לקפוץ לשדר בשעת המלחמה את הידיעה מדובריה של הישות חמאסית-נאצית, תוך קביעת עובדה על "הפצצה ישראלית" ו"תמונות קשות" בבית חולים ברצועת עזה, זו כבר לו טעות שאפשר להבין אותה, זו לא טעות שבאה בעקבות 11 ימים של שידור רצוף כפי שטען חמו.
זה חוסר אחריות. זו שערורייה, חפיפניקיות ורשלנות עיתונאית שאין שניים להן.
עיתונאי ותיק לענייני ערבים לא יכול לקנות כל ידיעה של הישות החמאסית-נאצית באופן אוטומטי, קל וחומר בעת מלחמה, קל וחומר שיש מקורות אחרים, כמו אבו עלי אקספרס, שהבינו כבר בשעת אמת שזה פייק ושאין בכלל ״תמונות קשות״.
עיתונאי רציני והגון גם לא יכול לרוץ בהתחלה להאשים בטעויותיו את הטרלול של מכונת התעמולה ואת מכונת הרעל של הימין ואת מכונת הרעל על מלא – כפי שהגדיר זאת.
מכונת הרעל של השמאל, הטרלול של מכונת הרעל ומכונת הרעל על מלא – כל מטח הביטויים שזרק חמו על אחרים – היו באותו ערב השידור של הפייק, רק שלו ושל ערוץ 12, בדיוק כפי שמכונת הרעל של בן כספית המציאה הזזת כוחות מהגבול עם עזה לטובת סוכה בחווארה.
זו מכונת רעל שצוטטה מסביב לעולם, בין היתר על ידי רשתות ערביות, שנתמכו בדיווח של ערוץ 12 ואוהד חמו – וגרמה נזק אדיר להסברה הישראלית.
התקשורת שבה עובד חמו מחרטטת את עצמה לדעת על קבלת אחריות אבל מסירה עצמה מכל אחריות להפקרות של עיתונאיה, כאילו אין לה שום השפעה ושום אחריות.
אז ככה: אחרי המלחמה כולם יצטרכו להיבדק ולהיחקר – מנתניהו ועד אחרוני "גורמי המקצוע", במערכת הביטחון ובמשרדים הממשלתיים.
כן, גם האחריות של התקשורת תצטרך להיבדק ולהיחקר, במיוחד של ערוץ 12 שתופס נתח שוק של 50% בטלוויזיה.
כולל כל אותם ״עיתונאים״ ששיתפו פעולה עם אותם ״גורמי מקצוע״, שהדהדו אותם כ"גורמי ביטחון בכירים" והפכו כל מילה שלהם לאמת חצובה בסלע, כמו ראש אמ״ן אהרון חליווה.
