סעיף אחד בהסכם עד המדינה של ארי הרו סיפר בצורה הכי טובה את סיפורה של מערכת עבריינית ומושחתת – המערכת של הפרקליטות והמשטרה.
הסעיף קבע שמומי למברגר, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, יכול לקבוע בכל עת, לפי שיקולו הבלעדי, שהרו הפר את הסכם עד המדינה ולכן יכול בשורה התחתונה להגיש כתב אישום נגדו.
***
זו, למעשה, תמצית הסחיטה באיומים. משאירים אותך תלוי באוויר, עם מסר ברור: אם לא תיישר איתנו קו, אם תסטה ממה שמצופה ממך, דע לך שכתב אישום מרחף מעליך, כל הזמן, לפני עדותך, במהלך עדותך, וגם לאחר שתסיים את העדות.
ארי הרו בקול רועד
להרו לא היו ממש ברירות לאחר שכתב אישום בענייניו האישיים ריחף כל הזמן באוויר, כולל עבירת שוחד שהמציאו כדי לאיים עליו.
הוא אישר בקול מעט רועד, כשפניו מאדימות, את מה שעו"ד עמית חדד תיאר בפניו: שהוא הרגיש כמי שנסחט באיומים, ששברו אותו לחתיכות, שהוא קורבן, שהוא נזק מישני למרדף אחרי נתניהו.
הוא אישר שהאיום הזה ריחף כל הזמן באוויר בשיחות עם הפרקליטות והמשטרה, שהוא הרגיש כמו עד מדינה שהפך לעד מדינה בעל כורחו, כדי לייצר כותרת שיש עוד עד מדינה נגד נתניהו.
לסדרת שאלות של השופט בר-עם בנושא אישר הרו, במילים זהירות, שהאיום הזה ריחף גם במהלך העדות, שזה טבעי, שהוא בן-אדם, שהוא אמר כל הזמן אמת אבל ידע שההסכם איתו עלול להתבטל אם משהו לא יתאים בעדותו למערכת אכיפת החוק.
כמובן שהפרקליטות הסתייעה גם בעיתונאי ברוך קרא כדי להעביר את המסר המאיים הזה של הגשת כתב אישום נגד פילבר, שכוון גם להרו.
הפרקליטות במערומיה
האמירות הללו לקראת סוף הדיון – היו שיאה של דרמה שנמשכה כל היום, באחד מהמופעים המשפטיים המבריקים של עורך דין בישראל.
עו"ד עמית חדד, ביד אמן, הציג את הפרקליטות במערומיה, בשקריה, באיומיה.
הוא הוכיח, למשל, איך הפרקליטות והמשטרה שתלה להרו זיכרון בנושא הפגישה של המיליארדר ההודי טאטא על איזור הסחר החופשי, למרות שהרו לא נכח כלל בפגישה הזו כיוון שפרש מתפקידו והוא התכוון לפגישה אחרת שבה נכח יותר משנה לפני כן, שנושא היה פיתוח היחסים הכלכליים והטכנולוגיים בין הודו לישראל.
השיטה הזו של השתלת זיכרון, הן באמצעות הדלפות פליליות (הרי כל הנחקרים באותה עת צרכו תקשורת שעסקה בהם ובתיקי האלפים) או באמצעות מניפולציות בהצגת נתונים – מוכרת לנו מעדי מדינה אחרים כמו שלמה פילבר וניר חפץ.
מנצלים את העובדה שאין זיכרון חד, לא מציגים יומנים ומוליכים את העד למסקנה הרצויה מבחינת החוקרים, תחת האיום שהחרב על צווארך.
סופרים סיגרים
החצי הראשון של יום הדיונים עסק רבות בהרגלי העישון של בנימין נתניהו, פרומו לא רע לעדות של מילצ'ן.
מכיוון שהרו לא מבין בסיגרים, וגם לפי עדותו לא היה אחראי על רכישת הסיגרים לנתניהו, זולת פעם אחת בארה"ב שנתניהו ביקש ממנו לרכוש 2 סיגרים – חדד הציג לו שני מכתבים של עזרא סיידוף, לשעבר סמנכ"ל במשרד ראש הממשלה ויאיר קספריוס, יועצו לשעבר של נתניהו (היום יועץ לשרה נתניהו), שבו הם כותבים שקנו כבדרך שגרה סיגרים לנתניהו וזה החזיר להם את הכסף.
שני המכתבים האלה מצטרפים לעדויות של גיל שפר, נתן אשל וגיל חיימובסקי שעבדו עם נתניהו, שהעידו בצורה דומה, כמו נהגו הקרוב אלי אילוז.
המשמעות היא שתיאוריית קו האספקה השוטף בכתב האישום לא יכולה להחזיק מים כל זמן שנתניהו מבקש באופן שוטף לרכוש סיגרים דרך אנשי לשכתו.
יתירה מזו, על-פי כתב האישום מילצ'ן סיפק לכאורה 2 סיגרים ביום לנתניהו, מה שלא הגיוני, כי קשה להניח, במיוחד במקרה של ראש ממשלה, שהוא יכול לעשן 2 סיגרים ליום (לעשן סיגר רצוף לוקח 3 שעות), מה גם שנתניהו הפסיק לעשן לתקופות בגלל דלקות במערות האף (לפי עדויות הוא הפסיק לעשן 2-3 פעמים בשנה, כל פעם 4-5 שבועות, בגלל אותן דלקות).
זה שוב מתכנס לאותה תעלומה: איך יכול להיות שעל-פי הדס קליין נתניהו קיבל אספקה שוטפת של סיגרים הרבה מעל ליכולת העישון שלו?
כמובן שהתשובה לתעלומה היא שכל הכמויות והסכומים של הסיגרים בכתב האישום נופחו מעל ומעבר לכל פרופורציה.
נקודה מעניינת שעלתה אתמול: הרו סיפר שיוסי ורשבסקי, לשעבר מנכ"ל ערוץ 10, הגיע לנתניהו לקראת בחירות 2015 וביקש ממנו לעזור לערוץ לשרוד ובתמורה הסיקור עליו ישתפר.
נתניהו סירב בו במקום וערוץ 10 פתח בבליץ של קמפיין משחיר נגד נתניהו.
חדד תהה ובצדק למה לא חקרו זאת, כי זה דבר הרבה יותר חמור מתיק 2000 ומתיק 4000.
כמובן שחדד צודק, אבל כשמדובר בערוץ 10, זה שמלטף את הפרקליטות באמצעות כנופיית דרוקר-קרא-דליפמן, אין פלא שהפרקליטות דילגה הלאה.
עוד דוגמא להשחתת היחסים בין מערכת אכיפת החוק לסריסי החצר שלה בתקשורת.
לונדון לא מחכה לפרקליטות
במקביל, הפרקליטות הולכת ומסתבכת עם עדות מילצ'ן בלונדון.
אתמול היא ביקשה עוד שבוע להיערכות העדות כך שתתחיל ב-25.6 ביוני, אחרי שהיא ביקשה להקדים את העדות ככל שניתן.
אמש חשפה פרופ' טליה איינהורן, מומחית למשפט בינלאומי, שעדות כזו כפופה לחוק הבריטי וצריך לנהל אותה מול שופט בריטי ובאנגלית, דבר שהפרקליטות לא טרחה בכלל לבדוק.
על פרטי החשיפה של פרופ' איינהורן – ב"ערוץ של אלי ציפורי ואבי וייס".
