חצי שעה בלבד – בחלק הגלוי – ארכה חקירתה הראשית של השוטרת טליה ריבין, זו שחקרה בזמנו את המקורבת של ניר חפץ.
מהר מאוד, לקראת השעה 10:00, עברה החקירה לדלתיים סגורות באופן טבעי והסתיימה ב-12:00.
***
כזכור, יש איסור פרסום על שמה של המקורבת ועל פרטים מזהים ומה שהותר לפרסום הוא שהיא ענתה לשאלות "חודרניות" ביחס לטיב הקרבה ומהות מערכת היחסים עם חפץ.
המקורבת נחקרה בעדות פתוחה ולא תחת אזהרה, דבר שאישרה אתמול גברת ריבין.
המקורבת
השורה התחתונה היא שאירוע משמעותי מאוד ולא חוקי, שכנראה היה זרז להפיכתו של ניר חפץ לעד מדינה נותר חסוי מהציבור.
אפשר להבין שיש צו איסור פרסום על שמה של המקורבת, אבל למה צו פרסום על החקירה שלה ופרטיה. מה, אי אפשר לפרסם ולו חלק מפרטי החקירה בלי פרטים מזהים כדי שהציבור יבין איך התנהלו הפרקליטות והמשטרה ואיך הם רמסו זכויות אדם?
וזה לא הכל: חוקרי המשטרה דפקו על דלתה של המקורבת בוקר אחד והובילו אותה לחקירה תוך יחס משפיל ובריוני, כולל צו חיפוש תמוה בביתה.
למה בדיוק? גם זה לא ממש ברור, אולי יתבהר מחר עם עדות השוטרת שהוציאה את צו החיפוש.
בכל מקרה, חקירת המקורבת והפגשתה עם ניר חפץ, היו אחד התרגילים המלוכלכים והלא חוקיים שביצעו המשטרה והפרקליטות בתיקי האלפים כדי לשבור את רוחו של ניר חפץ.
זה אמנם טוען שהפך לעד מדינה מרצונו החופשי, אבל נדמה לי שהתרגיל היה זרז מאוד משמעותי בהחלטתו להפוך לעד מדינה. עדות מדינה, אגב, ריקה מתוכן.
מערכת אכיפת החוק הבטיחה לחפץ שהדברים לא יתפרסמו, אבל איכשהו חלק מחקירתה של המקורבת נמסר להגנה במסגרת החומרים שנמסרו לפרקליטי נתניהו ואלוביץ' לקראת השימוע. הדברים זלגו לתקשורת והשאר היסטוריה.
הפרקליטות ניסתה להתנער בהתחלה מהתרגיל ולהפיל את האחריות על המשטרה, אבל פרוטוקול ישיבה שאישרה את התרגיל חשף שיהודית תירוש וציפי גז, לשעבר מנהלת החקירות ברשות ני"ע (והיום שופטת שלום בת"א) נכחו בישיבה ואישרו התרגיל.
לא זוכרת
כצפוי, בחלק החקירה הגלוי של עדות ריבין, שאותה ניהלה עו"ד נעה מילשטיין – היא הרבתה ב"לא זוכרת, לא יודעת", לאחר שסירבה להגיע לריענון אצל עו"ד עמית חדד.
ריבין החלה לשרת במשטרה ב-2014 והגיע לחקירת המקורבת ממפלג אחר, לטענתה בגלל מצוקת חוקרים. היא לא זכרה מי היו המפקדים הישירים שלה, לא זוכרת את שמות המפקדים שהנחו אותה, ואמרה שזה לא היה יורם נעמן.
היא לא זוכרת שניר שוורץ (החוקר של ניר חפץ) תדרך אותה ("היו כמה שניות במסדרון"), היא לא זוכרת באילו תיקים טיפלה, לא ממש זכרה על מה תיק 4000, ולא זוכרת דבר באופן כללי, וכרגיל ניסתה לצייר תמונה שהיא נקלעה לאירוע במקרה.
אלא שהמציאות היא אחרת לגמרי: החוקרים שנבחרו לתיקי האלפים נבחרו כולם בפינצטה וכולם עם אותן תכונות: אגרסיביים מאוד, עם רפרטואר של צרחות, איומים והשפלות – והכל כדי לחלץ מהנחקרים את הגרסה שתפליל את נתניהו, או את הגרסה המתאימה לתזות של הפרקליטות ויהודית תירוש.
הנה יהודית
ומה עם גב' תירוש? היא הואילה בטובה סוף סוף להגיע אתמול לדיון אחרי שברחה מ-5 העדויות של יורם נעמן.
במקביל, היא מתעסקת בחוות הדעת של השב"כ החסויה על עדות נתניהו: החצופה מבקשת לקבל לידיה את חוות הדעת הסודית כדי לגבש עמדה משפטית.
סליחה, מי שמך גברת תירוש?! אל תתבלבלו, זה הכול כדי להסיט את האש ממחדליה והעבירות הרבות שביצעה, כולל תרגיל המקורבת לניר חפץ.
