700 מיליון שקל בשנה, 5 מיליארד שקל עד כה. אלו הסכומים העצומים שמוציא הציבור על תאגיד השידור שעד המלחמה סיפק רייטינג אפסי, הגנה אוטומטית ועיוורת לפרקליטות ועובדת בה חבורה יהירה ומנותקת מהצד השמאלי של המפה.
חשבתי שהטבח ב-7 לאוקטובר ישנה משהו בתאגיד הציבורי, בעובדיו ובשדרה הניהולית שלו. למרבה הצער, לבד מאילה חסון, זה עוד מאותו דבר שאנחנו מקבלים בערוצי 12 ו-13.
התעסקות במפלג, במקום במאחד, שימוש במשאב ציבורי כדי להסית, במקום להיות ממלכתיים וחבורה צינית שלא מסוגלת לכבוש את יצרה. נתניהו ונתניהו ועוד פעם נתניהו.
השבוע החליט התאגיד לזרוק עוד כסף על תוכנית חדשה של עמרי אסנהיים, לשעבר ב"עובדה". בתוכניתו הראשונה הוא אירח את דן חלוץ ואת סימה קדמון, שכמובן טינפו על נתניהו. בשביל זה הוא הביא אותם – בשביל להרעיל באמצע מלחמה. ועל זה הוא כנראה מקבל הון תועפות.
חלק גדול מהעיתונאים בתאגיד עסוקה במרץ בציוצים מסיתים, ציניים ולעגניים – חבורה עלובה של ליצנים שלא ניהלה דבר בחייה – מחלקת ברוב חוצפתה ציונים מכורסתה הנוחה. זה טעה וזה לא מתפקד, איזו ממשלה חדלת אישים וכל הכבוד לאחים לנשק – שטף של מסרים שקריים ותעמולה נבזית.
חבורה שמקבלת את שכרה המנופח בתחילת כל חודש מאותה מדינה – שבשבילם היא לא מתפקדת.
על החבורה הזו מנצח גולן יוכפז, מנכ"ל התאגיד, איש שמאל, שהחונטה דאגה לסדר לו את הג'וב. יוכפז ניהל בעבר את חברת החדשות בערוץ 10, חברם של רביב דרוקר, ברוך קרא ואביעד גליקמן, והיה אחראי על שידור עשרות ידיעות מגמתיות וכוזבות על תיקי האלפים ותיק הצוללות.
את המורשת הקלוקלת הזו הוא ממשיך גם בתאגיד ועוד באמצע המלחמה.
הציבור אמר את דברו כבר לפני המלחמה וביתר שאת במהלך המלחמה. ערוץ 14, עם תקציב נמוך משמעותית מהתאגיד, מצליח להציג ביצועים גבוהים פי 2 ממנו.
אחרי המלחמה התקשורת תצטרך להיבדק, כולל התאגיד. המסקנה חייבת להיות: להפריט מיד – המדינה והציבור לא צריכים לממן דמורליזציה בזמן מלחמה.
