חיים רמון: ״יאיר לפיד הוא האיש המושחת ביותר בפוליטיקה הישראלית. הוא מושחת פעמיים, פעם אחת כי הציג את עצמו כטהור שמבקר אחרים על כספים קואליציוניים ופעם שנייה כי הוא גנב קולות על בסיס הבטחות. אני מכיר אנשים שהצביעו לו על בסיס זה – זו הונאה של הציבור וחציית כל הקווים האדומים. לפיד יותר מושחת מהאנשים עליהם הוא מתח ביקורת״.
עו״ד ציון אמיר: ״הפרקליטות ניסתה השבוע להשחיר את נתניהו באופן לא לגיטימי ולהשתיל את זה בדעת השופטים״; ״אני לא רואה את נתניהו הולך להסדר טיעון – הפרקליטות לא לקחה בחשבון שהוא ילך עד הסוף; אין לי ספק שהפרקליטות רוצה מאוד לגמור את זה בעסקת טיעון אלא שנתניהו יסכים להערכתי רק אם 90% מכתב האישום יתבטל ויישאר משהו בלי קלון״.
כנרת בראשי: ״איילת שקד משחקת משחק פוליטי מאוס. לא פוסלת את האפשרות שהיא מדליפה בעצמה את ההקלטות. היא חיסלה את הביקורת על הפרקליטות כשרת המשפטים והעצימה את שי ניצן. לא מתרשמת ממה שהיא אומרת – חזקה בדיבורים, חלשה במעשים״.
אבי וייס על קריסה נוספת של עד תביעה על דוכן העדים במשפט נתניהו – הפעם של אבי ברגר, שהמציא סיפורים ונתפס בשקרים.
השופט בדימוס הרן פינשטין על ההיתממות של נשיאת העליון אסתר חיות בבחירת שופטים: "רק באפגניסטאן, איראן וישראל שופטים בוחרים שופטים. זו הצגה אחת גדולה. חייבים לשנות את הגישה כמו בארה"ב ששופטים יהיו אנשים שבאו מהשטח, שעשו טעויות כעורכי דין, ולא פרופסורים מהאקדמיה".
סטלה קורין ליבר על ההבטחות המגוחכות של ליברמן ועוד על חיסכון ב"עשרות מיליארדים" וגם על ההתנשאות של איילת שקד.
המונולוג השבועי
לא עושה חשבון ליהודית לתירוש – התופרת הראשית של תיק 4000
תארו לעצמם עובדת בכירה במשרדי עורכי דין פרטי, שמתעקשת לעשות את הדברים הבאים, מתוך שכנוע פנימי עמוק:
מחברת כתב תביעה אזרחי נגד לקוח עסקי בהיקף של מאות מיליוני שקלים בלי ראיות ממשיות ועם תיאורי "אווירה" בלבד ומפזרת לכל כתבי המשפט שמדובר בתיק בטון וזכייה בטוחה של לקוחה.
תארו לכם שהיא מפספסת כל מיני אישורים שהיתה צריכה להגיש לצורך הגשת כתב התביעה.
תארו אף לעצמכם שחלקים בכתב התביעה שהגישה מתבררים כלא נכונים.
ותארו לכם שהיא גם אחראית להזמנת עד שבכלל לא קשור לכתב התביעה כבר בתחילת המשפט.מה אתם חושבים היו עושים לפרקליטה הבכירה בסקטור הפרטי?
השותפים למשרד עורכי הדין היו קוראים לה בשלב הראשון לבירור ונפרדים ממנה בהמשך לאור הנזקים התדמיתיים שגרמה למשרד.וזה בדיוק מה שקורה בתיק 4000, אבל בהבדל אחד. יהודית תירוש וליאת בן ארי חסינות. אין מי שידרוש מהן לקבל אחריות על שלל פאדיחות ופאשלות מתחילת המשפט.
יש להן סמכות, בלי שום אחריות.וזו הבעיה הכי גדולה בפרקליטות ובסקטור הציבורי. כולנו טועים, אין מי שלא טועה, אבל כשמדובר בחיי אדם, בעינויי דין, בהרשעות שווא, בבזבוז כספי ציבור – זה כבר לא טעויות שאפשר לעבור עליהן בשתיקה.
למרבה הצער בפרקליטות איש לא משלם מחיר על טעויות הרות גורל.אני יושב בדיוני משפט נתניהו מדי יום ומבחין בחבורה הזו של הפרקליטות, חבורה בינונית להחריד, אפורה, שלא בקיאה בפרטים, שלא מבינה מה זו רגולציה מורכבת, במיוחד בישראל.
אני רואה אנשים מנותקים מהמציאות אבל ממוקדי מטרה – להרשיע בכל מחיר את נתניהו.באיזשהו שלב השבוע, בעקבות אירוע פסילת העד, אמר עו"ד עמית חדד:
אני לא מבין מה קורה פה, אפשר להגיד 'סליחה, טעינו' וזהו.
אלא שבלקסיקון של הפרקליטות אין סליחה ואין טעינו. יש רק מטרה שצריך להשיג אותה בכל מחיר.תירוש ובן ארי רקחו במעבדת הניסויים שלהן בבני אדם עסקת שוחד מדומיינת, ללא שום ראיות, ללא שום הקלטה, ללא שום תיעוד. על בסיס מה שהם אוהבים לכנות "אווירה" או "נסיבות".
הן לא טעו בתום לב, הן הפכו את הכלים המשפטיים לכלים לחיסול חשבונות פוליטי.עכשיו הכל מתפוצץ להם בבית המשפט.
