כשסיימה שני קוסקס את עדותה, זו שאוהבת לכנות את עצמה בשם ה"מפוצץ" כ"מנהלת הנכסים של פאקר בישראל" (בפועל אם הבית של ביתו הנטוש בקיסריה) – היא ניגשה לבן זוגה והזילה כמה דמעות.
***
קוסקס ביכתה על כך שעו"ד עמית חדד "העז" לשאול אותה על דעותיה הפוליטיות. התובע הראשי אלון גילדין בא לזרוק כמה מילות הרגעה, באחד הרגעים שמסמל את תפירת התיקים והקשר להפיכה שלטונית.
הזהות הפוליטת של העדה שני קוסקס
מגיעה עדת תביעה, אחרי שחושפת את דעותיה הפוליטיות במשטרה, אחרי שהיא מודה שם שהיא "מאוד שמאלנית", אחרי שהיא קובעת נחרצות על עצמה שהיא "שונאת" ו"מתעבת" (יחד עם הוריה ובעלה) את משפחת נתניהו, למרות שלא עשו לה שום דבר אישי – וממש לא מבינה למה שואלים אותה על הדוכן לפשר דעותיה הפוליטיות.
באחת הפעמים היא אף סיפרה, שהערצתו של פאקר לנתניהו לא נשאה חן בעיניה, והיא רכשה לו ספר על יצחק רבין.
בהזדמנות אחרת היא סיפרה, שהיא שמעה שיחה בין פאקר ליאיר נתניהו שבה נתניהו הבן אמר שאין דבר כזה פלשתינאים והיא התערבה בשיחה ואמרה את דעתה.
מה, היא לא מבינה שלאור עדותה הלא ממש אמינה בנוגע לכמויות השמפניות והסיגרים, יש חיבור מובהק לכך שהיא מתעבת את נתניהו ויש לה דעות פוליטיות מאוד מסוימות?
יתירה מכך, קוסקס אמרה בחקירתה במשטרה דברים הרבה יותר חמורים. היא התגאתה בכך שהיא "העדה שתפיל את המשטר של נתניהו", ואתמול ניסתה לגמד את האמירה החמורה הזו: "זה היה בבדיחות הדעת, הייתי בלחץ".
נו, באמת. לא בדיחות ולא דעת – זה נאמר ברצינות גמורה.
הן קוסקס, הן הדס קליין והן יונתן חסון ששו אלי קרב ורצו להפיל את נתניהו בכל מחיר – הם ניפחו כמויות, העריכו, שיערו אבל לא הביאו שום ראיות.
בהזדמנות אחרת היא האיצה בחוקרים בפועל להגיש כתב אישום נגד נתניהו לאחר שהחוקר אמר שבשלב זה הם חוקרים ובודקים, אבל לשני קוסקס אצה הדרך והיא אמרה לחוקרים "שכל זה לא יהיה לשווא ולסרק".
לכן, לא מדובר בעדה תמימה שבא למלא את חובתה האזרחית. מדובר בעדה עם זיהוי פוליטי מאוד מסוים, עם מטרה מאוד מסוימת ועם להט לא ממש מוסתר – "להפיל את משטר נתניהו" יחד עם חבורה מאוד מגובשת – קליין וחסון – שעומדים במרכז תיק 1000 והם מחולליו הראשיים.
לכן, שקוסקס תבוא בטענות רק אל עצמה. היא התנדבה, ממש קפצה על "המציאה" של תיק 1000, רצתה במפלתו של נתניהו, רצתה בהגשת כתב אישום נגדו, וכששואלים אותה על המניעים שלה ועל המוטיבציות הפוליטיות שלה – היא בוחרת להתקרבן, כאילו אין לזה שום קשר לעדותה המאוד מגמתית ולפרקים שקרית.
עד כמה קוסקס היתה מוכוונת מטרה היא אפשר לראות בשתי התבטאויות נוספות שלה: היא הזכירה בפני החוקרים את התוכנית להגנת עדים, ועל דוכן העדים אמרה שהיא היתה בטוחה שתיפתח חקירת משטרה.
איך בדיוק היא ידעה? ממספר המקרים המועט של שמפניות וסיגרים?
גם השופט בר-עם תהה על אמירה הזו, שהמחישה יותר מכל שקוסקס ייחלה, ממש השתוקקה לפתיחת חקירת משטרה בעניינו של נתניהו, להגשת כתב אישום מהר ככל האפשר כדי להפיל את משטרו של נתניהו.
שני קוסקס ברוח עדותה של הדס קליין
רוחה של הדס קליין ריחפה מעל עדותה של שני קוסקס – באותן הערכות ובאותן השערות חסרות בסיס.
קוסקס דיברה על "הרבה מקרים" של הענקת סיגרים ושמפניות לבנימין ושרה נתניהו. אלא שכאשר צוללים איתה לפרטים, רואים שמדובר בסך הכל ב-3 מקרים של שמפניות וב-3-4 מקרים של סיגרים.
למעט תכתובות אחת בינה לבין קליין על השמפניות בשקיות שחורות – אין לשאר המקרים, המעטים ממילא, שום עדויות ושום ראיות.
למרות זאת קוסקס מתעקשת, ברוח עדותה של קליין, שהסיגרים ברובם ניתנו לנתניהו והשמפניות, "ברובם המכריע" (75% לטענתה) ניתנו לשרה נתניהו.
עם זאת, היא נאלצה להודות שמדובר ב"הערכות" ו"השערות" בלבד.
בעבודת אומן הצליח עו"ד עמית חדד, יחד עם עו"ד ישראל וולנרמן ועו"ד נעה מילשטיין, לכרסם בליבת עדותה.
חדד עבר איתה פרט אחר פרט, הראה עד כמה ההערכות שלה מנותקות מהמציאות ועד כמה הן כוללות סתירות מהותיות. זה התחיל מהמלאי שנשאר ברשותה (32 בקבוקי שמפניה) ואי התאמתו לקביעתה על "רוב מכריע" לשרה נתניהו; באי יכולת להעריך מה נלקח מהמלאי ולמי (כשהיא לא היתה נוכחת ויונתן חסון לקח סחורה, כשהשמפניות היו מפוזרות במשרד שלה ובחדר הכושר בביתו של פאקר בקיסריה), והמשיך עד למכתב נוסף ממקורב לפאקר שריסק שוב את עדויות החבורה.
חברו של פאקר, בן טילי, כתב לעו"ד חדד שצוותי האוויר של פאקר קיבלו למטוס יין ושמפניות ב"הרבה פעמים", כשלגרסת קוסקס היתה רק פעם אחת.
כל העבודה הפרטנית הזו הוכיחה שוב שהמושג "קו אספקה שוטף" הוא לעג לרש. המצאה כדי להפיל את "משטר נתניהו", כפי שאמרה קוסקס.
עו"ד חדד גם תפס לא פעם את קוסקס בשינוי גרסאות. למשל, בחקירה הראשונה שלה היא אמרה בצורה הכי ברורה שהם לא החזיקו שמפניות בשביל שרה נתניהו, כי כולם שתו, חברים ואורחים והחבורה ה"אוסטרלית".
קוסקס ניסתה שוב לגמד את גרסתה וטענה שאמרה שהם החזיקו שמפניות לא רק בשביל שרה.
אלא שפרוטוקול עדות הוא פרוטוקול, זה תמליל שלא משקר, והמילה "רק" לא נאמרה אז לידה.
כלומר, בגרסתה הראשונה קוסקס הודתה שרוב השמפניות נצרכות בכלל ע"י פאקר, אנשיו ואורחיו – ביניהם שמעון פרס, ארי שביט ועוד ועוד אורחים.
בנושא עישון הסיגרים של פאקר היא טענה בתחילה שפאקר עישן סיגרים עם אורחיו, ולאחר מכן פתאום טענה שהוא רק "שיחק" עם הסיגר.
למרות שנראה שרוחה של קליין מרחפת מעל קוסקס, האחרונה הכחישה שדיברה איתה או עם חסון על העדות. עם זאת, שלושתם התעקשו לצייר את קו האספקה השוטף בסיורי אלף לילה ולילה.
לקוסקס אף נפלט שמדובר היו ב"דרישות" (למרות שאין לה שום הוכחות לכך) – למרות ששלושתם לא הציגו ולו ראייה אחת לתמיכה בטענותיהם.
גם המקרה הבודד של "השקיות השחורות", שלגביו לכאורה יש תכתובות בין קוסקס לקליין, אינו בהכרח חד משמעי כי אין בו שום עדות לכך ששרה נתניהו קיבלה את השמפניות.
קוסקס העלתה בעצמה את האפשרות להשתמש במצלמות האבטחה בביתו של פאקר כדי לוודא את כל האירוע, אז מדוע הדבר לא נעשה.
מדוע החוקרים התעקשו שלא לקחת את מצלמות האבטחה כדי לראות שאכן שרה נתניהו לקחה את השקיות השחורות עם השמפניות (מדובר בסך הכל בפעם בודדת עם 4 בקבוקים), או לבדוק את הטענה של קוסקס כאילו יאיר נתניהו לקח בפעם אחרת ארגז שמפניה, או שמאבטח לקח בפעם נוספת עוד ארגז?
עוד תמיהה שמוכיחה שהחוקרים התעקשו שלא להגיע לחקר האמת דרך אמצעי חקירה פשוטים (מצלמות, סלולרים) אלא נשענו אך ורק על התיאורים של חבורת קליין-חסון-קוסקס.
השופט בר-עם לוחץ בעניין של החשבוניות
עוד מסמר בכל תזת הפרקליטות נעץ אתמול השופט בר-עם בסדרת שאלות ותהיות לקוסקס. השופט בר-עם, שהגיע מהסקטור הפרטי, יודע מה זה להוציא חשבונית ותהה האם קוסקס הצליבה בין הסחורה שקיבלה לבין החשבוניות שקיבלה יותר מאוחר במייל, או ישירות אליה או באמצעות הדס קליין ויונתן חסון. התשובה של קוסקס, למרבה התדהמה, היתה שהיא לא הצליבה.
שימו לב לשיח ההזוי בין השופט בר-עם לקוסקס:
השופט בר-עם: באיזו מידה יש התאמה בין הסחורה לבין החשבוניות?
השופטת פרידמן-פלדמן: את בודקת אם זה אכן הגיע? יש התאמה מלאה?
קוסקס: לא מהחשבונית הראשונה שהציגו לי – אז עוד לא עבדתי אצל פאקר.
השופט בר עם: החשבוניות נשלחות אלייך במקביל לסחורה?
קוסקס: מגיעה תעודת משלוח ואחרי שקיבלת את הסחורה נשלחת החשבונית.
השופט בר-עם: ואז את בודקת?
קוסקס: כן, עם תעודת המשלוח.
השופט בר-עם: האם את בדקת?
קוסקס: משלוח שקיבלתי בדקתי לפי תעודת המשלוח.
השופט בר-עם: את יכולה לאשר לנו שמה שיש בחשבונית את קיבלת?
קוסקס: לא עשיתי הצלבה בין החשבונית למה שהגיע.
השופט בר-עם: אז את לא יכולה לאשר שהסחורה מקבילה למה שכתוב בחשבונית?
קוסקס: אנחנו משלמים לפי החשבוניות, אני לא הצלבתי בין החשבוניות לתעודות המשלוח, אבל אני יכולה להגיד כמעט בוודאות ששילמתי על מה שהזמנתי.
השופטת פרידמן-פלדמן: את בכלל בודקת את החשבוניות?
קוסקס: אני זוכרת מה קיבלתי ואז אני מעבירה להנהלת החשבונות.
השופטת פרידמן-פלדמן: את יכולה לזכור את זה?
קוסקס: אני מסתכלת, רואה שאין דבר מוזר ואז מעבירה לתשלום.
השופט בר-עם לתובע גילדין: אין בחומרי החקירה אף תעודת משלוח?
גילדין: אין.
המשמעות של השיח הזה שכל תעודות המשלוח נעלמו וקוסקס לא יכולה להצליב בין הסחורה שקיבלה לבין החשבונית ששולמה.
פרט קטן ומהותי: הפיג'מה של איאן
במהלך חקירתה הנגדית של קוסקס חשף עו"ד חדד שאיאן מוריס, העוזר לשעבר של פאקר, פוטר על רקע בעיות של טוהר מידות.
כזכור, הן קליין והן קוסקס טענו שמוריס נאלץ לצאת בפיג'מה כדי להביא ערב אחד שמפניות לשרה נתניהו, אלא שגם לסיפור הזה אין שום תימוכין לעת עתה.
יתירה מזו: קליין וחסון אמרו כי מוריס הוא זה שקנה את התכשיט המפורסם לשרה נתניהו ותכשיט נוסף.
על רקע פיטוריו בגלל טוהר מידות, נראה שגם הסיפורים על התכשיטים (שממילא לא נמצאים בכתב האישום) עוד יקבלו משמעות אחרת לגמרי ממה שהפרקליטות וקליין משווקים לנו.
