות חוץ אחרת, מאמר מביך וקלישאתי שזכה באופן טבעי ללעג רב ברשתות החברתיות.
אבל מה שיותר מעניין מהקלישאות הנבובות של האורקל עם הבלורית, זאת הקתדרה – עיתון 'הארץ', שלא מזמן הוגדר ע"י יאיר לפיד כעיתון "אנטי ציוני, אנטי ישראלי".
אז מה באמת קורה פה?
***
יאיר לפיד מיישר קו עם 'הארץ' – עוברים לשלב החיבוקים
כך התפייט לפיד במאמר:
"עלינו לבנות מטרייה מדינית שתגן על ראשינו ביום סגריר. קבלת אחריות, פתיחות רעיונית, קבלת החלטות המבוססת על עובדות (גם כשאינן נעימות), הבנה מעמיקה של הדרך שבה רואים אותנו אחרים, נכונות לקבל ביקורת, ויתור על רחמים עצמיים, הקפדה על זכויות אדם – כל אלה אינם נטל מדיני, אלא ערכים שאנחנו מאמינים בהם.
מדיניות חוץ אופטימית, מאירת פנים ופתוחה לדיאלוג איננה המחיר שאנחנו משלמים – היא הנכס שאנחנו בונים לעצמנו מול העולם".
זו כמובן ערימת קלישאות נלעגת וכל מי שקורא את זה ועיניו בראשו – מבין זאת.
לפיד תמיד הצטיין בכתיבה מנותקת מהמציאות ומלאת סיסמאות – בתור הוגה דעות בעיתונות עוד היה אפשר לסבול זאת – אבל כבעל עמדת השפעה בפוליטיקה? סליחה, מה זו ערימת השטויות הזו? מה זו מדיניות חוץ "מאירת פנים"?
אלא שהחיבור בין המאמר של לפיד לעיתון "הארץ" הוא המפתיע, ולא התוכן הרדוד והצפוי של המאמר שהכתב.
זה היה אותו לפיד, שרק לפני שנים, קרא למעשה להפסיק לקרוא את עיתון "הארץ", אמר עליו שהוא "עיתון שירד מזמן מהפסים", ש"בשם חופש הביטוי העיתון משקר", ופסק באופן נחרץ ש"הארץ הוא אנטי ציוני, אנטי ישראלי והוא כבר לא באמת עיתון" (אגב, מה שנכון).
רגע, רגע, אם לפיד חשב ש"הארץ" הוא עיתון אנטי ציוני ואנטי ישראלי – אז למה הוא טורח עכשיו לפרסם מאמר מייגע על יחסי החוץ בו תוך שהוא מחמיא לעצמו?
הסיבה היא תקשורתית וקשורה מאוד ליחסיו המאוד מטופחים של לפיד עם המדיה הישראלית.
שלא תטעו: לפיד וסער הם בין הבחשנים הגדולים ביותר מאחורי הקלעים בתקשורת הישראלית, הם מאוד כוחניים ומאוד אגרסיביים כלפי ביקורת נגדם – ואין פלא שהשניים זוכים לאתרוג וסיקור אוהד כמעט מכל כלי התקשורת הממסדיים.
אלא שלפיד הוא מקרה מאוד מסוכן של התקשורת ועיוות של הדמוקרטיה הישראלית: הוא חסר השכלה, בור, ריקני, חלול וקלישאתי אבל בכל זאת הגיע לעמדה בכירה בפוליטיקה הישראלית.
איך איש חסר כישורים מגיע לעמדת מפתח? כי שני כלי התקשורת המשפיעים ביותר במדינה לקחו אותו כפרויקט. לקחו פריזנטור פריביליג ומנסים להמליך אותו על ראשנו.
והכוונה היא במיוחד לשני כלי התקשורת שלפיד עבד בהם – חדשות 12 ו"ידיעות אחרונות". הם בנו את לפיד, הם הריצו אותו, הם מאתרגים אותו והם ממעטים לבקר אותו, למרות אין ספור שטויות שהוא כותב, טעויות מביכות ונזקים שהוא גורם.
שימו לב: הכל עובר לו בשקט – רעש עצום ברשתות החברתיות – אבל דממה בכלי התקשורת שבנו אותו.
למעט חריג אחד, עד לאחרונה: "הארץ". העיתון לא הפסיק לתקוף אותו בשנים האחרונות, במיוחד בתקופת כהונתו כשר האוצר תחת נתניהו כראש ממשלה.
בזמן האחרון – מהפך: יש הצטלבות אינטרסים והתחממות ביחסים עד כדי כך שלפיד כותב מאמר בעיתון שהוא כה תיעב.
זה אופייני מאוד הן ללפיד והן ל"הארץ". כל עוד פוליטיקאי כזה או אחר לא סר למרותם של אנשי העיתון והמו"ל שלו עמוס שוקן, לא מבצע את המדיניות שהם רוצים בה – הוא מותקף שם מדי יום, בלי רחם. אם הוא מיישר קו, הם יחבקו אותו, ילטפו אותו וישבחו אותו.
עכשיו הם בשלב החיבוקים – פתאום לפיד מקובל במסדרונות העיתון ופתאום לפיד קשוב ל"הארץ".
התוצאה היא שמגיש בטלוויזיה, כותב הגיגים בעיתון ופריזנטור של פרסומות לבנק הפועלים – מגיע בעזרת חיבוקים ואתרוגים מהתקשורת לעמדה שבה הוא יוכל לכהן כראש ממשלה.
בלעדי התמיכה התקשורתית לפיד לא היה מגיע לעולם לאן שהגיע ואיש לא היה שומע עליו. עכשיו גם "הארץ" בכיסו.
***
