המשך הציטוטים מהפרוטוקול הרשמי של עדות זאב אלקין ב-15.7.2026. הפעם מתייחס אלקין לחקירות שלו במשטרה – ואומר שאת החוקרים עניין רק ראש הממשלה נתניהו ולא דברים אחרים הקשורים, למשל לסיקור ב"ידיעות אחרונות".

***

עו"ד חדד: עד כמה אתה זוכר שסיפרת לחוקרי המשטרה על מערך התמריצים הזה, על הכריכה בין התמיכה בחוק ישראל היום לבין הדרך שבה אותם חברי כנסת מסוקרים?

אלקין: בהחלט, אני התייחסתי, לא זכרתי בדיוק בחקירה תאריכים מדויקים, אבל בהחלט זכרתי היטב שניסיונות להעביר חוקים בניסוחים שונים, זה תמיד היה מאוד יצירתי מאיפה תוקפים את 'ישראל היום' פעם על זה שהוא מופץ חינם, פעם על זה שהחזיק בו בעל אזרחות זרה, כל פעם היה משהו אחר.
אבל היו מספר חוקים שנוצרו בקדנציה הזאת והפלא ופלא אתה ראית זיקה, שברגע שבן אדם לא תומך מעביר, אלא ברגע שהוא שם את השם שלו על החוק הסיקור שלו משתנה.
היו חברי כנסת למשל, חברתי הייתה אז בקדימה בצד השני של המתרס, ח"כ מרינה סולוטקין ז"ל , היא לא הייתה ח"כ מסוקרת במיוחד בכלי התקשורת העבריים, היא הייתה כוכבת בתקשורת ברוסית ולא בעברית, ופתאום כשהיא הגישה את החוק הזה התחילו כתבות בידיעות אחרונות שהיו קשורות אליה.
זה קרה גם אצלנו פנימה בתוך תנועת הליכוד. הייתה לנו חברה אחת ששמה את שמה על החוק והיא נהנתה מסיקור מאוד אינטנסיבי בידיעות אחרונות, וכולנו הבנו. כאילו זה היה ברור לנו, זה זה אם אתה הולך לשם, זה גם כרוך בסוג של עימות מול ראש הממשלה כי היה ברור שזה מעשה התרסה לשים את שמך על חוק כזה, אז אתה מתוגמל משם. אתה מוותר בצד אחד ואתה מקבל בצד השני, אני אמרתי את זה בחקירה שלי במשטרה וזה היה מן המפורסמות.

עו"ד חדד: כשאתה אומר מתוגמל, מה זה מתוגמל?

אלקין: עצם הסיקור הוא תגמול כי יש ח"כים שלא זוכים לסיקור.

עו"ד חדד: עד כמה השוטר, אני רואה שמר גיל רייכלין חקר אותך, עד כמה הוא ביקש להתעמק בנושא, להבין בדיוק מה זה תגמול, איך תגמלו אותם, מי היה מעורב בנושא?

אלקין: לא, מה שעניין את החוקרים באופן ברור מאוד היה רק דבר אחד – ראש הממשלה. נוני מוזס, ישראל היום, מה קרה עם הסיפור הזה, לא עניין אותם בכלל, אגב אני לא זוכר כרגע…

השופט בר-עם: לא עניין אותם בכלל?

אלקין: לא עניין אותם בכלל דברים לכאורה מקבילים של קשר בין קידום של חוק מסוים, שיש לו השלכות כלכליות וסיקור.
אני לא זוכר עכשיו כל מילה שאמרתי במשטרה, היו שתי חקירות מאוד ארוכות, אבל אני נדמה לי אולי אפילו הערתי או אמרתי משהו בעניין הזה שאין פה משהו חריג, זה דברים שקורים, מי שתומך בישראל היום זה כך, מי שמתנגד זה כך. זה לא עניין אף אחד.

עו"ד חדד: את זה אנחנו גם רואים בחקירה. אני רוצה להציע לך את הצעת החוק שרצתה להגביל את השליטה על עיתון ישראל היום (מדובר בהצעת החוק הראשונה שלא הגיעה לקריאה). זה להגביל את השליטה על עיתון באמצעות אזרח ישראלי בלבד, אולי בוא תספר אתה מה הבנת, למה אזרח ישראלי, למי זה מכוון?

אלקין: היה ברור מאליו מה עומד פה על הכוונת. הוא היה אז בעלים של ישראל היום והוא לא אזרח ישראלי, הוא אזרח זר, לכן זאת הייתה אחת מהדרכים לנסות להרוג את העיתון.
כשאני מסתכל פה, למשל, על מבנה היוזמים הראשיים ואחר כך של המצטרפים אתה כבר מיד יכול לראות שהיו פה ניסיונות של יצירה של בריתות פוליטיות.
מהניסיון שלי כשאני מסתכל על השמות על החוק אני מבין מה עמד מאחורי זה ואיך הוא נולד.

עו"ד חדד: אז בוא תסביר קצת.

אלקין: אתם רואים שהמגיש הראשי הוא מישראל ביתנו, ח"כ דוד רותם ז"ל , היה ח"כ מאוד בולט בישראל ביתנו. ברור שהוא שם את השם שלו על הצעת החוק הזאת כחבר קואליציה אז ברור שזה עקיצה, ישראל ביתנו זאת מפלגה שבדרך כלל חברי כנסת מתייעצים עם יו"ר מפלגה לפני מעשה בסדר גודל כזה, אז ברור שזה גם על דעת.
זה אגב לא מחויב. לפעמים עושים דברים כאלה כדי להעביר מסר, זה חלק ממעשה פוליטי. נניח, אם כואבים על משהו, על ראש הממשלה, ברור שראש הממשלה גם לא מפספס כזה אירוע ויש בזה העברת מסר.
יואל חסון היה אז כמובן ח"כ מסיעת קדימה באופן טבעי, השלישית ח"כ מירי רגב, לזה התכוונתי קודם היה ברור ששמה הופיע כאן זה היה סוג של מיני אירוע בתוך סיעת הליכוד, היו הרבה התייחסויות לזה.
ברור שמי שהכין את הצעת החוק הוא ניסה לייצר פה קונצנזוס גם קואליציה וגם אופוזיציה. כן, תראו זה אחד מכל סיעה, אחמד טיבי זה מפלגות ערביות, מפלגת טל, דניאל בן סימון מהעבודה, אברהם מיכאלי מסיעת ש"ס. זאת אומרת שמי שהכין את הצעת החוק הזאת רצה להפגין שיש פה הרבה כוחות בכנסת שמתחברים ביחד כדי לקדם את זה. זאת בהחלט אמירה, רשימה כזאת של יוזמים ראשיים זו בהחלט אמירה ולא מקרה. רוב חברי הכנסת מסיעת קדימה מופיעים לא כיוזמים ראשיים, זה לא המובלט, בכתב הרגיל זה המצטרפים כי ברור הם נגד ישראל היום אבל רצו לתת במה לחכים מקואליציה כדי להעביר מסר – תראו זה משהו שיכול לעבור.

עו"ד חדד: מה היה מערך המקלות והגזרים הרלוונטיים מבחינת הסקור, לפי מה שהבנתם בזמן אמת וגם מה שהסברת למשטרה ולא שאלו אותך שאלה על זה?

אלקין: אמרתי, למשל, ח"כ רגב אז באותה תקופה נהנתה מסיקור מאוד חיובי בידיעות אחרונות, כולנו ידעו שיש לה יתרון עלינו יש לה מחיר בצד השני.

עו"ד חדד: העלית בדעתך אז, או מישהו העלה בדעתו שיש פה מעשה פלילי לא חוקי?

אלקין: לא, כללי העבודה כך היו עובדים, זה גם באותה תקופה היה מאוד חזק – אם אתה פה אז אתה מתוגמל פה ואתה סופג שם והפוך בהתאם, היו אנשים שידעו להתנהל בשני העולמות, היו כאלה שפחות.

עו"ד חדד: אנחנו ראינו כתבות שנפגשו חלק מהחתומים פה עם המו"לים של העיתונים. עד כמה חשבתם, אני אשאל אחרת, מי סברת שעומד מאחורי הצעות החוק האלו, שמענו שזה מכוון לישראל היום אבל מי עומד בצד השני? מי היד שמנענעת את העריסה?

אלקין: לא היה לנו ספק שהקרב הראש זה קרב ישראל היום וידיעות אחרונות, זה היה קרב בשוק העיתונות אז ולא היה לנו ספק שידיעות אחרונות עומד מאחורי הצעות החוק האלה והן לא נולדו סתם. הוא עוזר לייצר אותם.
אגב, העיתונים גם לפי מיטב זיכרוני, אני לא יודע להגיד את זה בוודאות כן, זה בכל זאת לפני הרבה שנים, אבל למיטב זיכרוני העיתונים הפעילו לוביסטים שעזרו להם לגייס חברי כנסת ולהכין להם חוקים רלוונטיים.
זאת אומרת, שזה היה קרב בזירת הכנסת כמו שקורה בהרבה נושאים. זה קורה גם בנושאים כלכליים. לפעמים יש ניגוד אינטרסים בין כל מיני ישויות כלכליות שמנהלות קרב בתוך וועדת כלכלה בזירת הכנסת וכל אחד מפעיל לוביסטים. זאת פעילות יום יומית של הכנסת, אגב כמו של כל פרלמנט.
שוחחתי עם הרבה חברי פרלמנט מהעולם, הכללים אצלנו יותר נוקשים למשל מהקונגרס האמריקאי, הרבה דברים שקורים שם בסטנדרטים שלנו זה חקירה באופן מידי.

עו"ד חדד: על הנושאים האלו חשבתם שזו חקירה בלהב?

אלקין: לא, תקשורת? לא, ברור שלא, זה היה חלק מהשדה הפוליטי זה מה שאני מנסה להסביר, זה חיי היום יום שלנו, יש פה תקשורת, אין פוליטיקאי בלי תקשורת, לכן הסימביוזה של פוליטיקאים ותקשורת לטוב ולרע זה חלק מהחיים.