המשך ציטוטים מהפרוטוקול הרשמי של יום העדות הראשון של עדת ההגנה רינת סבן, והפעם – השופטים שואלים אותה שוב ושוב אם זה בסדר לשתול גרסה בפיו של פילבר וסבן מתפתלת ובסוף עונה: אין לי תשובה.

***

עו"ד חדד: זה לגיטימי מבחינתך לתת לו את התשובות האלה? לגיטימי או לא לגיטימי. לא צריך להשתהות בתשובה. כן או לא?

סבן: בגדול, זה לא אסור.

עו"ד חדד: אה, זה לא אסור?

סבן: לא.

עו"ד חדד: וזה לא מייצר חשש שאולי הוא פשוט יאמר את הדברים האלה?

סבן: אז אני אומרת, החשש קיים תמיד.

עו"ד חדד: קיים תמיד.

השופט עודד שחם: השאלה היא למה לשים את התשובות בפיו? אני מבין, טקטיקות חקירה, כאלה ואחרות, שואלים שאלות, חוזרים על שאלות, כפי שהגברת הבהירה לנו קודם.
אבל האם אין חשש שמניחים את הגירסה בפיו של אדם, שאולי הוא יפעל כדי לרצות אתכם? זה לא מעלה סימן שאלה לגבי התוקף של גירסה שתתקבל, אם תתקבל אחר כך?

סבן: אני אענה לכבודו. החשש קיים, שתתקבל גירסה שהיא גירסה שבאה לרצות אותנו, ויחד עם זאת אנחנו רוצים להבין איך יכול להיות שבשבוע הראשון שהוא נכנס לתפקיד הוא פעל באופן מאוד מאוד אינטנסיבי לעשות תהליכים, השלב הראשון שלו בכניסה לתפקיד, עוד לפני שהוא פעל ולמד, על מנת להיטיב עם אלוביץ' בניגוד לגורמי המקצוע, וזה משהו שאנחנו מנסים לבדוק.

עו"ד חדד: ..

סבן: רגע. לא סיימתי.

עו"ד חדד: גם אם זה?

סבן: גם אם זה אומר שזה קצת עם לחצים וקצת עם הרמת קול, וגם, כן, זה חלק מהחקירה.

עו"ד חדד: אבל בית משפט שאל אותך,

השופט שחם: זה … החשד, איך מנטרלים את החשש? לא רוצים שהחשש יתממש?

השופטת פרידמן-פלדמן: אתם שמים גירסה שאתם רוצים שהוא יאשר אותה,

סבן: גירסה בסוף לבד לא יכולה לעמוד, היא צריכה להצטלב עם עוד הרבה מאוד דברים, זאת אומרת גם אם תתקבל גירסה והיא תהיה תלושה מכל מארג הראיות הקיים, אז הוא לא יעמוד לבד.

השופט שחם: זה דבר אחד לעשות מה שהגברת אומרת, להציג לאדם את העובדות, את מה שהוא עשה, ולהגיד לו 'איך אתה מסביר את זה', זה אני מבין. דבר אחר, להגיד לו פה 'אנחנו אומרים לך שכך וכך וכך קרה'. כי זה לכאורה מה שאנחנו קוראים פה, או שומעים פה.

עו"ד חדד: גם וגם.

השופט שחם: או שלשיטת הגברת זה אותו דבר?

סבן: עוד פעם, אני לא, אין, אני אולי לא קוראת את הנוסח, אבל אני לא רואה פה שנתנו לו בדיוק את ה…

השופט שחם: אומרים לו 'אתה מעביר את המסר' …

עו"ד חדד: 'אומרים לך לזרז את המיזוג, שהכתיבו לך מה לעשות בכניסתך לתפקיד'.

השופט שחם: נותנים לו את הגירסה. זה הגברת, איך זה לא מעלה את החששות שדיברת עליהן?

סבן: אין לי הסבר לאמירות של אחרים.

עו"ד חדד: אבל זה הסבר שלך. גם את אומרת. 'לא מציגים את הראיות עכשיו', את מדברת שם תוך כדי.

סבן: 'לא מציגים את הראיות עכשיו', איפה הבעיה עם זה?

השופט שחם: לא, אבל "לא לגיטימי שיהיה משהו אחר", זה תשובה של..

עו"ד חדד: את אומרת, תסתכלי. זה כבר לא מישהו אחר. שורה 18 "לא לגיטימי שיהיה משהו אחר".

סבן: אוקיי.

עו"ד חדד: אז זה לא מישהו אחר כבר, רינת.

סבן: נכון.

עו"ד חדד: למה זה לא לגיטימי שיהיה משהו אחר?

סבן: עוד פעם, כאמירה בחקירה אני יכולה להגיד לו שזה לא לגיטימי שיהיה משהו אחר, גם אם זה לגיטימי.

עו"ד חדד: אבל לתת לו גירסה שלמה על ההתחלה, תראי, אומרים לו את הכל. אומרים לו ש'זה מיד בהתחלה, איך שאתה נכנס אתה קיבלת הנחיה', ואפילו אתם עושים עוד דבר שאני חושב שהוא הכי חמור, שאתם אומרים לו "זה הכי לגיטימי בעולם" כלומר אתם גם מנטרלים את העוקץ, "אם תגיד את זה, זה הכי לגיטימי בעולם". רק תגיד את זה, זה לגיטימי.

השופטת פרידמן-פלדמן: יש לגבירתי תשובה?

סבן: לא.

עו"ד חדד: לא. נתקדם. בואי נראה מה קורה בהמשך.

השופט בר-עם: גם אין בעיה שהוא (החוקר שלומי חכמון) מאוד מאוד קרוב אליו (לפילבר), … ממש כמעט נוגע בו.

עו"ד חדד: נוגע בו. לא כמעט. נוגע בו.

השופט בר-עם: נוגע בו. אני שואל את גבירתי כחוקרת מנוסה לשיטתך, אני לא מדבר עליו. גבירתי כך הייתה נוהגת עם נחקרים בנסיבות מסוימות? לשבת קרוב מאוד ל-,

סבן: ישבתי ליד נחקרים בקרבה,

השופט בר-עם: באופן הזה?

סבן: יצא שישבתי ליד נחקרים, לא נחקרים של שחיתות, נחקרים אחרים.

השופט בר-עם: אני מדבר באופן עקרוני, אני רואה את הקירבה וגם קצת הרמת הקול,

עו"ד חדד: ופילבר שכבר משתגע, הוא עושה את ה… "אני משתגע". …?

סבן: עם אופן הישיבה, עוד פעם, האירוע עצמו הוא אירוע שהוא מייצר לחץ, ברור.

עו"ד חדד: אבל הוא אומר לכם "אני לא זוכר. אני ל א זוכר דבר כזה" "אני לא זוכר". ואתם לוחצים, לוחצים, והדבר הכי מדהים, כי "אני לא זוכר את זה", אז חכמון נותן לו את העצה שאני נתתי לך בהתחלה, שלא עבדה, "אז תיזכר. מה הבעיה, אתה לא זוכר, תיזכר". דרך אגב, נזכרת כבר מה היו ההנחיות שקיבלת מתחילת החקירה?

סבן: לא.