כנרת בראשי: ״אילנה דיין עשתה ספין עלוב עם התכשיט של שרה נתניהו. היא יודעת לבדוק והיא יודעת מה זה דינה ראיות אבל היא הפכה לסמרטוט הרצפה של מנדלבליט והפרקליטות כדי להרוס את הדמוקרטיה. ד״ר למשפטים ומקבלת פרסים עשתה זאת בכוונת מכוון כדי לפגוע בנתניהו. היא לא ישבה ולא בדקה, היא הרי לא טיפשה ואמורה להבין בדיני ראיות. התקשורת במשפט נתניהו לא מכירה במציאות, היא עשתה פיגוע קשה בדמוקרטיה״.
השופט בדימוס הרן פינשטין: ״החפיפניקיות של הפרקליטות במשפט של נתניהו – זה דבר שאין שני לו. אם סטודנט שלי היה מגיש כתב אישום כזה – הייתי שולח אותו מיד לגמנסיה. היתה שם תפיסת עולם לפגוע בנתניהו – אני חותם על כך על עיוור״.
גדעון לוי: ״אני עדיין לא רואה את הפשע הגדול, את השוחד, במשפט נתניהו, אבל אני סבלני. הבטיחו הרים ובינתיים יש רק עכברים; שמחתי לקרוא את הדברים של ניר חפץ על שרה ובנימין נתניהו. איך אין אף אחד בשמאל שמסוגל להאמין שמדובר בזוגיות תומכת ואוהבת? זה חולני כל התיאורים עליהם! גורלה של שרה נתניהו נגזר ונחרץ מזמן; אני קורא לבנט קצין תחזוקה ראשי. מדהים שחוקי החיפוש והצנזורה ברשתות מתקבלים באדישות ציבורית״.
פרופ' טליה איינהורן: "מנדלבליט רוצה לשמור על ה-DNA של העם היהודי? שיקים מפלגה!"; "מינוי שי ניצן לרקטור הספרייה הלאומית – בלתי חוקי. לדירקטוריון לא היתה שום סמכות למנות אותו – ותפקיד רקטור בספרייה לאומית הוא בכלל תקדים עולמי. לשי ניצן אין שום רקע מקצועי ואין לו שום ידע בתחום".
חיים רמון: "ההחלטה של קארין אלהרר להפסיק את חיפושי הגז לשנה היא החלטה פופוליסטית. הגז תורם למדינת ישראל עשרות מיליארדים ואני מודה על כך לשר האנרגיה הקודם יובל שטייניץ. זו החלטה אסטרטגית שצריכה להתקבל ע"י הממשלה ולא ע"י שרת האנרגיה בבוקר אחד בהיר".
סטלה קורין ליבר על פרשת סרסור הסוהרת: "מצאו אחראי בשירות בתי הסוהר אבל מי ישלם מחיר על כך בפרקליטות שטייחה את העניין?"
המונולוג השבועי
לא עושה חשבון להפיכה השלטונית שביצעו בישראל פרקליטים, שוטרים ו"עיתונאים"
בפעם הראשונה מאז התחיל משפט נתניהו נכנס השיח על הפיכה שלטונית לתוך אולם הדיונים במשפט נתניהו. נכנס בענק.
פרקליטו של נתניהו, בעז בן צור הציג עשרות הדלפות טרום הבחירות ב-2019, כולן מחקירות נתניהו, כולן שליליות אנטי נתניהו, כולן 'פיגוע' כלשונו של בן צור, פיגוע נגד נתניהו.
בשבוע אחד, למשל, היו ארבע מהדורות חדשות בערוץ 12 שנפתחו בהדלפות הפליליות.
המגמה היתה: להשחיר את נתניהו בכל מחיר כדי להדיח אותו משלטונו.בחלק מההדלפות שמו של ניר חפץ כיכב. "זה מעשה נבלה" אמר חפץ, "אין סיכוי שאני הדלפתי את זה או עורך דיני. אין סיכוי, זירו. הקפדתי על הסכם עד המדינה, למרות איומים של עיתונאים עליי".
מעניין מי איים עליו.
חבורת הבריונים שקרויה בטעות "עיתונאים" עשתה יד אחת עם הגורמים המדליפים – פרקליטות ומשטרה – כדי לבצע פה הפיכה שלטונית באמצעים לא דמוקרטיים.
חפץ אמר זאת בריש גלי: אם לא היו נולדות כל פרשות האלפים – נתניהו היה נשאר שנים רבות בשלטון. הפרשות הללו, ההדלפות הללו – זה הדבר המרכזי שהפריד בין נתניהו לבין המשך שלטונו.השמות התעופפו באוויר באולם בית המשפט: אמנון אברמוביץ', גיא פלג, ברוך קרא, אביעד גליקמן, מוטי גילת ועוד. כולם היו כלי שרת בידי ההפיכה שהצליחה לבסוף.
לא עיתונות הם עשו, לא את הציבור הם שירתו, הם היו שותפים למעשה חמור.כל שופרות הפרקליטות שנכחו באולם התעלמו מהדיון המרתק בין בן צור לחפץ והחליטו להעלים אותו מהציבור. אלא שאור השמש מחטא גם את הצנזורות שלהם.
תיק 4000 הוא התיק שלהם. זה לא התיק של נתניהו, ממש לא. זה התיק על הפיכה אנטי דמוקרטית.
כולנו צריכים לקוות, למען הדמוקרטיה, שיום מן הימים – וכל המעורבים בהפיכה הזו יועמדו לדין.
