יומן הבוקר
עדנה קרנבל
אתר 'עדנה קרנבל' פועל בחו"ל ואי אפשר לתת לכם לינק, אבל אפשר להביא לכם את מילון המונחים השלם למצב, עפ"י עדנה קרנבל: כך פועלות הפרקליטות והמשטרה להסתיר את הפשעים שלהן מהציבור

אתמול הבאתי מאמר נהדר של עו"ד אביעד ויסולי על כך שפרשת הריגול אולי תיבלם ע"י הפרקליטות ושופריה, אבל תיחשף במלוא עוצמתה בהמשך משפט נתניהו באמצעות עשרות חוקרים וקצינים בכירים.

היום אני מביא מילון מונחים מתוך אתר שנקרא עדנה קרנבל, שרשום בחו"ל ומפרסם דברים מעניינים, חלקם אסורים לפרסום בישראל.
לכן אינני משתמש בלינק אלא רק במילון מונחים שמשתמשים בו בפרקליטות ובמשטרה כדי להסתיר את האופי העברייני לפעילותם.

***

חיסיון על השיטות

זו המצאה ישראלית שלמשטרה יש זכות להפעיל כל כלי חקירתי שזמין לה, כולל פגסוס, כולל סניפר (מעין מיקרופון ששותלים בבית  – בחדירה סמויה לבית של החשוד -או מעבר לדלת, שקולט את אותות האינטרנט ומשדר בזמן אמת למשטרה) וכולל האזנה למחשבים ולטלפונים בלי לתת לנאשם שום דין וחשבון מי הפעיל את זה, מי אישר את זה, איך הפעילו את זה, למה הפעילו את זה, האם הכלים כשירים ומכויילים, האם היו טעיות בהפעלה וכו’.

הכל נשאר סודי בתירוץ שאם המשטרה תגלה את השיטות שלה, העבריינים יוכלו לעבוד על המשטרה.
בחו”ל כל החומר הזה מוגש לנאשם ממש בתחילת התיק. זה ככה בכל המדינות הקונטינטליות באירופה, וגם אפילו בארה”ב.
רק בארץ למשטרה יש “חיסיון על השיטות".

חומרים פנימיים

זה כל הכיתובים והמזכרים בין השוטרים לבין עצמם, זה יומן העבודה שלהם, זה פתקים המתעדים ההתערבויות מגבוה במי לטפל, ואת מי לסגור. כל זה בחו”ל נמסר ללא עוררין לנאשם.

בישראל המציאו המצאה שאסור לנאשם לדעת מי תפר לו תיק ואיך התנהלה החקירה כי זה מפריע לייצר הרשעות.  אפילו כאשר שוטר חותם על 2 דו”חות מחשב שונים באותו זמן ממש – מה שלא ייתכן – עדיין השופט לעולם לא ייתן לנאשם לראות את יומן החקירה בו אפשר לראות איזה שוטר עשה מה, ובאיזו שעה.  זה מאפשר תיארוך לאחור, “בקדייטינג”  ומזכרי שקר.

ידיעות מודיעיניות

עוד המצאה ישראלית שכאילו מישהו נתן טיפ אנונימי והמשטרה רק יצאה לבדוק את הטיפ.  גם את זה השופטים לא מוכנים לתת לנאשמים למרות שבחו”ל זה מובן מאליו שזכות האזרח לדעת מי הפליל אותו ולחקור את זה.  בפועל המשטרה ממציאה ושותלת ידיעות מודיעינות כדי להצדיק תפירת תיקים, והשופט מצטט את זה כאילו מדובר בדברי אלוהים חיים (הערה שלי: זה בדיוק מה שקרה בתיקי אלפים כאשר "עיתונאים" הזינו את המערכת במידע כוזב ועל בסיסו נפתחו חקירות פסולות).

חזקת התקינות

זו פיקציה שכאילו במשטרה ובפרקליטות עובדים רק נשמות טובות וטהורות ולכן אין לפקפק בשום מעשה או מחדל של המשטרה, כי לא ייתכן שהמשטרה תטעה או שמישהו ינסה לתפור תיק למישהו.

חזקת ההגינות

אותו דבר כמו חזקת התקינות רק שזה הרבה יותר אירוני לקרוא לפיקציה "חזקת ההגינות המשטרתית".

חיסיון לטובת בטחון המדינה

כמו שזה נשמע, אבל בפועל אין לזה שום קשר לביטחון המדינה. מדובר בחומרים מביכים למשטרה שרוצים להסתיר מהנאשם ולכן נותנים לאיזה שוטר בדימוס שיחתום על תעודה לחיסיון חומרי חקירה בתירוץ שביטחון המדינה בסכנה.  כך מסתירים מהנאשם את כל מה שלא רוצים לתת לו.

חיסיון לטובת אינטרס ציבורי חשוב 

כמו הקודם רק שאם קשה לבקש חיסיון לבטחון המדינה כי זה מצחיק מידי, אז קוראים לזה “אינטרס ציבורי חשוב”.
אין שום אינטרס ציבורי חשוב ב-99.999999% מהתיקים. הכל חרטה ברטא.

מי חותם על תעודת חיסיון

כמו שהסברנו, כשרוצים להסתיר ראיה מזכה או מידע מביך או מפליל נותנים לאיזה פנסיונר של המערכת (במקרה הזה אהוד הלוי) שזכה במכרז לחתימת תעודות ומקבל 20 עד 1600 שקל לתעודה, לחתום על חיסיון.
יש כ-8,000 תעודות חיסיון מדי שנה. כסף טוב.   

עתירה לחשיפת ראיה חסויה

מאלצים את התובעים לבקש להסיר מידע חסוי בתעודה. כמעט תמיד התוצאה היא אפס סיכויי הצלחה (פרקליטי נתניהו ואלוביץ' חוו את זה על בשרם) אבל זה יוצר מראית עין של הליך דמוקרטי כאילו נתנו לנאשם הזדמנות לשכנע והוא לא שכנע להסיר את החיסיון (כי הכל מכור מראש).

צו לתקשורת בין מחשבים

צו שהשופטים אפילו לא יודעים מה זה – לשיטה מסויימת של השתלטות על המחשב והעברת כל שידורי האינטרנט מהמחשב של האזרח ישירות לשרת משטרתי.
רק שופט מחוזי יכול לחתום על זה – אבל כל שופט שמבקשים ממנו הוא למעשה חותמת גומי.

 חדירה לענן  

כל מה שהאזרח כותב ושומר בווטסאפ, בגוגל ובשאר הרשתות החברתיות שמור על עננים בחו”ל.
למשטרה אסור לחדור לעננים שבמדינה אחרת בלי לבקש אישור לשת”פ בינלאומי מהמדינה בה יושב השרת – אבל בישראל מצפצפים על זה וחודרים לעננים בלי למצמץ.

***

אתמול בטוויטר ובפייסבוק של אלי
10:15 -> 13:30 -> 17:19 -> 19:59 -> 21:57 -> 23:06

מאמרים אחרונים