ציטוטים מתוך הפרוטוקול הרשמי של עדות אלי לוי ב-31.5.2026, לשעבר מנהל מחלקת החקירות ברשות ני"ע.

לוי הודה שפעל ללא צו וללא אישורים כשאסף חומרים על נתניהו ומשפחתו (הסיקור ב"וואלה") עוד בזמן חקירת רשות בזק רשות ני"ע, כשנתניהו לא היה כלל חשוד ותיק 4000 לא נולד.

***

בשלב הראשון מודה לוי שהראה זאת לליאת בן ארי ויהודית תירוש, אבל בשלב האיסוף השני טוען לוי שלא עדכן את הפרקליטות.

השלב הראשון של הוצאת המיילים: לוי מעדכן את ליאת בן ארי

עו"ד חדד: מישהו מהם אמר לך, זאת אומרת, מה הייתה ההוראה שלך? הראית לליאת (בן ארי), הראית לפרקליטים, הראית לערן, הראית לחן (את המיילים שהוצאו באופן לא חוקי ועסקו בסיקור משפחת נתניהו ב"וואלה", עוד בחקירת בזק רשות ני"ע כשנתניהו לא היה כלל חשוד).

לוי: התייחסו לזה כקוריוז.

עו"ד חדד: קוריוז?

לוי: כן.

עו"ד חדד: אז מה עשיתם עם זה? אוקיי, מה עושים עם הקוריוז?

לוי: כלום.

לוי: בוא נגיד שאני לא כל יום גורס.

לוי לא מצליח להסביר למה ראה במיילים משהו "חריג"

עו"ד חדד: הצגת את זה לליאת, אז זה לא רק היה במגירה שלך, זה שימש אותך. תגיד לי, למה להציג את זה לליאת בן ארי? פרקליטת מחוז עסוקה. למה להציג את זה? מה, צחוקים?

לוי: זאת הייתה ההתייחסות, אני לא, לא הצגתי את זה כקוריוז.

עו"ד חדד: אתה אמרת קוריוז, גברתי, את מקליטה, הוא אמר קוריוז אני לא טועה, נכון? זו לא מילה שלי.

לוי: ההתייחסות הייתה לא רצינית.

עו"ד חדד: אז למה אתה מראה את זה לליאת? אין לך מה לעשות בחיים? בא לליאת, תראי, קוריוזים? עושים ערב, ערב צ'יזבטים גם? בוא תסביר לי.

השופט בר-עם: לא סברת שזה כן משמעותי?

לוי: לא חשבתי שזה משמעותי, אמרתי חריג ולכן הצגתי את זה.

השופט בר-עם: אני רוצה לשאול את אדוני שאלה קודמת, נדמה לי שאדוני נשאל בתחילת החקירה לגבי מיילים שאולי הופקו, אדוני אמר לעיתים מגיעים אליי כדי לשאול אם זה רלוונטי.

לוי: לא רלוונטי.

השופט בר-עם: כן, אז באיזה סיבה מגיעים לאדוני?

לוי: שמראים לי משהו שהוא עם חשיבות. אני לא מסווג רלוונטי, לא רלוונטי.

השופט בר-עם: בסדר, אני שואל את אדוני, בעצם אני חושב, אבל זה חשיבות במובן שזה חורג מהחקירה שבגינה בוצע החקירה.

לוי: או שזה ידיעה חשובה או שזה משהו חריג בפני עצמו.

השופט בר-עם: חריג בפני עצמו, לא כחלק מהחקירה. לא כחלק מהחקירה שבגינה בוצע צו החיפוש. זה יכול גם להחליט באיזושהי.

לוי: לא, לא, לא בסיבה שבגינה הוצא צו חיפוש. זה היה חמור מעצם התוכן.

השופט בר-עם (ממשיך להקשות): מעצם התוכן. זאת אומרת, עושים חיפוש במסגרת צו חיפוש, מגודר, מתוחם בחקירה מסוימת, מגלים או מעלים איזשהו מסמך שלא יודע איך הגיעו אליו, כי הולכים אולי על כל המיילים, אם הוא יש לו חשיבות של עצמו ואז אם זה באים אל אדוני, זה פרט חריג?

לוי: אני, זו הפעם היחידה שזכורה לי שהגיעו אליי עם דברים כאלה.

השופט בר-עם: אבל כפי שתיארתי, זאת אומרת, זו הייתה המתכונת. זאת אומרת, היה לזה חשיבות, היה לזה ערך שלעצמו לא קשור לחקירה בהכרח.

לוי: כן, כן.

השופט בר-עם: ובאו להתייעץ עם אדוני מה לעשות עם אותו מייל שיש לו חשיבות, ואז אדוני לוקח את המייל, מסכים אולי שזה כנראה חריג, שאחרת לא היה מציג את זה לגורמים אחרים. אני מבין שיש לזה חשיבות או חריגות, אם יש לזה. ואדוני קיבל תשובה שבעצם… זאת אומרת.

לוי: כן, כן. לא נעשה שום דבר מעבר לזה.

עו"ד חדד: רק אני רוצה להבין, סליחה. אתה, פה לשופט בר-עם אתה אמרת חשיבות, מקודם אמרת איזה קוריוז. רק תיישב לי את הסתירה. קוריוז וחשיבות, נדמה, אתה רוצה להשתמש במילים גבוהות, שזה אוקסימורון.

לוי: ברשותך, לא אמרתי סתירה.

עו"ד חדד: לא סתירה?

לוי: אמרתי שהיה פה אירוע חריג.

עו"ד חדד: אמרת קוריוז?

לוי: הנה הצורך לקטוע לי את חוט המחשבה וכולי.

עו"ד חדד: שום מחשבה.

לוי: אני אומר, במסגרת ההצגה, לפחות ליאת, או מישהו מהאחרים, לא ראו בזה דרמה גדולה.

עו"ד חדד: אתה כן ראית בזה דרמה גדולה?

לוי: לא, לא, לא, זה היה משהו שהיה נכון להציג אותו.

עו"ד חדד: הבנתי, אז זה לא קוריוז? כי אני יכול, נדמה לי שאתה רואה קוריוז, אבל הנושא. טוב, בואו נלך דבר לדבר. אז אמרת שהתוכן היה חריג, נכון?

לוי: נראה לי על פניו חריג.

בהמשך מראה חדד ללוי את המיילים וזה מודה שהם לא קשורים לחקירה וגם הם לא חריגים (למרות שטען שהם "חריגים)".
לוי גם לא טוען שלא שאל מאיפה ואיך הגיעו המיילים הללו הנוגעים לנתניהו.

חדד: פעלת ללא צו; לוי בתשובה מגוחכת: זו קביעה משפטית, זה לא בלבל שלי

עו"ד חדד: בוא נסתכל גם על התאריכים. אתה נתת דעתך על התאריכים? בזמן שאתה מקבל את זה, אתה מבין שזה לא קשור לחקירה בכלל, אבל הסתכלת על זה.
נתת על זה את הדעת? אמרת להם משהו? חבר'ה, מה אתם עושים? אתם מוצאים מיילים שלא קשורים לחקירה? זה בניגוד לצו? לא אמרת להם דבר כזה? אני חושב שזה ברור לך שזה נכון.

לוי: זה כבר קביעה משפטית.

עו"ד חדד: קביעה משפטית. בואו נראה עוד מייל, מי אמר שצריך לסמן את המיילים האלו, זה אתה?

לוי: ממש לא. תבין, זה לא בלבל שלי. זה לא בלבל שלי.

עו"ד חדד: לא בלבל, זה קטן עליך. במובן שזה ברמות מתחתיך, לא קטן עליך שזה נונסנס. מי מחליט אם לסמן את זה או לא, זה לא אתה?

לוי: תשאל את החוקר.

השלב השני: לוי מנחה לאסוף עוד חומרים כדי להרחיב את החקירה

עו"ד חדד: אז נתת הוראה למצוא אותן? את הכתבות?

לוי: לא, אז אני מסביר עוד פעם. היה תהליך, לאחר במסגרת בקשה להפרת החקירה, שגם ביקשתי שימצאו את הכתבות.

עו"ד חדד: סליחה, ממי ביקשת?

לוי: לדעתי אולי מאריה (זיידנשטדט).

עו"ד חדד: מאריה?

לוי: כן. או אני או אריה.

עו"ד חדד: אה, יכול להיות שאתה מוציא את הכתבות.

לוי: יכול להיות, כן.

עו"ד חדד: אה, אתה זורק על מישהו אחר, זה מאוד לא בוסי מצדך. ואיפה הכתבות האלו?

לוי: עברו לפרקליטות. אני אומר עוד פעם, אני לא יודע במקרה הספציפי של הכתבה הזאת, אבל בחומר שעבר לפרקליטות עברו המיילים עם העתקי הכתבות שאמורות לתמוך את הפרסום בפועל.

עו"ד חדד: הבנתי, אז זה לא קוריוז ואתה שם במגירה. אתה מבצע פעולות.

לוי: תראה, אתה.

עו"ד חדד: אלי, אתה יודע, אני מבולבל. אמרת שמחכים ליום הגורס, זה קוריוז, מגירה.

לוי: אני רגע רוצה לעשות, להסביר לבית המשפט, ברשותכם. יש פה שתי תחנות בזמן באירוע הזה.
הציגו לי את המסמכים האלה כנראה ביוני, בתאריך, ומה, עשיתי את הפעולות שעשיתי. הצגתי את זה למנהלי היחידות, ליועץ המשפטי, למיטב זיכרוני גם לליאת, ואני חושב שאולי גם הפרקליטות ראתה. זאת נקודה אחת בזמן.

השופט בר-עם: זה אדוני עשה, כי הוא מצא בזה איזה מצב חריג, חשוד.

לוי: כי זה, אמרתי, השבתי לך על הדבר הזה. זה אירוע אחד. האירוע השני הוא לאחר חקירת פילבר, לאחר שנחשפנו לעוד דברים, לעוד זה, שם פעלתי לקידום בקשה להרחבת חקירה.
במסגרת הדבר הזה נעשה כבר ניסיון, לא ניסיון, נעשה ריכוז של החומרים ובמסגרת זאת, אני למיטב זיכרוני, אני עוד פעם אומר את זה, צורפו גם המיילים, כאשר יש ניסיון, אני לא יודע, חלוף הזמן אני לא זוכר, גם להצביע על זה שהיה פרסום בפועל, אחרת אם לא היה פרסום, יש חולשה בבקשה הזאת. זה האירוע. שני אירועים שונים בזמן, זה המצב.

השופט בר-עם: כמה זמן חלף בין שני האירועים?

לוי: לדעתי, אני יכול להגיד לך בוודאות, בסמוך לאחר החקירות של פילבר, שבוע, 3 ימים.

השופט בר-עם: אז כמה חודשים?

לוי: לא, לא, מתי היה החקירה? אני פשוט לא זוכר, אבל.

תירוש: החקירה הראשונה של פילבר, הפרוץ בפרשה 3, היה ב-12.7.

לוי: שבוע אחרי, שבוע, שבועיים, זה האירוע. עשיתי סדר?

לוי לא מצליח להסביר למה הוציא את הכתבה של גידי וייץ שתפר את התיק יחד עם הפרקליטות

עו"ד חדד: עכשיו, אני אומר לך שבזמן שאתה קראת את המיילים, אתה כבר קראת את הכתבה של גידי וייץ, זה נכון?

לוי: לא, לא, אני לא יודע לומר את זה בוודאות.

עו"ד חדד: אתה לא יודע לומר את זה בוודאות?

לוי: לא, ממש לא. אני בוודאות יודע שבסמוך, בצוותא השני, צירפתי את הכתבה.

עו"ד חדד: אז איך ידעת למצוא את זה בשני?

לוי: כי אם אני מחפש בדברים האלה, אז מן הסתם וזה קפץ לי בתודעה, בהבנה.
אני מזכיר לך עוד פעם, הכתבה, התחקיר של גידי וייץ, הוביל להסדר ניגוד עניינים בעניינו של ראש הממשלה ושר התקשורת, עם שאול אלוביץ', לכן יש איזשהו היגיון לצרף אותה לדבר הזה.

עו"ד חדד: אבל זה כבר ב-2016.

לוי: בסדר.

חדד: נתת את הדעת שזה הופק בלי צו? לוי: בזמן ההוא לא

עו"ד חדד: תגיד לי מכוח מה זה הופק? נתת את הדעת הזו שזה הופק בלי צו של אחד ממה שאתה לחקור את הנושאים האלו.

לוי: בזמן הזה לא.

עו"ד חדד: בוא נמשיך. גם את המייל הזה רצית לגרוס בהתחלה? או שאתה חוזר בך מהגרסה הזאת? בוא נראה.

לוי: אם בית המשפט רוצה לדעת את זה, שישאלו אותי, אני מוכן לחזור.

עו"ד חדד: טוב, בסדר. הוא מתנגד בעצמו, כן, אבל הוא לא עד עוין. מה פתאום? הוא לא עד שמזוהה עם התביעה.

לוי בעוד תשובה מדהימה: אתה מצפה שאדע מי הפיק? עו"ד חדד: אתה בעל הבית!

עו"ד חדד: המיילים האלו מוצאים מהמייל של שאול אלוביץ' על ידי… זה נורא מוזר, בוא תנסה לעזור לנו. למרות שמסומנים מר אריה זיידנשטדט, הגיע לפה מר זיידנשטדט והכחיש נמרצות תחת אזהרה בפני בית המשפט הזה, שהוא זה שמצא אותם.

לוי: אוקיי, אז אולי זה לא מה שהוצג לי בתאריך הזה?

עו"ד חדד: אני לא יודע, תגיד לי אתה. אין לי מושג. יש פה כתב חידה. הוא אמר ששרה דוידי הפיקה את זה.
שרה דוידי הגיעה לפה, והוא רק סימן. שרה דוידי הגיעה ונשבעה בנקיטת חפץ שגם היא לא הפיקה את המיילים האלו, היא הפיקה בכלל מייל אחר, שאין לנו אותו.

לוי: זאת אומרת, אתה מצפה שאני אדע?

עו"ד חדד: אתה בעל לבית, מה זה אתה מצפה?

לוי: באמת, עוד פעם, אתה הצגת לי את זה ככתבות שהונחו על שולחני בתאריך הזה. אני אומר, הבעתי את הדברים פשוטה. אני לא זוכר בדיוק את האם את הכתבות האלה.

עו"ד חדד: יכול להיות שלא היו כתבות בכלל?

לוי: לא יודע, יכול להיות.

עו"ד חדד: זה מה שאני שואל אותך, יכול להיות שלא היו כתבות.

לוי: אני אומר, אני לא זוכר, אני זוכר שהן היו קצת חריגות.

עו"ד חדד: כי פה אין משהו חריג.

לוי: באחת הכתבות, אחד הדברים, זה מראה חוסר נחת מהבקשות האלה.

עו"ד חדד: אני זוכר את התשובה שלך מקודם, שהסברת, מה חריג? הסברת היום כמו לשופט בר-עם.

לוי: אז אני אומר לך עוד פעם.

עו"ד חדד: זה לא הטקסטים האלה.

לוי: עוד פעם, אני לא זוכר אלו כתבות הונחו על שולחני בשלב הראשון. אני רק זוכר שהם היו, מיילים, סליחה.

עו"ד חדד: אולי גם את הכתבות. מה, לא בדקת? דרך אגב, אתה מראה לליאת, לא בדקת באותו זמן אם יש לך כתבות או לא?

לוי: לא, ממש לא.

עו"ד חדד: מה, רק בדקת מיילים?

לוי: כן, כן.

לוי מודה: ביקשתי לרכז את המיילים (שהופקו בצורה לא חוקית) כדי לבקש הרחבת חקירה

עו"ד חדד: תראה, יריב עמיעד ב-8.2.23, שואלים אותו למה אתה מפיק את זה. הוא אומר, קודם כול, אני לא מפיק, אבל אני אסביר, אני לא מתחמק.
קודם כול, כמו שאמרתי לך, ולא אמרתי את זה סתם, אני נחשף לכל הממצאים האלה לקראת סוף יולי 2017. עכשיו, אני לא יודע אם מריצים חיפושים, אני לא יודע מה היו הנסיבות, אלו מספר ממצאים שקשור, מספר ממצאים שהיו קשורים לאותם, כמו שהוא הראה פה, שרשור של אייטמים, מצא לנכון מנהל המחלקה בגלל שהוא הכיר, או אני לא יודע מה, להוציא כדי להראות את זה בפרקליטות, להציף את זה שיש את הממצאים האלו. אז אתה החלטת להוציא את זה?

לוי: הוא מדבר פה על סוף יולי 2017, זה אומר השלב שבו ביקשתי בקשה להרחבה בחקירה.

עו"ד חדד: אז אתה ביקשת להוציא את המיילים האלה?

לוי: ביקשתי לרכז את כל המיילים.

עו"ד חדד: איזה מיילים?

לוי: שנייה, שנייה. שנייה, אני חושב ש…

עו"ד חדד: תן לי, תן לי, תן לי.

לוי: אני אעשה סדר.

עו"ד חדד: רגע, אז אני רוצה את סימני השאלה שלי ואתה תהפוך לנו נקודות, סימני קריאה.

לוי: בסדר.

עו"ד חדד: בסוף, לפרקליטות יגיעו הרבה מיילים. זה יותר מהמייל של שרה דוידי. ה-3 או 4 מיילים האלו, שאנחנו לא יודעים מי הפיק אותם, יהיו יותר מיילים. יותר מיילים.
לדעתי בהוראה שלך, לאתר עוד חומרים בנושא ולחוות הדעת שאנחנו מבקשים מכבודכם, יש בקשה תלויה ועומדת, שזה שאין החלטה זה דבר שפוגע בהגנה בהקשר הזה, כפשוטו.
אנחנו מבקשים מכבודכם חוות הדעת הזאת, זה מבקשה שממתינה להחלטה של כבודכם, שם יש פירוט של הרבה יותר מיילים ואני חושב שאתה הנחית לאתר מיילים נוספים בהקשר הזה. עכשיו תעשה סדר.

לוי: הנחיתי לרכז את כל המיילים בנושא.

עו"ד חדד: זאת אומרת לחדור לתיבת הדואר ולמצוא את כל המיילים בנושא.

לוי: למשל, למיטב זיכרוני, כבר בשלב הזה נאמר לי שיש לא מעט כאלה.

עו"ד חדד: ממי? מי אמר לך?

לוי: עוד פעם, ממי שירד והגיש לי את זה.

עו"ד חדד: מי, מי?

לוי: אני מניח שזה אריה.

עו"ד חדד: אבל אנחנו רואים מה הוא הפיק, אריה הפיק מיילים, ואתה אומר שהיו באמת. ואריה בכלל העיד שהוא לא חיפש בכלל, וששרה חיפשה והוא סימן. שרה אומרת לה אני חיפשתי.

לוי: בשלב שבו סברתי, אני אומר שוב פעם, לאחר חקירת פילבר ולאחר שהיו לו כל מיני דברים שעשויים היינו להצביע על צורך או רלוונטיות להרחבה בחקירה, ביקשתי מאריה להפיק את כל, לרכז את כל המסמכים.
את כל הכתבות, לא כתבות, סליחה, את כל התכתובות בנושא הזה, על מנת להעביר את זה במסגרת הבקשה להרחבת החקירה.

עו"ד חדד: הבנתי, אז ביקשת מהם להפיק את כל התכתובות בנושא הזה מאריה.

לוי: ביקשתי לרכז, כן.

עו"ד חדד: לא, אני אומר לך, זה לא רק לרכז.

לוי: לא, אני אומר לך, למיטב ידיעתי הייתה ידיעה מוקדמת.

עו"ד חדד: מאיפה הוא? סליחה, רגע. מאיפה הוא מרכז? נעשה את זה קל. למה צריך לרכז?

לוי: במחשב.

עו"ד חדד: ברור, לרכז במחשב. אני אגיד לך.

לוי: למיטב ידיעתי כבר בשנה ראשונה נאמר שיש לא מעט דברים כאלה. אמרתי לו תביא אותם.

עו"ד חדד: יופי, אז במילים שלנו, במילים שלנו זה להפיק. זה, אלו המילים שלנו. אני לא יודע מה זה לרכז. אז זה להפיק מהמחשב.

לוי: אני מניח שלהפיק מהמחשב, כן.

עו"ד חדד: ברור.

לוי: זה לא יצא מלא יודע מה.

עו"ד חדד: יצא מהמחשב, בוודאי שהמחשב. וזה בהנחיה שלך.

לוי: כן.

עו"ד חדד: ובטוח שזה אריה זיידנשטדט קיבל את ההנחיה הזאת?

לוי: אני ואריה זיידנשטדט היחידים לדעתי, לא לדעתי, אני אומר את זה כי בכל זאת אני 10 שנים כמעט אחרי, היחידים שעבדו קונקרטית על הבקשה להרחבת החקירה.

עו"ד חדד: הבנתי, טוב. בהפקת המיילים אתה אומר שזה הוא, אתה ביקשת ממנו להפיק את זה.

לוי: למיטב זכרוני, כן.

עו"ד חדד: אוקיי, בסדר. עכשיו, תגיד לי, זה דבר שדיברתי שמבקשים? קודם כל, אתה "זיכדת" את זה? בקשה כזאת דרמטית? לא?

לוי: לא.

עו"ד חדד: ראש הממשלה.

לוי: ביקשתי סיקור, זה היה דוח שלם בנושא.

עו"ד חדד: לא, לא. זאת אומרת, הבקשה שלך מאריה, לא, היא הייתה בעל פה?

לוי: בעל פה.

עו"ד חדד: בעל פה. עדכנת את הפרקליטות כמובן שאתה עושה דבר כזה.

לוי: לא.

עו"ד חדד: אז זה על דעת עצמך? אמרת שהיה פה, אני מזכיר לך, ליווי. שנייה, אני מדבר לא אחרי המעשה.

לוי: לא ביקשתי אישור מהפרקליטות לעשות את הפעולה הזאת.

לוי מודה: המיילים היו על ראש הממשלה וסביבתו (שהופקו באופן לא חוקי כאמור)

עו"ד חדד: הבנתי. זאת אומרת, אז אתה מחליט, כמנהל הבכיר ביותר ברשות ניירות ערך, להורות לאריה זיידנשטדט להפיק את כל המיילים שקשורים לענייני הסיקור בראש הממשלה.

לוי: חלופת מיילים בין רובינשטיין לאלוביץ' בסוגיה הזו. זה רק רובינשטיין.

עו"ד חדד: אתה בטוח שזה מה שהפקתם?

לוי: לדעתי כן.

עו"ד חדד: ואם אני אגיד לך שזה לא רק רובינשטיין?

לוי: אני לא מכיר, לא זוכר. אין שום זיכרון.

עו"ד חדד: בקשר לראש הממשלה.

לוי: מה?

עו"ד חדד: בקשר לראש הממשלה.

לוי: במקרים אחרים?

עו"ד חדד: לא, לא, אני אומר, בסיקור הזה. בקשר לרכז. לא לרכז, כבר עברנו, אנחנו מדברים.
גברתי, לכן חבל נדרש, חבל זה דבר חשוב. מה אתה אומר?

לוי: מה?

עו"ד חדד: השאלה הייתה מאוד פשוטה. האם ידעת שהכתבות קשורות לראש הממשלה?

לוי: סביבת ראש הממשלה, בני משפחה, דברים מהסוג הזה. לא חושב שהיה רק על ראש הממשלה.

עו"ד חדד: גם על ראש הממשלה.

לוי: עוד פעם, לא זוכר את תוכן הבקשות, אבל אני מניח שגם על ראש הממשלה.

עו"ד חדד: ידעת שזה קשור לראש הממשלה.

לוי: כן, כן.

עו"ד חדד: כן, אז למה צריך 4 שאלות בשביל לתת כן וודאי? עכשיו תגיד לי, אני חוזר על השאלה, אתה נותן הנחיה בעל פה, ככה אני מבין?

לוי: כן.

עו"ד חדד: כן?

לוי: כן.

עו"ד חדד: אתה נותן בעל פה? בלי שום תיעוד לזה, בלי שום מזכר?

לוי: אבל מה אתה רוצה? אני אומר, אני כתבתי דוח שלם (מתכוון לדוח הרחבת החקירה).

הצגת המיילים בשלב הראשון לליאת בן ארי וליהודית תירוש

עו"ד חדד: עכשיו, אישרת לי שעוד לפני שאתה מגיש בקשה להרחבת חקירה, הצגת את המיילים לליאת בן ארי.

לוי: מספר מיילים, כן. אני אומר עוד פעם, למיטב זיכרוני היא הגיעה לביקור, לעבודה, זה?

עו"ד חדד: לא, לא, לא יודע מה זה זה, תסביר לי.

לוי: היא לא פיקחה.

עו"ד חדד: כן?

לוי: היא הגיעה, הייתה מגיעה מדי פעם. בפועל את מרבית העבודה עשו פרקליטים אחרים, היא הייתה באה ומתעניינת וזה, למיטב זיכרוני.

עו"ד חדד: ליהודית תירוש הצגת את זה?

לוי: כן, אבל אני אומר עוד פעם, אני אומר עוד פעם. אני רוצה לדייק. למיטב זיכרוני ראו אותי גם הפרקליטים. אני אומר את זה.

עו"ד חדד: לא צריך להיבהל מעורכת דין תירוש. לא, זה שהיא עומדת לא אומר שאתה צריך לשנות את הגרסה.
יהודית, אני מבקש לא לדבר. אז הצגת את זה לליאת בן ארי. אתה מציג את זה לליאת בן ארי בטייק אחד, כמו שאמרנו קודם, נכון?

לוי: למיטב זיכרוני, כן.

עו"ד חדד: זה אמרת בוודאות.

לוי: לא אמרתי בוודאות, אני אומר.

עו"ד חדד: עכשיו, אתה הערת על זה לליאת בן ארי, מה היא אמרה לך כשהראית לה את המיילים?

לוי: לא שמעתי שיש שם משהו דרמטי.

עו"ד חדד: אז למה אתה יוצא להוראה נוספת, להוראה תמשך? תסביר לנו את זה.

לוי: זה בדיוק החולייה המקשרת. לאחר חקירת פילבר.

עו"ד חדד: כן.

לוי (בהסבר מגוחך – פילבר לא היה מעורב בסיקור): קודם כל ההבנה הייתה שהייתה פעילות, הגדרנו אותה סטייה מן השורה של פילבר ביחס להתנהלות שלו מול חברת בזק בשורה של נושאים.
בין היתר עלה שם, בין היתר עלה שם המעורבות שלו גם בסוגיות שהן נוגעות לוואלה. אני זוכר 2 דברים בוודאות, יכול להיות שהיו יותר.
אחד, שהוא נדרש על ידי גורמים, אני באמת לא זוכר מי, להעביר כמנכ"ל משרד התקשורת, להעביר איזשהו דוח שמתאר את דרך הסיקור של ראש הממשלה בעיתון, אתר וואלה, שזה היה, אני אומר לך עוד פעם, לי זה היה נראה חריף, הדבר הזה.
דבר שני, היה גם איזשהו שיח, ואני מקווה שאני לא טועה ואני אשמח אם…

עו"ד חדד: דבר, דבר, אלי. לא צריך.

לוי: היה איזשהו שיח שבו הוא דיבר על וטו שיש על עיתונאי שלא מעוניינים שאלוביץ' יקלוט לאתר וואלה.

עו"ד חדד: טוב. עכשיו, הפרקליטות צמודה אליכם כל הזמן, נכון? כך סיפרת, שזה דיבור חריג יחידי שראית אי פעם, הכי אינטנסיבי שיש.
אתה בטח, ליאת בן ארי פוקדת את המקום הרבה פעמים או מדי פעם, אתה בקשר טלפוני איתה, בוודאי, רציף.

לוי: בשלבים מסוימים, יותר מפעם ביום.

עו"ד חדד: אתה בטח מעדכן אותה לפני שאתה עושה את הפעולה הזאת של ריכוז כל החומרים.

לוי: לא עדכנתי אותה.

עו"ד חדד: אם אני אגיד לך שאתה והיא בדיברתם, בשלב הזה, על הכתבה של גידי וייץ.

לוי: באיזה שלב?

עו"ד חדד: בשלב הזה, אחרי פילבר, לפני שאתה שולח את זיידנשטדט להפיק את כל החומרים.

לוי: אני לא.

השופט בר-עם מקשה על לוי שמתפתל בתשובות

השופט בר-עם: אדוני לא סבר בשלב הזה של לצורך הפקת, ריכוז, כינוס, איתור, וואטאבר, כל זה, כל מילה שנשתמש, נדרש שם אישור מהפרקליטות?

לוי: לא.

השופט בר-עם: זאת אומרת, בעצם החקירה של מר פילבר, היא כשלעצמה הנחתה את אדוני שיש עוד להרחיב או לעשות פעולות מסוימות בהקשר האלה. אדוני אמר שזו הייתה החולייה המקשרת?

לוי: אני אגיד לך, רציתי לתמוך את הבקשה במסכת ראייתית, אתה לא מרגיש בקשה תיאורטית, ולכן אמרתי על מנת להציג בפני מקבלי ההחלטות את התמונה המלאה, בוא נרכז את כל הממצאים.
אגב, הבקשה כללה לדעתי התייחסות נרחבת לדרך התנהלות של שלמה פילבר. זה לא התחיל ב"יש לנו כתבות של וואלה".

השופט בר-עם: שלמה פילבר וכל פרסום בסביבת ראש הממשלה וכן הלאה?

לוי: מה שביקשתי מאריה זה לרכז כתבות מהסוג הזה, עוד פעם.

השופט בר-עם: אני רוצה להפריד אותה מהסוג הזה.

לוי: זאב רובינשטיין. אני זוכר רק זאב רובינשטיין. הוא קודם אמר שהיו כתבות בבקשות אחרות, אני באמת לא זוכר.

השופט בר-עם: אבל אדוני אמר בלשונו שמדובר בסביבת ראש הממשלה, קשור לראש הממשלה, אז אני שואל את אדוני, האם העניין הזה יש לו זיקה לחקירת פילבר?

לוי: אמרתי, פילבר עצמו ראינו אותו לפחות ב-2 מקרים, יכול להיות שיותר, מתעסק בדרך סיקור של וואלה. אחת, מעביר איזשהו דוח, והשנייה אני זוכר איזושהי אמירה, אני באמת, משהו על שהעיתונאי הזה לא אמור לעבוד בוואלה.
אז אמרתי, אופס, יש פה משהו שאני רוצה להציף אותו בצורה מלאה. זו הסיבה, זאת בקשת הרחבת חקירה, זה האירוע.

עו"ד חדד: עכשיו בוא נעשה לפי הסדר. אחד, לא היה לך צו שמאפשר לך להוציא את החומרים האלו מתיבת הדואר, נכון?

לוי: לא היה לי צו.

עו"ד חדד: אז איך אתה נותן הוראה בתור מנהל בכיר להוציא חומרים בלי צו?

לוי: סברתי בעת הזאת שהדבר ניתן לעשות.

עו"ד חדד: תלמד אותנו איך סברת.

לוי: כי זה כבר עלה.

עו"ד חדד: אבל בזמן שביקשת את הצו רק פרשה 1 ו-2 היו, אישרת לי שסיקור לא היה בכלל מה רלוונטי.

לוי: אני אומר, היה שלב שבו נאמר שיש לא מעט כאלה, לא מעט כאלה, אז אמרתי אין בעיה, תביא לי את זה.

עו"ד חדד: אז אם יש לא מעט אז מותר לפעול בלי צו?

לוי: אני אומר עוד פעם, לא פעלתי עם צו. אגב, אני רוצה רגע ברשותכם. צו, אתה צריך שיהיה לך חשדות, שאתה צריך זה. פה אני מבקש פתיחה בחקירה, זאת אומרת שאם תהיה לי הוראה כזאת, אני יכול.

השופט בר-עם: לא, על פי הדין לכאורה המחשב דורש צו. אז אדוני מנפיק.

לוי: אז אני אומר עוד פעם, זו הדרך שבה נהגתי. ביקשתי שיפיקו לי את כל החומרים על מנת להביא אותם, על מנת שיבחנו האם יש כאן, על מנת שיתחילו את החקירה.