שבוע חופש מהדיונים במשפט נתניהו מהווה הזדמנות לחזור לפרוטוקולים הרשמיים שמתפרסמים כשבועיים לאחר הדיון, ולהביא את הציטוטים המדויקים.

אין מתאים מלפתוח עם ד"ר יפעת בן חי שגב, לשעבר יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, שהטיחה בפרקליטות ובמשטרה דברים קשים עד להכרזתה האמיתה שאין לה אמון בהם.

***

אני מצטערת מאוד לומר, אבל כיוון שאני התחייבתי להגיד פה את האמת ורק את האמת, שהחקירה שאני עברתי הייתה חקירה חובבנית, רשלנית ומגמתית, תוך כדי הטלת מורא ופחד, בתנאים אנושיים לא מקובלים, שצריכים להטריד כל אזרח במדינת ישראל.
אי לכך ובהתאם לזאת יימצאו בדברי החקירה אמירות שהן תוצאה של הטעיה ושל דברים שהוצאו מהקשרם. וכאשר אני ביקשתי בחקירה, ואם את רוצה את יכולה לקרוא את זה בפני בית המשפט כי זה מתועד לשמחתי, כשביקשתי את הזכות לעיין במסמכים ובתאריכים, כי ידעתי שהדברים שנאמרים לי הם לא אמת, אני נתקלתי בסירוב מוחלט.
אבל מה שכן עשיתי לאחר מכן, חזרתי למסמכים ולניירות שלי ולכל התיעוד של הדברים שמתועד אצלי By the book, ומצאתי שהגזלייטינג (מניפולציה שנעשית כדי לגרום לאדם לפקפק בתפיסת המציאות שלו) שעשו לי בחקירה אולי הצליח בחלקו אבל הם לא באמת הצליחו למחוק לי את הזיכרון…

אני חושבת שכדאי שבית המשפט ידע, אני חיכיתי כדי לומר פה כמה דברים.
החקירה שלי שהייתה למעשה במסגרת של עדות פתוחה, נמשכה בין 10 ל-12 שעות שבמהלכן הטלפון שלי נלקח ממני, זכיתי לכוס תה אחת ולא זכיתי אפילו ליציאה לשירותים ללא ליווי של מאבטח צמוד.

אני רוצה לומר שבחלוף של 11 שעות חקירה ומתן עדות שלא הייתה פשוטה, כי אני כבר התייחסתי לאופי החקירה, כן? כשביקשתי לעבור על ההודעה אז החוקר גלעד ניסה להניא אותי מזה ואמר 'תראי, כבר השעה נורא מאוחרת' ואני עמדתי על כך ואני תיקנתי תיקונים וניתן לראות סימוכין לדברים שאני אומרת בתמליל החקירה.

דברים שאני אומרת לחוקר: 'אתה מניח הנחה שגויה ולא נכונה. אני באמת מנסה לחשוב למה להגיד את זה. זה פשוט לא נכון. הבדיקות החלו לאחר כניסת פילבר? אני חולקת עליך, אתה מכניס לי מילים לפה. אתה הופך את הדברים, אני מבקשת שתדייק, זה מאוד מפריע לי.
אני מבקשת יומן לבדוק תאריכים, אני בלי יומן ובלי תאריכים. מה זה יעזור לך יומן ותאריכים פילבר לוחץ עלייך' (החוקר אומר).

אני לא מבינה את השאלה, ואני עוד נותנת את משל הרכב* שאנחנו נידרש אליו. זאת אומרת שהדברים שאני אומרת כאן והיום נאמרו בזמן אמת.

* משל הרכב: משל שבו ד"ר בן חי שגב מתארת סיטואציה של אזרח שפורץ לרכב שלו כיוון ששכח את המפתחות בתוך הרכב, והיא יודעת זאת אבל יש טענות לא נכונות שהוא גנב – כוונתה של בן חי שגב בטענות הלא נכונות היתה לפרקליטות.

בהמשך אומרים ד"ר בן חי שגב דברים קשים מאוד על מערכת אכיפת החוק.

בן חי שגב: אני אומר פה דבר קשה. אני לא אמרתי הרבה דברים בריענון, אני חיכיתי לכבוד השופטים כדי לומר את דבריי כי אין לי אמון במערכת הזאת לאחר החוויה הזאת.

תירוש: אני מבקשת להכריז על העדה כעדה עויינת נוכח הדברים שלה.

בן חי שגב: עוינת למה? לאמת?

תירוש: סליחה, זה לא עניין שלך. זו אמירה משפטית.