יומן הבוקר
גדעון סער, שר המשפטים בממשלת הנוכלות (ויקיפדיה)
המתקפה של גדעון סער על איילה חסון והזלזול כלפיה ותחקיריה היו צפויים. זה גדעון סער: קצת ביקורת והוא משתולל מאחורי הקלעים. כשמגיעים לתחקירים על התנהלות לא תקינה כביכול – זה כבר הופך לבריונות וסתימת פיות כוחנית.
גדעון סער:
בריון שמאותרג ע"י בריון אחר – עמית סגל

זה סוד גלוי בברנז'ה: סער הוא בין האתרוגים הגדולים ביותר בפוליטיקה הישראלית. הוא הצליח לשים בכיסו שורה ארוכה של עיתונאים מקצוות המפה הפוליטית – מאמנון אברמוביץ' דרך עמית סגל, מבן כספית ועד יוסי ורטר. מ"ידיעות אחרונות" ועד "הארץ", מ"ערוץ 12" ועד "ערוץ 13".
בכולם יש לסער חסינות. הוא מתדרך אותם באופן קבוע – והם מעניקים לו סיקור אוהד.

***

מתי, למשל, שמעתם את עמית סגל מבקר בצורה נוקבת את סער? כמעט שלא.

כך יוצא שאיילה חסון היא היחידה בשלושת ערוצי הטלוויזיה ש"מעזה" לבקר את סער ומיד חוטפת ממנו השמצות בלי יכולת להשיב עניינית.

גם העובדה שאשתו של סער, גאולה אבן, מגישה יומן חדשות ביום שישי בתאגיד השידור היא בלתי נתפסת במנהל תקין, בטח שמעורב פה כסף ציבורי גדול. בעלה הוא שר המשפטים והיא מגישה מהדורת חדשות בסוף השבוע – היעלה על הדעת? האם מי מבין האורחים באולפן שלה יעז לבקר את בעלה?
כמובן שלא, כך שתאגיד שידור הממומן מכספי ציבור במאות מיליוני שקל לשנה משתמש בכספים האלה, למעשה, כדי לגונן על שר משפטים.

גם הכריכה שעשה סער בינו לבין מנדלבליט יחדיו בהתקפה על חסון מלמדת על הברית. הוא מגן על מנדלבליט, מנדלבליט מגן עליו. מנדלבליט אמנם או-טו-טו פורש אבל זו הברית ההיסטורית.

שרי משפטים מתפקדים כ"עציצים" של המערכת המשפטית – ומי שמתמרד – יעבור זובור בכלי התקשורת וגם יתפרו לו תיקים אם לא יתיישר.
הדמון הגדול הוא כמובן נתניהו – הדבק של הברית הזו.
מדהים לראות שהפוליטיקאי המושמץ ביותר בתקשורת (נתניהו) עומד לדין על יחסים בין פוליטיקאים לכלי תקשורת ועוד באתר זניח חסר השפעה – ואילו הפוליטיקאים המאותרגים ביותר בישראל ע"י ערוצי טלוויזיה ועיתונים מרכזיים כמו לפיד, סער, ליברמן, בנט ובזמנו הרצוג – משבשים את חופש הביטוי וזכות הציבור (באמצעות היחסים הללו) לדעת וזוכים למחיאות כפיים מהברנז'ה.

האיתרוג החריג מאוד של סער ולפיד ועוד פוליטיקאים בכלי התקשורת מחובר בקשר ישיר לתיק 4000.

כתב האישום, כזכור, מייחס "היענות חריגה", שמשמעה שיש איזה קנה מידה תקשורתי מקובל וממנו חרגו במקרה של נתניהו ו-וואלה.
הטיעון הזה איננו טיעון נורמטיבי, הוא טיעון אמפירי וטיעון אמפירי טעון הוכחה.

אלא שלא נערכה ע"י הפרקליטות כל בחינה אובייקטיבית של המקובל בכלי התקשורת ומידת היענותם ו/או התגייסותם לטובות אישי ציבור ו/או מועמדים.

למשל, אם היתה נערכת כזו השוואה בין נתניהו ללפיד, סער ועוד לא רק בוואלה אלא בכלי תקשורת אחרים  – היא היתה מגלה בקלות שהיענות החריגה היא מנת חלקם של סער ולפיד וכמובן לא של נתניהו.

זה המקום לציין כי מכתבה של ליאת בן ארי בזמנו, על אי-בדיקת היחסים בין לפיד לנוני מוזס, שומטת למעשה את הקרקע מתחת לכתב האישום בתיק 4000.
באותו מכתב היא הודתה למעשה כי לא נערכה שום בדיקה על היענות חריגה ב"ידיעות אחרונות" לטובתו של לפיד, על אף פנייה שנעשתה אל היועץ המשפטי לממשלה ואל פרקליט המדינה בנוגע לפגישות שהתקיימו בין יאיר לפיד לבין נוני מוזס, ואשר הוסתרו לכאורה מיומנו של לפיד.

לכאורה גם לא נמצא זכר לפגישות במסגרת הסדר ניגוד העניינים של לפיד עת כיהן כשר האוצר, וכל זאת עת לפיד וחברו מפלגתו טיפלו לכאורה בעניינים בעלי חשיבות כלכלית לקבוצת "ידיעות אחרונות" ונוני מוזס.

עוד הדגישה בן ארי במכתבה אז:

"עצם קיומן של פגישות עם עיתונאים או גורמים אחרים בשוק התקשורת על-ידי נבחרי ציבור אינו מהווה פסול או מעשה המייצר כשלעצמו מצב של ניגוד עניינים. באופן טבעי נבחרי ציבור, המבקשים את אמון העם, חפצים בביטוי פומבי לפעולותיהם".

לכך ניתן כמובן להסכים, אך לא זו היתה השאלה. השאלה היתה עוצמת הקשר ואופיו, והאם הוא יצר ניגוד עניינים (כפי שנטען בתיק 4000), ואת השאלה זו החליטה הפרקליטות אפילו לא לנסות לבדוק במקרה של לפיד ו"ידיעות אחרונות".

אגב, מספר הפגישות של נתניהו עם אלוביץ' היה נמוך משמעותית ממספר פגישותיו של לפיד עם מוזס.

***

אתמול בטוויטר ובפייסבוק של אלי
09:10 -> 09:11 -> 12:14 -> 17:13 -> 18:58 -> 20:22

מאמרים אחרונים