מחר יעלה ויבוא לדוכן העדים הנהג יונתן חסון. חסון הוא מקורבה של הדס קליין שאמרה שהיא כמו אמא בשבילו. עד כדי אמא, שעו"ד חדד העלה תהיות מאוד נוקבות על תיאום עדויות לכאורה בינה לבינו.
בתחילה קליין הכחישה אבל אחרי שחדד הקריא לה קטע שבו חסון אמר שקליין אמרה לו במהלך החקירות "ככה וככה" קליין נאלצה להודות, אחרי התפתלות ארוכה שהיא העבירה מסר מבעז בן צור אבל זה "חד פעמי".

***

בכל מקרה, החקירה הנגדית של חסון תהיה כנראה רק ביום שני, יום לפני הבחירות, חקירה שתחשוף את השקר הגדול של חסון ושל הדס קליין – שלא היה קו אספקה שוטף כיוון שחסון ביקר בבלפור 3 פעמים בלבד בשנתיים. כמובן שתקשורת התעמולה לא תעסוק בזה בכלל.

הנה הקטע המדהים:

עו"ד חדד: … שואלים אותך האם ג'יימס פאקר נוהג להעניק לזוג נתניהו מתנות שונות כגון סיגרים ו/או שמפניות ו/או תכשיטים. זו כבר ספציפית ואת עונה: "לא שידוע לי על תכשיטים". זה מה שאת עונה.

קליין: ולכן אני שוב אומרת לך שאני במסגור של התאריכים של התכשיטים, אני לא יודעת כי אני באמת לא זכרתי את הדברים האלה, את כל התכשיטים האלה וזה נעלם מבחינתי.

עו"ד חדד: גברת קליין, היה לך סיפור מאוד ברור. סוף שנה, סוף נובמבר, ספירת מלאי, לפני כן את נזכרת במתנה של חו"ל

קליין: אני רוצה להגיד לך משהו. אני לא יודעת לשים את האצבע ועוד פעם אני אומרת. תגיד מה שאתה רוצה. ודרך אגב, גם היום כשאתה שואל אותי, אני מתעוררת ב-4 לפנות בוקר, אני חייבת להגיד לך, ונזכרת בדברים שבחיים לא הייתי זוכרת אותם בהקשר של דרישות ובקשות ותכף אני אמנה לך אותם.

עו"ד חדד: אני כבר אומר, את לא תמני אותם.

קליין: אז אני לא אמנה לך.

עו"ד חדד: את לא תמני אתם.

קליין: כשאני ארצה, כשיהיה לי מה להגיד בהקשר – אני אגיד, אבל אני רק רוצה לומר לך דבר מה.  אני יכולה לומר לך, זה יכול היה להיות נובמבר 2016, באותה מידה זה יכול היה להיות נובמבר 2017 כשדיברתי עם בועז. אני לא ידעתי למסגר. לכן אני אומרת לך שאני גם כאן –  ואני זוכרת היטב את השלמת החקירה הזאת – התלבטתי קשות במועדים.

עו"ד חדד: נובמבר 2017.

קליין: לא, אני לא יודעת.

עו"ד חדד: אבל בואי תראי איך הקסם נמשך. בואי תראי. אני אומר לך ששאלו אותך שאלה ישירה וענית את מה שענית וזה לפי כל מה שסיפרת עד עכשיו, גם כאן בבית המשפט, זה אחרי המועד שנזכרת.

קליין: היו לי לבטים רבים בהשלמת החקירה על התאריכים.

עו"ד חדד: היו לך לבטים רבים.

קליין: כן, כן.

עו"ד חדד: בואי נמשיך. תראי דבר מוזר, אפרופו לבטים רבים. יונתן חסון, דיברנו עליו. את זוכרת?

קליין: בטח.

עו"ד חדד: יופי. הוא הנהג?

קליין: כן.

עו"ד חדד: הוא הנהג. את יודעת אם הוא סיפר על התכשיטים האלה בחקירה שלו במשטרה?

קליין: בחקירה שם? בחקירה הראשונית?

עו"ד חדד: מה זה "שם"?

קליין: לא, חשבתי בהשלמות החקירה.

עו"ד חדד: את יודעת מה הוא סיפר בהשלמות החקירה?

קליין: לא. בגלל זה אני אומרת לך.

עו"ד חדד: את יודעת מה הוא סיפר בחקירה הראשונה שלו?

קליין: לא.

עו"ד חדד: אין לך מושג.

קליין: אני לא מדברת עם יונתן על העדויות שלו.

עו"ד חדד: את ההודעות ביניכם מאז תחילת המשפט, אני יכול לקבל?

קליין: למה שאני אתן לך את ההודעות של יונתן ושלי? באמת, אני נאשמת כאן? אני לא מבינה את זה.

עו"ד חדד: אני רק שואל.

קליין: לא. ממש לא.

עו"ד חדד: ממש לא.

קליין: לא להגזים כבר

עו"ד חדד: גברת קליין.

קליין: לא. באמת שלא.

עו"ד חדד: טוב. אתם מדברים על המשפט?

קליין: ממש לא. רק על מה מתרחש, איך זה לבוא לכאן ושכל הצלמים עטים עליך. זה הדבר היחידי שאני מדברת עם יונתן.

עו"ד חדד: כמו שכשטסת לאנגליה לפגוש את מר מילצ'ן, דיברתם. את לא יודעת אם הוא סיפר או לא סיפר בחקירה שלו במשטרה.

בהמשך:

עו"ד חדד: כי קרה כאן נס גלוי. באמת, זה פשוט נס גלוי מה שקרה כאן בחקירה ובהשלמת החקירה. אין לי מילים אחרות לתאר את זה. זה צירוף מקרים.  את יכולה לזכות בלוטו כמה פעמים ברצף. תראי, גם מר חסון בחקירה שלו במשטרה, והוא הלך עם מר איאן מוריס לקנות את התכשיט, נכון? כך סיפרת

קליין: כך אני זכרתי.

עו"ד חדד: כששואלים את מה חסון בחקירה שלו ב-27 בדצמבר 2016, שואלים אותו, החוקר יופה: "אני שואל, אז אם היו עוד, רק נסיים את הסוגיה הזאת, חוץ מהמעילים שאתה מסרת ושמפניה שאתה מכיר וסיגרים, היה עוד, וארוחות שאתה אומר, היה עוד מה שמסרת, אם זה מטעמו של ארנון, מטעמו שלש ג'יימי? אני מדבר על תכשיטים. שים לב, דברי אומנות, תמונות, לא יודע, פסלים, דברים מהסוג הזה". מה יונתן אומר?

קליין:   אני יכולה לנחש שהוא אמר לא.

עו"ד חדד: נכון. הוא אומר לא.  ויופה אומר: "לא מכיר". ויונתן אומר: "לא"… קודם כל, את רואה שגם מר חסון כשהוא נשאל בחקירה שלו בסוף 2016, 27 בדצמבר, גם הוא לא מכיר את התכשיטים. נכון?

קליין: לא ידעתי מה יונתן ידבר בחקירות שלו.

עו"ד חדד: תכף נראה.

קליין: אני יודעת בדיוק לאן אתה מכוון אבל זה בסדר.

עו"ד חדד: את יודעת שגם מר חסון הגיע להשלמת חקירה?

קליין: כן.

עו"ד חדד: זה את יודעת. הוא סיפר לך?

קליין: הוא אמר לי שהוא נקרא לחקירה.

עו"ד חדד: הוא אמר לך לפני? אחרי?

קליין: אחרי.

עו"ד חדד: סיפר לך מה הוא אמר בהשלמת החקירה?

קליין: לא. לא דיברנו.

עו"ד חדד: לא דיברתם.  שואלים את מר חסון, הוא הסביר למה הוא לא סיפר על התכשיט. 

קליין: כן. מכירה.

עו"ד חדד: את יודעת מה התשובה? את אומרת: כן, מכירה.

קליין: אני יודעת שאני אמרתי לו בזמנו שבועז בן צור אמר שמה שלא זוכרים, לא בהקשר דווקא זה, באופן כללי, מה שלא זוכרים, לא אומרים.

עו"ד חדד: באופן כללי אמרת את זה ליונתן, מה שלא זוכרים – לא אומרים.

קליין: אם אתה שוכח דברים ולא אמרת, לא צריך להיזכר.

עו"ד חדד: זאת אומרת, זאת ההנחיה.

קליין: לא צריך להתנדב. סליחה. לא שלא צריך להיזכר.

השופט שחם: היא אמרה ליונתן?

קליין: כן.

השופט שחם: מתי אמרת לו את זה?

קליין: לא זוכרת.

השופטת פרידמן פלדמן: לפני החקירה?

קליין: לא. כייעוץ מבועז בן צור. לא בהשלמות החקירה. ממש לא. ממש לא.

השופט בר-עם: את התבקשת על ידי עורך דין בן צור לומר את זה ליונתן?

קליין: לא. אני אמרתי אז לבועז ומה יקרה, אחרים שמכירים את הדבר הזה? הם יישאלו ואני לא זוכרת. אני לא זכרתי את הדבר ואני פתאום נזכרת, מה יקרה? אז הוא אמר: אז אותו דבר, התשובה היא זהה.

השופט בר-עם: פנית ביוזמתך ליונתן ונתת לו איזושהי הנחיה בעניין הזה?

קליין: לא זוכרת איך זה היה בדיוק.

עו"ד חדד: תיזכרי, תיזכרי.

קליין: לא זוכרת.

עו"ד חדד: את זוכרת איפה זה היה?

קליין: לא.

עו"ד חדד: זה היה ברכב? זה היה בבית? איפה זה היה?

קליין: אם אני אומרת לך שאני לא זוכרת, אז אני לא זוכרת.

עו"ד חדד: בואי נסי להיזכר.

קליין: אני לא זוכרת.  זוכרת שאמרתי.

עו"ד חדד: אני מבין ש-… שרה נתניהו, את זוכרת? ומה בועז בן צור אמר?

קליין: לא זוכרת מתי  ובאיזה הקשר אני אמרתי את זה ליונתן. לא זוכרת. זוכרת שאת העצה הזאת קיבלנו.

השופט בר-עם: זה היה לפני החקירה.

עו"ד חדד: לפני החקירה שלו.

השופט בר-עם: לפני החקירה של יונתן.

קליין: לפני ההשלמה.

עו"ד חדד: לא, לא לפני ההשלמה. לפני החקירה. במהלך החקירות במשטרה, בסבב הראשון.

קליין: במהלך השנים הארוכות, אני לא זוכרת מתי.

עו"ד חדד: לא, לא שנים ארוכות. אין שנים ארוכות של חקירות במשטרה.

השופטת פרידמן-פלדמן: את זוכרת אם זה לפני החקירות בסבב הראשון או אחרי החקירות בסבב הראשון?

קליין: יונתן נחקר לדעתי ביום הראשון כשאני נחקרתי. אחר כך, אני לא יודעת באיזה תאריכים הוא נחקר. אני לא יודעת אם הוא נחקר במקביל אלי. אני לא חושבת.

עו"ד חדד:  במהלך התקופה הזאת.

קליין: בתקופה המדוברת. דרך אגב, יונתן חש מקופח על זה שאין לו ליווי, שאין מישהו שמייעץ לו ואני מבחינתי הוא חלק מהצוות שלנו וגם אני הרגשתי אי נעימות שהוא לא מקבל את התדרוך כמו שאני מקבלת. אמנם זה לא באותן דרכים וזה לא באינטנסיביות הזאת. יחד עם זאת חלק מהצוות שלנו. לא יודעת מה יונתן, אתה כל פעם מפתיע אותי מחדש על עדויות של יונתן. לא מכירה אותן.

עו"ד חדד: לפני רגע את סיפרת לבית המשפט שעורך בן צור כן ייצג את מר חסון.

קליין: לא. אני אמרתי לך שהוא כותב ש-

עו"ד חדד: אמרת שהוא מייצג את מר חסון, שכתוב את צוותו ולכן הוא כן מייצג אותו

קליין: לא. אמרתי שהוא מתחייב ללוות אותנו עד גזר דין חלוט ולטפל בארנון מילצ'ן ובצוות שלו. זה מה שהוא אמר.

עו"ד חדד: אז למה הוא מרגיש מקופח, מר חסון?

קליין: כי הוא לא פוגש את מר בועז בן צור, הוא לא מרים לו טלפון חופשי כמו שאני.

עו"ד חדד: קודם שאלתי אם הוא מייצג אותו ואמרת שאת לא יודעת בכלל מה זה ייצוג.

קליין: אני מסבירה לך. אתה בעצמך אמרת שיונתן אמר שהוא לא פגש אותו אפילו פעם אחת. אני מסביר הלך שהוא כן פגש אותו, ראה אותו כי הוא לקח אותנו ונסענו ביחד לשדה התעופה.

עו"ד חדד: בואי נחזור להנחיה שנתת למר חסון.

קליין: עצה מבועז. לא הנחיה. מה שבוע אמר. סומכת על עורך הדין שלנו. אני לא מצליחה להבין.

השופט בר-עם: עורך דין בן צור ביקש ממך לדבר עם מר חסון?

קליין: כשאני שאלתי אותו מה קורה בהקשר של יונתן.

השופט בר-עם: אבל הוא הנחה אותך

קליין: התשובה שקיבלנו, התשובה שאני קיבלתי, הוא אמר שזה זהה. כי אני אמרתי לו גם באותו הקשר, אתה זוכר שאני גם אמרתי לדעתי בחקירה, על אלינור. אלינור, הבת של ארנון פנתה אלי  ואמרה לי: אמרו לי שיחקרו אותי על אתי כהנר זיכרונה לברכה, אמרו לי שיחקרו אותי. אמרתי: על מה בכלל  יחקרו אותך? והיא אמרה לי, על התכשיטים שרכשתי. אז הרמתי טלפון ראשון לבועז. דבר ראשון הרמתי טלפון לבועז. אני מודה. שאלתי אותו מה להגיד לה.

עו"ד חדד: את זוכרת שבחקירה שלך ה-6 באוקטובר, מסיימים את החקירה ואומרים לך לא לדבר עם אף אחד. "הודעתי לעדה כי נאסר עליה לשוחח אודות תוכן החקירה עם גורם כלשהו, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות עם כלי תקשורת". את זוכרת שאמרו לך את זה?

קליין: בטח. עוד אפילו חשבתי לחומרה. חשבתי שאסור לי להתייעץ עם עורך דין ואז בועז הרגיע אותי ואמר לי שמותר לי ועוד איך.

עו"ד חדד: היית כל כך לחוצה עם עורך דין, אבל עם יונתן חסון או עם מילצ'ן אפשר לדבר.

קליין: לא דיברתי.

עו"ד חדד: כן. תראי מה אומר מר חסון ב-2 בנובמבר 2021, בואי תראי איך הוא מסביר, למה הוא לא מספר עד לאותו רגע על השלמת החקירה את הסיפור על הצמיד. 
"אמרת לי שבועז, בעצם מה הוא, עורך הדין שלך בועז?" נחקר: "לא". בשונה מהפינג פונג שהיה בינינו קודם. "הוא לא עורך הדין שלך"? "לא". "אבל בהתחלה רק, כשהתחיל העניין, הוא כאילו" – את רואה, אנחנו יודעים מתי נזכרת כי זה רק כשהתחיל העניין, לכן תכף נראה את זה, לכן זה 2016 ולא 2017 כמו שאמרת

קליין: אני לא יודעת על מה מדובר.

עו"ד חדד: "אבל בהתחלה, רק כשהתחיל העניין, אז הוא כאילו", החוקר עוצר אותו: "אתה נפגשת איתו"? "לא". ואז חוקר 2 שואל: "לא, אז מה זה, בהנחיה של מי לא לספר"? ואז ממשיך מר חסון ואומר: "שהדס אמרה לי שככה וככה".

קליין: ככה וככה, מה?

עו"ד חדד: כך כתוב. מה לעשות.

קליין: מאיפה אני מבינה? מה זה ככה וככה?

עו"ד חדד: לא. אז מה זה בהנחיה? בהנחיה של מי לא לספר? נחקר: שהדס אמרה לי שככה וככה". חוקר: הבנתי", אז הדס אמרה לך שבועז", זה מה שבחרתי רצתה לשים בפה של יונתן

קליין: ומה הוא אומר?

עו"ד חדד:  ואז חוקר 2 אומר לו: לא לענות לשאלות". נחקר: "שהנחיה זה לענות למה ששואלים".

הדס קליין: זה לא ככה וככה. זאת לא הנחיה שלי.

עו"ד חדד:  "למה ששואלים, הבנתי. זאת אומרת, אתה לא דיברת עם בועז"? נחקר: "לא".

קליין: נו? אני אמרתי את אותו דבר. אני לא יודעת מה זה המילה ככה וככה אבל ההנחיה היא של בועז ואני מעבירה את המסר. מה זאת אומרת?

עו"ד חדד: ודאי גם יונתן אומר שאת העברת את זה מבועז. אם יש לחברי ספק בעניין.

קליין: אה, כי יש ספק. אתה מכניס עוד דברים.

עו"ד חדד: אני חושב שאין ספק. אם יש ספק, אני מבטל אותו, בסדר?

קליין: מאה אחוז.

עו"ד חדד: אני שומע את הרחש.

קליין: לא שומעת רחש.

עו"ד חדד: אני. אני שומע אותם. אולי את  לא שומעת אבל אני שומע.  לפי מה שיונתן מספר, את מנחה אותו כיצד להתנהל בחקירות, נכון?

קליין: לא. לא. חד פעמי. בבקשה. אל תעשה את זה.

עו"ד חדד: בסדר. הנחיה חד פעמית. תגידי באיזה הקשר דיברת איתו?

קליין: לא זוכרת, לא זוכרת.

עו"ד חדד: קם אדם בבוקר ואומר: תשמע, אין לי שום הקשר אבל

קליין: עורך דין חדד, אני רוצה לומר לך   ואתה בטח יודע שאנשים מן הישוב שנקראים לחקירות, כשהם לא מכירים שום דבר, נקראים ל-433, אנשים שבחיים לא התעסקנו ולא היינו, בטח ובטח בחור – בזמנו הוא היה בן 27-26 – גם אני נבהלתי, גם הוא נבהל. מה זאת אומרת? אני לוקחת עורך דין על חשבונו של ארנון, עורך דין שארנון מממן כי אנחנו בדאגות ובלבטים, אז אני אפקיר את יונתן? לא. אני לא יודעת על איזה הקשר אבל בהקשר הזה שאני מרגישה חלק שהוא מהצוות שלו. אני לא יכולה להפקיר אותו למר גורלו, וזהו.

השופט בר-עם: מה זה לא להפקיר אותו?

קליין: אתה אומר שאם אני שאלתי את בועז אז, בזמנו, מה אני עושה עם הדבר הזה כי אני גם לא זכרתי ואני אומרת לו, הנה, עובדה היא למשלש גם אותו סיפור, אלינור.  אני באמת לא יודעת מה לענות לאלינור הבת של ארנון. אני לא פונה לזה

השופט בר-עם: אבל מה את עושה בעניין של יונתן?

קליין: בסך הכול מעבירה לו את המסר שבועז, שואלת את בועז ומעבירה לו את המסר.

עו"ד חדד: זהו?

קליין: זהו.

עו"ד חדד: ובזה לא הפקרת אותו? כי אמרת לו את המסר של בועז? כך הצלת אותו ?

קליין: לא. נותנת לו הנחיה מעורך דין. לא ממני.

עו"ד חדד: גברת קליין, תראי, את סיפרת  עכשיו סיפור שיש בו עומק. יש בחור צעיר בן 26 והוא נקרא ליחידת העילית של המשטרה 433, נכון?

קליין: נכון.

עו"ד חדד: יחידת העילית של המשטרה והוא בלחץ מזה.

קליין: נכון. בטח.

עו"ד חדד: ולכן את מרגישה שמפקירים אותו כי לך יש עורך דין, בועז בן צור, עורך דין מצוין, לארנון יש עורך דין, את אותו עורך דין. נכון?

קליין: נכון.

עו"ד חדד: ויונתן נשאר לבד.

קליין: נכון. עד היום אני חשה אחריות עליו, על כל מה שקרה.

עו"ד חדד: מרגישה אחריות עליו, בוודאי.

קליין: אני מרגישה שארנון אחראי על כולנו. נכון.

עו"ד חדד: ארנון אחראי על כולכם.

קליין: נכון.

עו"ד חדד: תגידי, למה לך יש את בועז בן צור וליונתן חסון אין את בועז בן צור? רק שאני אבין. איך הייתה החלוקה הזאת?

קליין: לא הייתה חלוקה אף פעם. מה זאת אומרת? אני נקראתי להרבה חקירות, יונתן הוא טכני הרבה יותר, הוא לא יכול לשפוך אור על הרבה דברים.