הבוקר יעלו לעדות במשפט נתניהו שני עדים: האחת, לימור ליקובסקי, ששימשה כשפית של ארנון מילצ'ן.
ליקובסקי שייכת לחונטת הדס קליין וייתכן שתייצר רכילות, אבל ממילא עדותה לא שווה הרבה ואין לה קשר ל"קו האספקה השוטף" שהומצא על-ידי הפרקליטות.
העד השני יהיה הרבה יותר רלוונטי – יעקב (קוקי) גרשוני, הבעלים לשעבר של חנות הסיגרים "קבינט", שקליין ויונתן חסון הרבו לקנות ממנו סיגרים במזומן.
***
איתות למה שיקרה עם גרשוני סיפק עו"ד עמית חדד כשהקריא בזמנו לקליין כמה משפטים שאמר עליה גרשוני בעדותו במשטרה:
"אני לא האמנתי לה כי היא רכשה את הסיגרים מבלי לדרוש סוג מסוים של סיגר שמישהו אוהב וסמכה באופן עיוור על בני ועליי לגבי ההמלצה איזה סיגרים לרכוש, עליי לציין מדובר בהתנהלות חריגה ביותר למי שחובב סיגרים. חובבי סיגרים אוהבים סוג מסוים של סיגר או שניים במיוחד שאותו הם מעדיפים על השאר".
קליין וחסון ניסו לייצר את הרושם שהם רכשו בחנות "קבינט" סיגרים אך ורק לנתניהו – שני סוגים שהוא אוהב – פרטגס וקוהיבה. אלא שחלק מהקבלות שנמצאו מהחנות מעידים על רכישת סיגרים אחרים לגמרי וזה גם לא מתאים לדיווח של ספק הסיגרים מסוג "קוהיבה", שדיווח על מכירה של קופסא אחת מהסוג הזה לחנות "קבינט".
בקיצור, להערכתי הדס קליין תיחשף שוב במערומיה.
דברים שצריכים להבהיל כל אזרח
כמי שעוקב אחרי תיקי נתניהו יחד עם אבי וייס, אני נדהם פעם אחר פעם מהאיכות המקצועית הירודה של שני הגופים האחראים על מערכת אכיפת החוק בישראל – הפרקליטות והמשטרה – אפילו לתפור תיקים הם לא ידעו כמו שצריך.
אבי וייס חשף אתמול כמה דברים דרמטיים בנוגע לדרך התנהלותה ועבודתה של המשטרה – שצריכים להבהיל כל אזרח.
ראשית, אולי כדאי להביא את דבריו של השופט חיים כהן ז"ל, שרלוונטיים במיוחד גם היום:
"… אודה כי למקרא ולמשמע הערעור הנוכחי התחלתי לראשונה לפקפק שמא הגיע הזמן ומלחמה בפשעי הפושעים צריכה להידחות מפני המלחמה בפשעי השוטרים. שאלתי את עצמי אם על ידי השימוש השיפוטי אשר אנו השופטים עושים בראיות – ולו גם כשרות מבחינת דיני הראיות – שהושגו על ידי חוקרים – פושעים, אין אנו עושים עצמנו שותפים לאחר מעשה לפשעיהם".
במשטרה כמו בפרקליטות יש הרבה אנשים טובים וישרי שעובדים במסירות וסביב השעון. הבעיה שנוצרה היא בעיקר בצמרת של שני הגופים האלה שהפכה את החוק לאות מתה, והיא רומסת אותו ברגל גסה כדי להשיג מטרות פוליטיות.
זו המערכת שהפעילה, למשל, את ה"עיתונאי" בן כספית במשך שנים בצורה בלתי חוקית כדי להפיל את נתניהו, והסתירה את כל החומרים מהציבור לגבי צורת הפעלתו השערורייתית.
הקריסה של מערכת אכיפת החוק ושלטון החוק לא התרחשה כמובן ביום אחד, אבל שיאה הגיע במינוי כושל של רוני אלשיך למפכ"ל.
גל הירש, צ'יקו אדרי ועוד לא התאימו ל"קליקה". גם גיא ניר הפך בשבילם ל"קוץ בתחת" שצריך להיפטר ממנו בכל מחיר לאחר שחשף את שיטות העבודה הפסולות במשטרה.
בחשיפה שלו אבי וייס עושה לנו היכרות עם שני מושגים של המשטרה "עמ"מ" ו"מניעה מצבית".
מה זה עמ"מ?
עמ"מ זה ראשי תיבות של היחידות הסמויות (יחידות העיקוב) של משטרת ישראל – "עוקב משטרתי מיוחד" (ויש הטוענים שמקור השם ב: "עיקוב משטרתי מיוחד").
אלה בעלי תפקידים חשאיים, שרואים בכל אזרח במדינה ובמיוחד אם הוא בכיר ועובד ציבור, אובייקט לעיקוב סמוי אחריו ואיסוף מידע חשאי אודותיו, בכל האמצעים המודרניים והחודרניים לאיסוף מידע.
רוני אלשיך, שהגיע מהשב"כ, שתפיסת עולמו התאימה לגישה של הפעלת היחידות הסמויות, טיפח את היחידות הללו, טיפח והעצים יחידות משלימות, דוגמת יחידות הסיגינט-סייבר, וטיפח הפעלת כלים לא חוקיים (על פי חוקי מדינת ישראל) למעקב וחדירה לפרטיות של אזרחי המדינה, דוגמת מערכת ה"פגסוס" ועוד.
כך, קמו במשטרה מפלצות מודיעין המורכבות מאלפי שוטרים בלבוש אזרחי, שהציבור לא רואה ולא יודע מה הן עושות, וכל פעילותן חוסה תחת תעודות חסיון, צווי חיסיון וצווי איסור פרסום.
כל תפקידן היה לאסוף מידע על כל אחד, במיוחד על אלה שעלולים לסכן את כוחה ועוצמתה של "הקליקה".
מה זה "מניעה מצבית"?
זה פשוט למדי: שטאזילנד. כלומר, הפיכת משטרת ישראל לשב"כ, שאוסף מידע על כל האזרחים, בין אם יש חשד שעברו עבירה ובין אם לאו, רק כדי שהמידע הזה ישמש בבוא העת המתאימה כדי לסחוט אותם.
כך, שלא יוכלו לפגוע בכוחה של "הקליקה", וכך ראשי "הקליקה" יוכלו לעצב את השלטון כרצונם ולנהל בפועל את המדינה.
רוני אלשיך לא ניסה אפילו להסתיר זאת ואמר כי "להב 433 מורידה ומעלה ממשלות".
ההגדרה, שאלשיך החדיר למערכת המשטרתית הייתה כלפי חוץ די תמימה. לכאורה, גישה המבוססת על החוק הקיים אבל בפועל, הקמת מערך אנטי דמוקרטי.
לפי התפיסה של אלשיך שגובתה בזמנו על-ידי שי ניצן, רוב השוטרים יהיו בלבוש אזרחי ויהיו עסוקים סביב השעון בבילוש, חקירה, עיקוב, הפעלת מודיעים, סוכנים ומדובבים, האזנות סתר ואיסוף מידע עליכם.
בקיצור, המשטרה הפכה למוטציה של השב"כ.
שטאזילנד – ואלה שמות
מי שדחף בפועל את מימוש רעיונות ה"שטאזילנד", שתורגמו למונח הסטרילי "מניעה מצבית", היו בעיקר קצינים שגדלו יחד במשך שנים ביחידת העיקוב של מחוז ירושלים, יחידה שכונתה "עמ"מ 5".
הם צרפו אליהם עוד קצינים עם "ראש דומה" בתפיסת עולמם, בעיקר ממחוז ירושלים ומחוז ת"א, אבל הגרעין הקשה היתה אותה קליקה של "עמ"מ 5".
ואלו השמות שהרכיבו את הקליקה הזו: ראש אח"מ בדרגת ניצב – מני יצחקי שהחליף אותו גדי סיסו; ע. ראש אח"מ בדרגת תנ"צ – אנה בן מרדכי – שהיתה המפקדת הראשונה של יחידת הסיגינט-סייבר. אז הייתה בן מרדכי בדרגת רפ"ק והיחידה צמחה מיחידת מטה זעירה, ששכנה במטה הארצי בירושלים עם פחות מ-15 איש, למפלצת של מעל ל-500 איש. יחידה, שיצאה במהלך צמיחתה המופלאה והמטאורית, מממתקן המטה הארצי בשייח' ג'ראח בירושלים. למבנה בהר החוצבים בי-ם.
יחידת הסיגינט הוקמה במתכונתה הנוכחית ב-2007 ע"י גדיאל (גדי) סיסו, שגם הוא, כמו אנה בן מרדכי הם מבוגרי "עמ"מ 5". את סיסו החליף תנ"מ בדימוס יעקב חסאן ואחריו תנ"צ דורון יאיר, שניהם הוצנחו היישר מיחידה 8200 לראשות היחידה – עם אפס ידע, הבנה, ניסיון, הכשרה ומודעות בתחומי פעילות המשטרה ותפקידי המשטרה בחברה דמוקרטית מתקדמת.
אלו הפעילו חדירות סמויות לסמארטפונים, למחשבים ולטלפונים הנייחים, לאובייקטים חשובים ובכירים – דוגמת שלמה פילבר ועוד.
ועוד חברים בכירים בקליקה: ראש חטיבת מודיעין – קובי זריהן ממחוז ירושלים, להב 433 החליף את תנ"צ גיא ניר; זריהן מחובר היטב למני יצחקי.
***
אבי וייס מצביעה על תופעה ששר המשפטים לשעבר אמיר אוחנה כינה אותה "הפרקליטות שבתוך הפרקליטות".
גם במשטרה יש "משטרה שבתוך המשטרה", אותו עמ"מ 5 שעשתה בתוך שלה ובניגוד לחוק.
